מהי הפרעת אישיות

התנהגות זו מתבטאת בטווח רחב של סיטואציות אישיות וחברתיות.

מתבטאת בקשיים משמעותיים בעבודה, ביחסים חברתיים או בתחומי חיים חשובים אחרים.

דפוסי ההתנהגות מתחילים בגיל ההתבגרות או בתקופת הבגרות המוקדמת ונמשכים זמן רב.

כדי לאבחן הפרעת אישיות, חשוב לוודא קודם שדפוסי ההתנהגות המתמשכים לא נגרמים מסיבה אחרת, כמו:

• הפרעה נפשית.
• השפעות פיזיולוגיות של חומרים, למשל סמים או תרופות.
• מצב רפואי כמו פגיעת ראש.

בקבוצה זו נכללות 3 סוגי הפרעות אישיות:

• הפרעה פרנואידית: מתאפיינת בחשדנות קיצונית כלפי אחרים, נטייה לפרש כוונות כעוינות או מזיקות, נטייה להאשמות, רגישות, טינה ורגזנות. לעיתים גם נטייה לשמור מרחק מאנשים בגלל חוסר אמון. מאפייני ההפרעה, ובעיקר חשדנות, היעדר מודעות לקושי שלהם ונטייתם להאשים אחרים באופן גורף, גורמים לכך שחלק משמעותי מהמתמודדים והמתמודדות עם הפרעה זו לא מגיעים לטיפול.
• הפרעה סכיזואידית (Schizoid Personality Disorder): מתאפיינת בחוסר עניין משמעותי ביחסים חברתיים קרובים, ניתוק וקהות רגשית. ברוב המקרים היא מתבטאת בהעדפה להיות לבד ובנטייה לעסוק בפעילויות שלא כרוכות בשיתוף אחרים.
• הפרעה סכיזוטיפלית (Schizotypal Personality Disorder): מתאפיינת בהתנהגות מוזרה ובמחשבות ואמונות ייחודיות או מיסטיות, שנתפסות על ידי החברה כחריגות. ביטויי ההפרעה עשויים לכלול התנהגות והופעה חיצונית יוצאות דופן, קשיים ניכרים בקשרים בין-אישיים, חשדנות, דיבור מופשט ולעיתים לא מובן.

סימני היכר מרכזיים נוספים בקבוצה זו הם: קשיי ויסות בעוצמות הרגשיות, פזיזות וקשיי ויסות בדחפים.

בקבוצה זו נכללות 4 סוגי הפרעות אישיות:

• הפרעות אישיות אנטי-חברתית (Antisocial Personality Disorder): מתאפיינת בחוסר יכולת לאמפתיה, פזיזות, נטייה לחפש סיפוק מידי, ובמקרה של התגרות או תסכול - עלולה להופיע התנהגות תוקפנית. מדובר בדפוס התנהגותי של הפרה או התעלמות מתמשכת מנורמות חברתיות ומוסריות, מזכויות ורגשות של הזולת, ללא נקיפות מצפון או חרטה. ההפרעה מתבטאת בקשרים בינאישיים שמלווים לעיתים קרובות בניצול או התעללות כלפי הזולת, ללא לקיחת אחריות. חשוב לציין, שלא כל המתמודדים והמתמודדות עם הפרעה זו מתנהגים בעבריינות, אבל רבים מהם הם עבריינים, על פי חוק.
• הפרעת אישיות גבולית (Borderline Personality Disorder): מתאפיינת בתנודתיות רבה בדימוי העצמי, בתפיסת הזולת, במצב הרוח, בהתנהגות ובמערכות יחסים שלרוב הן סוערות ולא יציבות. בנוסף, מצבים שנתפסים כאיומי נטישה, דחייה, אובדן, ביקורת או כישלון, עלולים לגרום לאדם תגובות קיצוניות. בהפרעה זו תחושות של בדידות, ריקנות, ולעתים אשמה עצמית הן שכיחות, וקיימת גם שכיחות גבוהה של שימוש לרעה בחומרים, התנהגויות מסוכנות בכלל ופגיעות עצמיות ואובדנות בפרט.
• הפרעת אישיות היסטוריונית (Histrionic Personality Disorder): מתאפיינת בצורך בתשומת לב קיצונית, נטייה להתנהגות דרמטית ומוחצנת, וביטויי רגשות מוגזמים שאינם הולמים לנסיבות האירוע. ההתנהגות כוללת לעיתים מרכיב פתייני מבחינה מינית, שנובע לרוב מהצורך למשוך תשומת לב או מהערצה בלבד. כלפי חוץ ההתנהגות הזו יכולה להראות מקסימה, בעלת חן ומאוד פתוחה מבחינה חברותית, אבל בדרך כלל היא נתפסת על ידי אחרים כלא כנה ושטחית. מערכות היחסים של המתמודדים והמתמודדות הן בדרך כלל בעלות גוון דרשני או תובעני, עם מעט התחשבות בצד השני, בגלל הצורך להיות במרכז האירוע.
• הפרעת אישיות נרקיסיסטית: מתאפיינת בקשיי ויסות בערך העצמי. מתמודדים ומתמודדות עם ההפרעה נוטים להיבלע לתוך פנטזיות של הצלחה, כוח, יופי, ומושלמות. הם רואים את עצמם כייחודיים ובעלי זכויות יתר ("מגיע לי"). נעים בין תחושה מתנשאת של חשיבות עצמית וגדלות, לבין חיפוש אחר הערצה, תוך רגישות יתר לביקורת. במערכות יחסים ניכרת הנטייה שלהם לנצל אחרים לצרכים האישיים, בגלל ההתעסקות המופרזת בעצמם ובצורך התמידי שלהם בשבחים ובהערצה.

סימני ההיכר המרכזיים של קבוצה זו כוללים גם צורך בשליטה וצורך בתמיכה.

בקבוצה זו נכללות 3 סוגי הפרעות אישיות:

• הפרעות אישיות הימנעותית (Avoidant Personality Disorder): מתאפיינת בחוויית פחד עוצמתי מפני דחייה וביקורת, שגורמים להימנעות ממגע חברתי. המתמודדים והמתמודדות עם ההפרעה אמנם זקוקים ומעוניינים בקשרים חברתיים, אבל בגלל דימוי עצמי נמוך, תחושת נחיתות וחשש להיפגע, הם נמנעים מלהתקרב לאנשים ולסיטואציות חדשות או מאתגרות.
• הפרעת אישיות תלותית (Dependent Personality Disorder): מתאפיינת בצורך מוגבר בקבלת תמיכה רגשית, קושי בקבלת החלטות בחיי היומיום, נטייה לוויתור על רצונות אישיים כדי למנוע קונפליקטים עם אחרים, תוך נטייה להעביר לאחרים את האחריות על רוב התחומים המרכזיים של חיים. בנוסף, קיימים גם פחד עז מנטישה, קושי לשאת בדידות, וחוסר נוחות או חוסר אונים בשל פחדים מוגזמים שהאדם לא יהיה מסוגל לטפל בעצמו.
• הפרעת אישיות טורדנית-כפייתית (Obsessive–compulsive Personality Disorder): מתאפיינת בחתירה מוגזמת אחר מושלמות הפוגעת בתפקוד וגורמת לדחיינות, היצמדות לכללי משמעת לא גמישים, קושי לבצע משימות משותפות עם אחרים בשל הצורך הנוקשה בשליטה וסדר, קושי בהבעת רגשות ובהתמודדות עם גמישות או שינויים בלתי צפויים. בנוסף, קיימת נטייה לחסכנות שלא קשורה למחסור, וקושי להיפרד מחפצים ישנים או חסרי ערך.

אדם עם הפרעת אישיות מתמודד עם סבל רב וממושך, שאיננו ביוזמתו ובאשמתו. ההפרעה מתגבשת בעקבות שילוב, בין השאר, של מרכיבים ביולוגיים, פסיכולוגיים, וחברתיים. אפשר לסייע רבות למתמודדים עם הפרעת אישיות, אם במקום להירתע ולשפוט, נשקיע מאמץ לעודד אותם להתמודד, לקחת אחריות למרות הקשיים ולבקש עזרה בהתאם.

במקרים רבים מדובר אמנם בקשיים ממושכים, אבל כמו בכל בעיה בריאותית אחרת, יש הרבה מה לעשות, גם בידיעה שלא בכל מקרה אפשר יהיה להשיג "ריפוי מלא". כיום קיימות שיטות בטיפול פסיכולוגי (למשל: טיפול דיאלקטי-התנהגותי ,DBT - טיפול קוגניטיבי-התנהגותי - CBT), לעתים בסיוע שילוב תרופתי, אשר הוכיחו את יעילותן בהשגת שיפור באיכות החיים, בוויסות רגשות וביכולת להתמודד עם משברים. בעזרת טיפול מתאים, סימני ההפרעה יכולים להתמתן ולהתגמש. מחקרים ארוכי טווח הוכיחו שאנשים רבים מצליחים לשקם את תפקודם.

הפרעת אישיות איננה בעיית התנהגות במובן הפשטני של המילה. מדובר בהפרעה נפשית לכל דבר ועניין, שבדומה לכל בעיה בריאותית אחרת, יש לה רמות שונות של חומרה (מתונה, בינונית, גבוהה). אנשים הסובלים מהפרעות אישיות נמצאים בסיכון להיקלע למשברים לאורך השנים, ולכן יזדקקו לסיוע מהסביבה ומאנשי מקצוע בהיקף משמעותי.

לגבי שכיחותן של הפרעות אישיות – הן אינן נדירות בכלל. מחקרים מראים שלמעלה מ-10% מהאוכלוסייה הכללית סובלים מהפרעת אישיות כלשהי. על פי נתונים מהאגודה הפסיכיאטרית האמריקאית, השכיחות באוכלוסייה הכללית של הפרעה מאשכול A היא 4.5%, מאשכול B היא 2.8% ומאשכול C היא 3.6%. אפשר להניח שהשכיחות האמיתית גבוהה באופן משמעותי, אלא שכתוצאה מאי-הגעה לאבחון וטיפול, בין השאר עקב מיתוסים וסטיגמה, אנשים רבים נושאים עמם מצוקה, ללא אבחון וטיפול הולמים.