סימני אזהרה לאובדנות

מחקרים מראים שבמקרים רבים יש סימני אזהרה מקדימים לניסיון ההתאבדות. סימני אזהרה יכולים להיות התבטאויות של האדם או התנהגויות. לכן, אם הוא אומר משפטים מחשידים או התנהגות לא אופיינית, כדאי לברר מה קורה איתו. לפעמים, יכול להיות שיתברר שהוא עובר משהו שנמצא בשליטה ולפעמים יתברר שהוא נמצא במצוקה קשה. הערנות כאן יכולה להיות קריטית ובעיקר, בעלת משמעות לאדם, שברבים מהמקרים צמא לקשר אכפתי ולצורך שיראו אותו ויבחינו במצוקתו. יש כמה סוגי סימני אזהרה ובהם עוסק עמוד זה.

הבדידות שגורמת לכאב נפשי - עלולה להרוג

אנשים שלא משתפים את הסביבה ושמרגישים לבד, נמצאים בסיכון מוגבר. הבדידות גורמת לתחושה שאין מי שיעזור, שאין תמיכה חברתית וכתוצאה מכך להרגשה של חוסר שייכות. חוסר השייכות הוא גורם סיכון כפול: שייכות וקרבה אנושית הכרחיים לרווחה הנפשית ובהיעדר אדם קרוב הסיכויים שסימני האזהרה יפוספסו - עולים. לכן, ככל שתחושת השייכות של האדם למסגרת, לקהילה ולחברה תהיה גבוהה יותר, כך יקטן הסיכוי לאובדנות.

מחשבות שיכולות להיות סימני אזהרה

נביא כאן מספר דוגמאות למחשבות שמשקפות הלך רוח שמהווה סימן אזהרה. חשוב להדגיש שאלה דוגמאות אבל הן יכולות ללבוש אינסוף צורות.

• מחשבות על מוות.
• מחשבות בנושא היעדר תקווה, ובמיוחד תחושת חוסר מוצא ומילכוד.
• מחשבות שמשקפות את ההרגשה שלאף אחד לא איכפת מהאדם.
• מחשבות שמבטאות תחושות אשמה של האדם שמרגיש שהוא נטל על משפחתו, לא ממלא את תפקידו המשפחתי או החברתי, או על כך שהוא מרגיש פגום מבחינה מוסרית ("אני אדם רע").

התנהגויות שהן סימני אזהרה

• דיבורים על מוות.
• הסתגרות, התבודדות או ניתוק קשרים.
• שינויים בתפקוד היומיומי השגרתי, למשל: היעדרות מבית הספר או מהעבודה, חוסר תפקוד בבית עם הילדים.
• חלוקת מתנות באופן חסר פרופורציה או מסירת רכוש אישי לאחרים.
• כתיבת מכתבים.
• סידורים אישיים (למשל ביטוחים, עניינים משפטיים).

גם סימן בודד הוא סימן אזהרה

לפעמים גם סימן אזהרה בודד מצדיק בירור ובדיקה אבל ככל שיש יותר סימני אזהרה, כך הסכנה גדולה יותר. באופן כללי, ככל שסימן האזהרה מצביע באופן מפורש יותר על כוונה - כך הוא יותר חמור. דיבור ישיר על מוות והתאבדות הוא חמור משינויים רגשיים שיכולים להצביע על דיכאון אבל לא על אובדנות.

זכרו: מודעות לסימני האזהרה וערנות למצבם הנפשי של הקרובים אליך, יכולות להציל חיים. פעולות כמו הענקת התחושה לקרובים אליך שהם נראים, שאת או אתה כאן בשבילם ושיש לך רצון אמיתי לעזור - יכולות להיות הצד הראשון בדרך לפנייה לקבלת עזרה, והן מקלות ומרפאות, כל אחת בזכות עצמה.

נכתב בשיתוף צוות התוכנית הלאומית למניעת אובדנות.

סייעו בכתיבה: ד"ר שירה ברזילי, פסיכולוגית קלינית, מרצה בכירה בחוג לבריאות נפש קהילתית, אוניברסיטת חיפה, ונדב הורביץ, פסיכולוג בהתמחות קלינית.