מהי פוסט טראומה
פוסט טראומה (PTSD), או בשמה המקצועי - הפרעת דחק פוסט טראומטית, היא תגובה מתמשכת לאירוע טראומטי (תגובה שממשיכה גם אחרי שהאירוע עצמו הסתיים), כזה שטומן בחובו סכנת איום ממשית על הקיום הפיזי או הנפשי של האדם - למשל תקיפה פיזית קשה, אירוע טרור, אסון טבע, תאונת דרכים.
תסמיני פוסט טראומה
לפוסט טראומה עשויים להיות מגוון תסמינים ייחודיים, חלקם גופניים וחלקם נפשיים. אם זיהית אצלך או אצל אדם הקרוב אליך חלק מהתסמינים הבאים, כדאי לגשת לאבחון מקצועי:
תגובה נורמלית למצב לא נורמלי
כדי לזהות פוסט טראומה, חשוב להבין קודם מהי טראומה ומתי היא מתפתחת להפרעה פוסט טראומטית.
מצוקה טראומטית היא תגובה שמתרחשת כתוצאה מאירוע קיצוני, הגובר על יכולתו של האדם להתמודד, והיא יכולה לכלול מגוון רחב של תסמינים גופניים, רגשיים, קוגניטיביים והתנהגותיים. תגובה כזאת היא "תגובה נורמלית למצב לא נורמלי". לעצימות ולחומרת האירוע הטראומטי, יש השפעה על הפוטנציאל להתפתחות הפרעה פוסט טראומטית, אך זה לא גורם סיכון בלעדי או עיקרי. הפרעה פוסט טראומטית יכולה להתפתח בעקבות אירועים מגוונים בעוצמתם ובהיקפם. אופן ועוצמת התגובה הם עניין סובייקטיבי, כלומר - אנשים שונים יכולים להגיב באופן שונה לאותו אירוע.
תגובות אפשריות לאירוע טראומטי:
- תגובה פיזית: בחילה, רעד, יובש בפה, דפיקות לב מואצות, קשיי נשימה, חולשה, כאבים בחזה, הקאות, כאבי בטן.
- תגובה קוגניטיבית: מחשבות חודרניות, פלשבקים של זיכרונות טראומטיים, בלבול, קושי בריכוז, בעיות זיכרון, איבוד תחושת זמן וקושי לחשוב בהגיון.
- תגובה רגשית: חרדה, פחד, דיכאון, הכחשה, פאניקה, הצפה, כעס, אשמה, חוסר וודאות ועצבנות.
- תגובה התנהגותית: הסתגרות והתנתקות, הימנעות, חשדנות, הפרעות בשינה וסיוטים, שינויים בתחושת רעב, חוסר שקט, דריכות מתמדת ואף תוקפנות.
כשהטראומה הופכת לפוסט טראומה
רוב מי שייחשפו לטראומה, יתאוששו באופן ספונטני לחלוטין, והאירוע החריג יישאר עבורם כזיכרון קשה וכואב. אצל מעטים, התסמינים יימשכו לאורך זמן ולאט לאט ההפרעה תהפוך לכרונית, לטווח הקצר או הארוך. אצל מעטים עוד יותר, תהיה פריצה מאוחרת של התסמינים הפוסט טראומטיים (אחרי לפחות חצי שנה מהאירוע) כלומר, הטראומה לא תשפיע מיידית, אלא רק לאחר תקופה, בעקבות טריגר כלשהו.
כדי להבין את שלבי התפתחות הפוסט טראומה ולסייע לך להבין את מצבך (או את מצבו של אדם הקרוב אליך), אפשר להתבונן על משך הופעת התסמינים:
-
עד 48 שעותתגובת דחק
-
עד חודשהפרעת דחק אקוטית
-
מעל חודשפוסט טראומה
- עד 48 שעות מהאירוע: מדובר בתגובת דחק (ASR - acute stress reaction). כמעט כל מי שנחשף לאירוע טראומטי עשוי לחוות תגובה כזאת.
- עד חודש לאחר האירוע: נהוג לאבחן כהפרעת דחק אקוטית (ASD - acute stress disorder).
- מעל חודש מהאירוע: אם מדובר בתסמינים עוצמתיים שנמשכים למעלה מחודש, ככל הנראה מדובר בהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD - post-traumatic stress disorder).
במקרים מסוימים, התגובה לאירוע הטראומטי לא תופיע מיד לאחר החשיפה, אלא תושהה ועשויה להתעורר כעבור חודשים ארוכים ואף שנים לאחר האירוע.
אירועים משמעותיים ומתמשכים, כמו מלחמות, יכולים לאתגר את חלוקת הזמנים הזו, על אחת כמה וכמה כשמתווספת אליהם גם חוויה של בגידה (תחושת נטישה, ברוטאליות ואובדן אנושיות). במקרים אלה הצפי הוא שעד 30% מהנפגעים והנפגעות יפתחו תסמינים פוסט טראומטיים.
מכיוון שאין לנו יכולת לחזות מי יפתחו תגובות פוסט טראומטיות ומי לא, קיימת חשיבות לפנות לעזרה נפשית מקצועית כבר בשלבים הראשונים שלאחר הטראומה, לצורך עיבוד האירוע הטראומטי ומניעת התפתחות של פוסט טראומה.
לסיכום, אפשר לומר כי מי שסובלים מפוסט טראומה חווים מתח בין הקצוות: מצד אחד רצון להימנע מהזיכרון של האירוע הטראומטי ומצד שני דחף חזק ובלתי נשלט לחיות אותו מחדש.
יש תקווה לריפוי והחלמה
טראומה, מעצם היותה אירוע הטומן בחובו סכנה קיומית (נפשית או פיזית), מטלטלת את עולמו של האדם. בנוסף, טראומה שנגרמה על ידי אדם אחר, עשויה לערער אמונות בסיסיות של מוסר וצדק (הנדרשות לתפיסת עולמנו), ועלולה להותיר תחושות של בדידות, ריקנות והיעדר אמון ואמונה. הזיכרון הקטוע של האירוע, עלול להשאיר את האדם חסר אונים ונטול מסוגלות להחזיר את תחושת השליטה לחייו.
לצד זה, חשוב לדעת, כי מתוך החוויה הטראומטית קיים גם פוטנציאל לתהליך של שינוי והזדמנות לצמיחה והתפתחות. במקרים שבהם הנפגע או הנפגעת לא מסוגלים לראות את אפשרות הריפוי וההחלמה, כדאי לדעת כי לסביבה יש תפקיד חשוב ומשמעותי, גם בקבלת כלים ליצירת תקשורת מיטיבה המבוססת על הכרה בחוויה, הקשבה ואמפתיה וגם בסיוע לפנייה לקבלת עזרה מגורם טיפולי.
רונה אקרמן היא סמנכ"ל עמותת מרכז אלה, להתמודדות נפשית עם אובדן, שכול, טראומה וכאב נפשי