הפרעות אכילה והאכלה לא ספציפיות

הכתבה מנוסחת בלשון נקבה, מפני שרוב הסובלות מההפרעה הן נערות, אבל המידע בה נכון ומתאים לנערים, לצעירים, לגברים ונשים בכל הגילים.

יש כמה הפרעות שנמצאות בקבוצה אבחנתית זו ולא עומדות בקריטריונים האבחנתיים של הפרעות אכילה, אבל הן מצביעות על בעייתיות רבה בדפוסי האכילה.

התנהגויות אכילה בעייתיות

קבוצת הפרעות אלה כוללת התנהגויות אכילה שלא עומדות באף קריטריון אבחנתי ספציפי של הפרעות אכילה, כלומר, עוצמת התסמינים לא עונה במלואה על הדרישות האבחנתיות של הפרעת אכילה. למרות זאת, התנהגויות אלה בכל זאת מצביעות על בעייתיות חריגה באכילה שיכולה להוביל להתפתחות הפרעת אכילה מלאה, ולכן יש חשיבות לזהות את אותה ולטפל בהן כמו בהפרעת אכילה לכל דבר. דוגמאות נפוצות להתנהגויות אכילה בעייתיות:

• לעיסת מזון ויריקתו ללא בליעה, תוך שמירה על משקל תקין ומחזור חודשי תקין.
• אכילת סוג מזון אחד בלבד, למשל פירות, עם אידיאולוגיה מובנית סביב ההתנהגות שנחשבת לכאורה בריאה, אבל יכולה להוביל לירידה משמעותית במשקל ולחסרים תזונתיים משמעותיים.
• התנהגות כפייתית והתמקדות אובססיבית באכילת מזון בריא, שגורמת לצמצום אכילה משמעותי ולירידה במשקל. לדוגמה: הימנעות מאכילה של מוצרים שלא הושקו כראוי, או רוססו, או נחשפו לזיהום אוויר וכדומה.
• התנהגות כפייתית שמתמקדת בפעילות גופנית, בניית הגוף ודיאטות מיוחדות. מי שסובלת מההפרעה משקיעה זמן רב במראה הגוף ובצורתו, ומחזיקה באמונות שגויות ולא נכונות עובדתית, למשל שהגוף שלה קטן ולא מספיק שרירי.

השלכות הפרעות בהאכלה

ב-3 המצבים האלה הצמצום או ההימנעות מאכילה מתבטאים בחוסר היכולת לספק את הצרכים התזונתיים והאנרגטיים באופן עקבי, וגורמים לפחות למצב אחד מהבאים:

• איבוד משקל משמעותי או עיכוב בגדילה.
• מחסור תזונתי משמעותי.
• תלות בהזנה דרך צינור או בתוספי מזון.
• פגיעה משמעותית בתפקוד הפסיכו-סוציאלי.

כשמגיעים לאבחון, חשוב לשים לב שאנשי המקצוע שמאבחנים את ההפרעה, בודקים שהיא לא מתרחשת כאשר כבר יש אבחון של אנורקסיה נרבוזה או בולימיה נרבוזה, או אם יש בעיה רפואית או נפשית מאובחנת.

עוד חשוב לשים לב שהילדים עם הפרעה זו לרוב לא מדווחים גם על עיוות בתפיסת המשקל או צורת הגוף. בנוסף, נדרש לבדוק שהיא לא קשורה לאמונות או תפיסות תרבותיות ואין למשפחה או לקהילה השפעה על היווצרותן. שני הסימנים הבולטים שחוזרים על עצמם בהפרעה זו הם: אכילה של מגוון מזונות קטן מאוד, עד 10 פריטים בלבד, וסירוב מתמשך ועיקש לנסות מאכלים חדשים.

שכיחות הפרעות בהאכלה

שכיחות הפרעות אלו עומדת על כ-5% מכלל הילדים והילדות באוכלוסייה הכללית. למרות שהן שכיחות בעיקר בילדים צעירים, הן מאובחנות גם אצל מתבגרים ובמבוגרים. אצל המאובחנים קיימת גם שכיחות גבוהה של הפרעות נפשיות נלוות וביניהן חרדה, ADHD ,ASD (הפרעות על הרצף האוטיסטי), והיסטוריה של כאבי בטן. הטיפול בהפרעה זאת מבוסס על חשיפה הדרגתית של מוצרי מזון שמעוררים חרדה, בשילוב עם הדרכת הורים.

סירוב לאכול בגיל הינקות או הילדות המוקדמת ואכילה בררנית מתחת לגיל 6 הם לא הפרעת אכילה, או מרמזים על התפתחות הפרעת אכילה כלשהי, אלא התנהגות אופיינית ותואמת גיל. גם משקל יתר והשמנה בגילאים אלה לא מוגדרים כמצב רפואי שדורש טיפול כלשהו.