טיפול בדיכאון

טיפול שמתמקד בהווה ובמטרה מסוימת, ולרוב הוא קצר מועד. הטיפול מבוסס על ההנחה שהמחשבות והרגשות שלנו משפיעים על ההתנהגות, ולכן ההתמקדות היא בחשיבה ובהתנהגות של המטופל או המטופלת. בדיכאון, הטיפול מתמקד בזיהוי ובשינוי מחשבות אוטומטיות, פירושים ואמונות לא יעילים, איתור נקודות מאתגרות לאורך היום וחזרה לפעילויות מהנות ומשמעותיות. לדוגמה: מחשבות שליליות אוטומטיות, כמו: "אני לא שווה כלום, אני אפס, העולם הוא מקום רע ואכזר, אין סיכוי שמשהו ישתנה פעם"; הטיות חשיבה, כמו הכללת יתר והשלכה מאירוע אחד ובודד, למשל: אחרי כישלון במבחן אחד, לחשוב שבכל התואר אכשל ולא אצליח לסיים את הלימודים. הכל או לא כלום - אם לא הצלחתי במשהו, אני כישלון טוטאלי בכל התחומים. העבודה במקרה זה היא באתגור המחשבות האוטומטיות ובאופן החשיבה, ומתן כלים כיצד להצליח להחליף את החשיבה לגמישה יותר וסתגלנית, ולבחון האם היא עומדת במבחן המציאות.

הדגש בטיפול הוא על קשרים בין-אישיים וחברתיים של המטופל או המטופלת, שעשויים לגרום לדיכאון או להחמירו. למשל, חוויה של אובדן או אבל של אדם קרוב, קונפליקטים מתמשכים עם הסביבה, פרשנות לא נכונה של אינטראקציות חברתיות. הרעיון בטיפול הוא לעבד ולבחון את האירועים הנוכחיים שמהווים טריגר להתפרצות הדיכאון, תוך כדי מתן כלים לפיתוח מיומנויות חברתיות ובניית תפקידי חיים סתגלניים יותר.

טיפול פסיכודינמי קצר מועד שכולל 12 מפגשים. טיפול זה מתמקד בעבודה על 4 סוגי קונפליקטים: בין עצמאות לתלות, אקטיביות ופאסיביות, הערכה עצמית תקינה לעומת הערכה עצמית נמוכה ואבל ואובדן לא מעובדים. הטיפול תחום בזמן ומתמקד בדפוסי מחשבה, התנהגויות ודרכי התמודדות שקשורים לאחד הקונפליקטים או יותר, הוא מבוסס על גישה אקטיבית ומתאים לעבודה ממוקדת שמכוונת להשגת שינוי.

הטיפול מתמקד ברבדים העמוקים של הנפש, מתוך הנחה שהדיכאון נובע מקונפליקטים לא מודעים, חוויות לא מעובדות או דפוסי חשיבה והתנהגות שהתפתחו בעבר (לרוב בילדות). מטרת הטיפול היא להבין את מקור הדיכאון, וכך להביא לטיפול עמוק וארוך טווח.

• תרופות ממשפחת SSRI: התרופות הנפוצות ביותר, שמשמשות כקו ראשון לטיפול. מנגנון הפעולה שלהן פועל באמצעות העלאת רמת הסרוטונין במוח.
• תרופות ממשפחת SNRI: בדרך כלל משמשות כקו שני לטיפול. מנגנון הפעולה שלהן מבוסס על העלאת רמות הסרוטונין והנוראדרנלין במוח.
• תרופות א-טיפיקליות (לא טיפוסיות) ואחרות: תרופות שהן ברובן חדשות יותר, פועלות במנגנונים שונים ופעמים רבות פרופיל תופעות הלוואי שלהן שונה מזה של התרופות במשפחת SSRI ו-SNRI.

הגישה שמקובלת כיום לטיפול בדיכאון היא התאמת הטיפול התרופתי באופן אישי. מכיוון שקיים מגוון רחב של תרופות נוגדות דיכאון, כשההבדל ביניהן הוא בתסמינים שבהם מטפלת התרופה ובפרופיל תופעות הלוואי, חשוב להתאים את התרופה לתסמיני ההפרעה ולצרכים האישיים ולמגבלות של המטופל או המטופלת. לעיתים, יש שימוש בתרופה ספציפית דווקא בשל תופעות הלוואי שלה, שעשויות לסייע עבור הטיפול - למשל, כשרוצים לעזור לשפר את השינה, להפחית חרדה או להגביר את התיאבון.

חשוב להקפיד ולמצות את משך הטיפול והמינון התרופתי בהתאם להנחיה הרפואית. במרבית התרופות שמשמשות לטיפול בדיכאון, הזמן שלוקח לתרופה לעבוד הוא לפחות 3 שבועות, והוא יכול להגיע עד ל-6 שבועות. עד אז, ייתכן שדווקא יופיעו תופעות הלוואי. מצב זה, בו עדיין לא מרגישים את יתרונות התרופה, אך מתמודדים עם תופעות הלוואי -עשוי להיות מתסכל. חשוב לציין כי במקרים נדירים, בעיקר אצל צעירים ובעיקר בתחילת הטיפול, עלולה להיות עלייה בחשיבה אובדנית ובסיכון לאובדנות. הסיבה לכך לא ברורה מספיק עדיין, אך חשוב להיות ערים לכך ובמקרה של התגברות התכנים האובדניים, יש לפנות באופן מיידי לקבלת עזרה וטיפול.

לכל תרופה יש פרופיל תופעות לוואי שפעמים רבות משתנה עם הזמן, תלוי במינון ועשוי להיות שונה בין אדם לאדם. חשוב לדווח לגורם המטפל לגבי תופעות הלוואי. פעמים רבות, כדי לצמצם תופעות אלה, אפשר לעשות שינויים במינון או בסוג התרופה. תופעת לוואי מטרידה במיוחד היא פגיעה בתפקוד המיני. הפגיעה האופיינית היא עיכוב במשך הזמן הנדרש להגעה לאורגזמה. תופעה נוספת יכולה להיות אצירת שתן, כלומר - עיכוב ביכולת לתת שתן. גם במצבים אלו, מומלץ להתייעץ עם הגורם המטפל, ולזכור שבמרבית המקרים אפשר לנהל את הטיפול התרופתי בצורה טובה יותר על ידי שינוי במינון, החלפה או הוספת תרופה.

הזכרנו כאן רק חלק מתופעות הלוואי הנפוצות, אבל יש לזכור שלכל תרופה יש את מנגנון ההשפעה הייחודי לה וגם תופעות לוואי. לכן, חשוב להקפיד ולקרוא את העלון שמצורף לתרופה, ולוודא שעם קבלת התרופה מקבלים הדרכה, ליווי ומעקב הדרושים מהרופא או הרופאה המטפלים.

יש להדגיש: בכשליש מהמקרים, התרופה הראשונית או המינון הראשוני לא מייצרים תגובה מספקת. במצבים אלו, חשוב לא להתייאש ולהתייעץ עם הרופא או הרופאה המטפלים לגבי האפשרות להעלות מינון או להחליף תרופה, עד למציאת המינון המיטבי או התרופה המתאימה.

תרופות נוגדות דיכאון הן לא ממכרות ואפשר להפסיקן, אבל חשוב לזכור כי ההחלטה על הפסקה התרופה היא חשובה ומורכבת. מקובל לחשוב שלאחר אפיזודה דיכאונית אחת, יש לטפל עד חלוף התסמינים ולאחר מכן להמשיך ל-6 חודשים נוספים. במקרה של אפיזודות דיכאוניות רבות, לפעמים ההמלצה היא על טיפול תרופתי לטווח ארוך. לצד גישה זו, כדאי לבחון את עוצמת התסמינים שהופיעו, ולבחון אילו תהליכים משמעותיים עבר האדם בתקופת הטיפול. בכל מקרה, החלטה על סיום הטיפול, לאחר טיפול מוצלח, היא החלטה שתלויה בשאלות רבות כמו: יעילות התרופה, היעלמות התסמינים, עוצמת הסבל ועוד.

יחד עם זאת, גם כשמתקבלת החלטה על ניסיון להפסיק טיפול תרופתי, חשוב שהדבר ייעשה בשיח ובתיאום עם הגורם המטפל, וכי ההפחתה במינון התרופה תיעשה באופן הדרגתי עד להפסקה מוחלטת. מאחר שהגוף התרגל לפעול תחת השפעת התרופה, הפסקה מיידית עלולה לגרום לתגובה של "ריבאונד" - כלומר, חזרה מיידית ולא פרופורציונלית של תסמיני הדיכאון ואף התפתחות של חרדה ואי שקט. לעומת זאת, הפסקה הדרגתית מאפשרת לגוף להסתגל למצב החדש במתינות ולמצוא את האיזון המתאים גם ללא נוכחות התרופה (אם היא לא נדרשת).

לאור כל זאת, מומלץ לשקול בהחלטה משותפת עם הגורם המטפל האם להפסיק או להפחית את הטיפול התרופתי.

טיפול תרופתי חדשני שמבוסס על תרופת ההרדמה קטמין, ועובד על המעביר העצבי גלוטמט, במנגנון כימי חדשני. הטיפול באסקטמין מאושר על ידי ה-FDA ומשרד הבריאות ונגיש בבתי חולים ובמרפאות ייעודיות בישראל. מדובר בסדרה של טיפולים שניתנים באמצעות תרסיס לאף, בתדירות משתנה - מפעם בחודש ועד לפעמיים בשבוע. מדובר בטיפול יעיל ובטוח יחסית. כל תופעות הלוואי האפשריות עשויות להתרחש בשעה-שעתיים הסמוכות לקבלת הטיפול, והן כוללות תחושת טשטוש, בחילות, הקאות ועלייה זמנית בלחץ הדם. חשוב לציין, כי מדובר בתרופה שיכולות להיות לה השפעות נוספות מרחיבות תודעה (השפעה פסיכדלית). תופעה זו יכולה להיות בעלת השפעה חיובית על מהלך הטיפול, בייחוד כאשר הוא מלווה בטיפול פסיכותרפי משלים.

טיפול באמצעות קסדה מיוחדת שיוצרת גירוי מוחי מגנטי עמוק, שמכוון לאזורים במוח שאחראים על הדיכאון. הטיפול יעיל ובטוח, ללא תופעות לוואי משמעותית מעבר לתחושת אי-נוחות בזמן הגירוי. הגירוי ניתן בדרך כלל בסדרת טיפולים יומיות, למשך מספר שבועות. אפשר לקבל את הטיפול במסגרת סל הבריאות, בכמה מרפאות ייעודיות בארץ.

השתלה של קוצב או גנרטור בבית החזה, שמחובר לעצב הווגוס שעובר בצוואר - עצב שאחראי, בין היתר, על העברת מסר של שלווה ורוגע מהגוף למוח. מטרת הקוצב היא לגרות את עצב הוואגוס בצורה מבוקרת על ידי אותות חשמליים, וכך להביא ליציבות הפעילות העצבית. הקוצב משתמש במניפה העצבית הטבעית של עצב הוואגוס, ומפעיל דרכו מרכזים שאחראים על מצב הרוח ומפרישים מעבירים עצביים כמו סרוטונין, נוראדרנלין, דופמין ו-BDNF שמגרה צמיחה של תא העצב. לאחר השתלת הקוצב, הוא יעבוד בקביעות בגוף, וכדי לבצע בקרה על פעילותו יש צורך בבדיקות פסיכיאטריות תקופתיות. הטיפול נחשב יעיל בהפחתה של תסמיני דיכאון ושינוי של מהלך המחלה לאורך שנים, וכן שיפור באיכות החיים. הטיפול בטוח, ומעבר לסיבוכים של הניתוח, הוא יכול לגרום לצרידות ותחושת אי נוחות במקום הגירוי (צוואר). טיפול זה לא ניתן כיום במסגרת סל הבריאות.

מדובר בטיפול היעיל ביותר שיש כיום לדיכאון, עם אחוזי הצלחה מאוד גבוהים, גם בקרב מטופלים שלא הגיבו שנים רבות לשום טיפול. הטיפול נעשה בהרדמה מאוד קצרה ובמהלכו משרים פרכוס מלאכותי באמצעות זרם חשמלי. מדובר בסדרת טיפולים שניתנת פעמיים בשבוע, תופעות הלוואי כוללות תופעות של התאוששות מההרדמה, ופגיעה קצרת טווח וחולפת בזיכרון. לצערנו, לטיפול זה יש יחסי ציבור קשים שגורמים למטופלים לחשוש ולהימנע ממנו, למרות שמדובר בטיפול שלפעמים מציל חיים. טיפול זה ניתן ברוב בתי החולים באופן אמבולטורי ומסופק במסגרת סל הבריאות.