הפרעת אכילה התקפית
הכתבה מנוסחת בלשון נקבה, מפני שרוב הסובלות מההפרעה הן נערות, אבל המידע בה נכון ומתאים לנערים, לצעירים, לגברים ונשים בכל הגילים.
הפרעת אכילה התקפית מאופיינת באירועים חוזרים של התקפי אכילה בלתי נשלטים, אשר בשונה מבולימיה הם לא מלווים בהתנהגות היטהרותית מפצה - כלומר, ללא הקאות יזומות. לכן, מרביתן גם מצויות במשקל יתר.
הקריטריונים למתן האבחנה
הפרעת אכילה התקפית מתבטאת באפיזודות חוזרות של התקפי אכילה בלתי נשלטים, שכוללים לפחות 3 מצבים מתוך הבאים:
- אכילה מהירה מאוד, יותר מהסביר.
- אכילת כמויות גדולות של מזון ללא תחושת רעב.
- אכילה עד לתחושת שבעות או מלאות לא נוחה.
- אכילה לבד, שמלווה בתחושת בושה ומבוכה עקב הכמות הגדולה של המזון הנאכל.
- תחושה של גועל עצמי דיכאון או אשמה לאחר התקף האכילה.
- תחושה של מצוקה רבה עקב התקפי האכילה.
- התקפי האכילה מתרחשים בממוצע לפחות פעם אחת בשבוע ברצף של 3 חודשים.
- התקפי האכילה לא מסתיימים בהתנהגות מפצה (הקאה יזומה, צום, או התעמלות מוגברת), וההפרעה היא לא חלק מאנורקסיה נרבוזה או בולימיה נרבוזה.
דרגות החומרה של הפרעת אכילה התקפית
דרגת החומרה של הפרעת אכילה התקפית נמדדת לפי מספר ההתקפים בשבוע:
| מספר ההתקפים בשבוע | דרגת ההפרעה |
| 1 - 3 | קלה |
| 4 - 7 | בינונית |
| 8 - 13 | חמורה |
| מעל 14 | חמורה מאוד |
שכיחות הפרעת אכילה התקפית
- 2%–3.5% מהאוכלוסייה הכללית סובלים מההפרעה, מתוכם כ-3.5% נשים וכ-2.5% גברים, כלומר על כל 3 נשים שסובלות מההפרעה, יסבלו 2 גברים. התסמונת שכיחה בקרב כ-30% מהאוכלוסייה עם השמנת יתר.
- רוב הנשים והגברים שמאובחנים עם הפרעה זו סובלים גם מתחלואה פסיכיאטרית נלווית, בעיקר הפרעות חרדה, הפרעות במצב הרוח, הפרעות התמכרות והפרעת קשב (ללא מרכיב ההתנהגות התזזיתי).
- לרוב, ההפרעה פורצת ומגיעה לשיאה בסוף גיל ההתבגרות או בשנות ה-20 המוקדמות, למרות העובדה שמרבית הפניות לטיפול הן של נשים בגילאי 30 ומעלה.
הקושי באבחון הפרעת אכילה התקפית
מדובר בהפרעה שקשה לאבחן. מי שמתמודדת עם הפרעת אכילה התקפית מתביישת בהתנהגותה ובחוסר יכולתה לשלוט על ההתקפים. בנוסף, היא תפנה, לרוב, לרופאי משפחה ולדיאטניות, עם בעיות אחרות שנלוות להפרעה, ובראשן - השמנת יתר. גם לאנשי ונשות מקצועות הרפואה יש קושי לאבחן הפרעת אכילה התקפית בגלל שהיא לא מוכרת מספיק וברוב המקרים יפנו את המטופלים לתוכניות לירידה במשקל. יש עדויות לכך שגם ילדים ומתבגרים סובלים מההפרעה, אבל גם אצלם קיים קושי באבחון. בזמן האבחון יש חשיבות גדולה להבדיל בין הפרעת אכילה התקפית, שהיא הפרעת אכילה, לבין משקל יתר או השמנה, שהם בעיות רפואיות, במיוחד כשנותנים הפניות לניתוחים בריאטריים ולאחרונה גם הפנייה לזריקות לירידה במשקל.
אחוזי תמותה
1.5%–2.3% מכלל הסובלות מהפרעת אכילה התקפית יסיימו את חייהן בגללה, חלקן כסיבוכי השמנה.