אובדנות: גורמי סיכון וחוסן

דיכאון הוא גורם הסיכון השכיח ביותר, שגם מקושר לשיעורי האובדנות הגבוהים ביותר. כ-30% מהאוכלוסיה יחוו דיכאון במשך חייהם. דיכאון הוא לא דכדוך או עצב שנמשך מספר שעות, "באסה" או "דאון" בסלנג. מצבים כאלה הם שכיחים, רוב בני האדם חווים אותם והם שונים מדיכאון קליני שנקרא בשפה המקצועית: הפרעת דיכאון מאז'ורית. דיכאון הוא הפרעת נפש, שכמו כל מחלה - מחייבת טיפול. כשאדם נמצא בדיכאון, העצב לא עובר כעבור ימים ספורים, אלא נמשך יותר משבועיים והוא עלול להוביל למחשבות אובדניות.

אפשר לזהות אדם בדיכאון אם הוא חווה חלק או יותר מהתופעות הבאות:

• הפרעה משמעותית וירידה דרמטית בתפקוד.
• קשיים בשינה כמו קושי להירדם, התעוררויות מרובות במהלך הלילה או לחלופין שינה מופרזת (12 - 15 שעות). קשיים אלה שכיחים מאוד בקרב הסובלים מדיכאון.
• מצב רוח רע ושום דבר לא משפר את מצב רוחו.
• חוסר הנאה משום דבר, כולל מפעילויות שנהנה מהן בעבר.
• חוסר עניין דרמטי בחיים, מפסיק להתעניין בלימודים או בעבודה, מפסיק ללכת לחוגים שאהב, להיפגש עם חברים.
• שינויים בתיאבון שיכולים להתבטא בחוסר תיאבון או בתיאבון מוגבר.
• הסתגרות או התבודדות.
• חוסר ריכוז ומקושי לקבל החלטות.
• התנהגות לא אופיינית שמתבטאת בעיקר בתוקפנות ורגזנות, עם התפרצויות זעם.
• הרגשת ייאוש, פסימיות, חוסר תקווה.
• דימוי עצמי ירוד, תחושת חוסר ערך.

חשוב לדעת: אפשר לטפל בדיכאון, באמצעים יעילים מאוד. לחלק מהאנשים שסובלים מדיכאון, יש קושי לבקש עזרה, בין השאר בגלל הייאוש וחוסר התקווה שכרוכים בדיכאון. אם נעזור לאדם שבדיכאון לגשת לטיפול ולקבל עזרה, נוכל לסייע להתמודד עם המצב, להוביל להחלמה ולהציל חיים.

בנוסף לדיכאון, יש עוד הפרעות נפשיות שידועות כגורמי סיכון לאובדנות, ביניהן: התמכרויות, חרדה, סכיזופרניה, הפרעות בי-פולאריות, הפרעת התנהגות, הפרעת אישיות גבולית, הפרעת דחק פוסט טראומתית ועוד.

מחשבות אובדניות, איומים וניסיונות התאבדות בעבר או כוונות התאבדות, הם חלק מהיסטוריה אובדנית. ניסיון אובדני קודם הוא גורם הסיכון והמנבא החזק ביותר להתאבדות. חשוב לדעת שרבים מבין מי שמתו בהתאבדות ביצעו קודם לכן אקט אובדני שאותו הם שרדו. אם האדם ניסה כבר בעבר לשלוח יד בנפשו ובנוסף לכך, יש גורמי סיכון נוספים בהווה, חשוב שהוא יהיה במעקב ויקבל טיפול במידת הצורך.

כדאי לדעת: אופי הניסיונות הקודמים גם הוא מנבא נסיונות נוספים באמצעים דומים ובנסיבות דומות, דבר שיכול לסייע מעשית בהרחקת אמצעים ושיטות שיכולים לשמש לניסיון התאבדות. אם אדם קרוב אליכם נמצא במצבים אלה חשוב להיות ערניים, להציע עזרה או להפנות אותו לקבלת סיוע.

• נטייה אישיותית אימפולסיבית (פזיזה) ותוקפנית.
• קושי בוויסות או בשליטה ברגשות.
• תחושת חוסר שייכות או ניכור: לחברה, למשפחה וכדומה.
• תחושה קיצונית של בדידות.
• פרפקציוניזם שמתבטא במשאלה להיות מושלם ולבצע משימות באופן מושלם.
• נוקשות מחשבתית, ראיית העולם בשחור ולבן, בכן ולא, קושי להגמיש מטרות ועמדות.
• קושי בפתרון בעיות.
• קושי בחשיפה עצמית ובשיתוף כנה של רגשות ומחשבות.

• נשירה מבית הספר.
• חרם חברתי או נידוי חברתי שנמשך לאורך זמן וכולל הצקות ובריונות.
• חוויות קשות והשפלה ברשתות החברתיות כמו פוסט שנכתב או תמונה אינטימית שהופצה ללא רשות.
• קשיים ביחסים עם אנשים שמובילים לבדידות וניתוק חברתי.
• חשיפה לתיאורי התאבדות בתקשורת שמאדירים את המעשה, שמקנים לו אופי רומנטי או מסקרן.

• אירועי חיים מלחיצים: כמו גירושים, משבר כלכלי או אובדן של אדם קרוב יכולים להיות טריגר לכאב נפשי ולגורמי סיכון אחרים לאובדנות. חשוב לשים לב שאירועי חיים שליליים כמעט אף פעם לא מספיקים כגורמי סיכון לבדם, על אף היותם גורמי סטרס וכאב פסיכולוגי משמעותיים. בתוך כך, נזכיר שמרבית האנשים לא יפתחו מחשבות אובדניות, גם למול אירועי חיים קשים ביותר. אירועי חיים שליליים עלולים להוביל למעשה לתוספת לכאב הנפשי הקיים, להחמרה בהפרעות הנפשיות, או בתחושת הבדידות או בגורמי סיכון נוספים שמתוארים בעמוד זה. אירועים אלה הם הטריגר שלפעמים מעביר את האדם ממחשבה על התאבדות לביצוע. לכן, אירוע חיים שלילי כמו אבטלה ממושכת, בריונות או גירושים קשים, יכול להגביר את הסיכון האובדני.
• טראומה: מחקרים הראו שחשיפה לאירועים טראומטיים, כמו גם סימפטומים של הפרעה פוסט טראומטית מגבירים משמעותית את הסיכון למחשבות אובדניות ולהתאבדות.

• התעללות פיזית והתעללות מינית.
• התאבדות במשפחה.

מחקרים מהשנים האחרונות הראו שלגורמים ביולוגיים ובהם מאפיינים גנטיים מולדים, ותהליכים דלקתיים והורמונליים, בשילוב עם גורמים סביבתיים וחברתיים - יש השפעה משמעותית על הסיכון לאובדנות.

אמצעים קטלניים כמו אקדחים וכלי נשק אחרים, תרופות מסוכנות ונגישות למקומות גבוהים (כמו מרפסת ללא סורגים) בשילוב הגורמים הנסיבתיים יכולים להביא לתוצאות מצערות. כאשר האדם נמצא בסיכון, כשהוא אמביוולנטי לגבי רצונו לחיות או לסיים את הסבל הנפשי בו הוא נמצא ואמצעים אלה נמצאים בהישג ידו, התוצאה יכולה להיות קטלנית.