התמודדות בני משפחה לאחר התאבדות של קרוב
אחרי שהחיים של המתאבד או המתאבדת מסתיימים, ההתמודדות של מי שנשארו מאחור רק מתחילה. זהו מסע קשה ומורכב שכולל כאב וצער, של כל בן משפחה בנפרד ושל ההרכב המשפחתי ביחד. ההתמודדות עם תהליך האבל על אדם שהתאבד דומה לכל אובדן אחר אבל בנוסף, יש לה מאפיינים ייחודיים. גם הנחמה שבני המשפחה והקרובים זקוקים לה, שונה במובנים מסוימים, כי בצד האירוע הטראומטי שהם עברו הם גם מתמודדים עם הסטיגמה שיש למתאבדים שמלווה לעיתים בבושה או בהסתרה. במאמר זה ננסה לשפוך אור על מה שעובר על קרובי המשפחה של המתאבד, איך אפשר להתמודד ואיך אפשר לעזור.
תחושות והתנהגויות שכיחות אצל הקרובים לאחר ההתאבדות
לאחר אובדן עולים רגשות כמו צער וגעגוע. כאשר סיבת האובדן היא התאבדות, בני המשפחה והחברים של המתאבדים יכולים לסבול גם מרגשות מורכבים ולא פשוטים של אשמה, כעס, בושה ובדידות. רגשות אלה הם שכיחים לאחר אובדן אבל הם ייחודיים, בטבעם או בעוצמתם, לאובדן בנסיבות של התאבדות. חשוב להדגיש שיש סיבות שונות לתחושות אלה, אבל התחושות עצמן הן טבעיות וכדאי לתת להם מקום ואם יש צורך, גם להסתייע בעזרה מקצועית להתמודדות איתן.
מאפייני אבל ייחודיים על אדם שהתאבד
אבל הוא תגובה טבעית ונורמלית לאחר אובדן. בתקופה שלאחר אובדן מופיעות באופן טבעי תחושות קשות וכואבות, שהן חלק בלתי נפרד מתהליך אבל וביניהן עצב, כעס, אשמה וגעגועים לנפטר. האבל מאופיין לעיתים קרובות גם בשינויים משמעותיים ביכולת התפקוד ובניהול שגרת החיים המוכרת, כולל שינויים בדפוסי אכילה ושינה.
על אף שהתחושות הקשות וקשיי התפקוד יכולים להזכיר מאפיינים מסוימים של דיכאון, חשוב להזכיר שתופעות אלה, כאשר הן חלק מתהליך האבל, לא מוגדרות כהפרעה, אלא להפך, הן חלק מתהליך ההתמודדות הנחוץ והבריא עם אובדן.
ההבדלים בין אבל על אדם שהתאבד לבין אדם שנפטר בנסיבות אחרות
אבל על אדם שהתאבד שונה מעט מאבל על אדם שנפטר בנסיבות אחרות כי ההתאבדות היא לעיתים בלתי צפויה ולכן לאחר המעשה, הקרובים יכולים לחוות תחושת הלם. במקרים בהם קרובי המשפחה היו מודעים לסיכון האובדני של הקרוב שלהם, אמנם לא יהיה הלם, אבל יכולים להופיע תחושות אשמה ובושה, על כך שלא הצליחו למנוע מהאדם האהוב להתאבד או לסייע לו כפי שהיו רוצים. בחלק מהמקרים, התאבדות של אדם קרוב ונסיבות החשיפה אליה עשויות להיות אירוע טראומטי ולעורר תגובות דחק פוסט טראומטיות, שעשויות לעכב את תהליך האבל ולהקשות על ההתמודדות עם האובדן.
איך כדאי לנחם אנשים שקרובי משפחתם התאבדו
מומלץ לאפשר להם לתת ביטוי לרגשות המורכבים של כעס, הלם, בושה, אשמה. להקשיב ברצון וללא שיפוטיות וכך לאפשר להם לדבר בגלוי על סיבת המוות ולהימנע מהסתרה.
קריאת מאמר זה ואחרים יכולים לסייע למנחמים - חברים ובני משפחה ולהנחות אותם איך אפשר להתייחס לתחושות אשמה, בושה והסתרה שאופייניות בקרב שארים של מוות מהתאבדות, וכיצד להיות ערים לסימנים של התפתחות אבל טראומטי, מורכב או ממושך.
אבל טראומטי, מורכב או ממושך
בני משפחה, חברים, עמיתים לעבודה וקרובים אחרים שאיבדו אדם בעקבות אובדנות, עלולים באופן מיוחד ללקות בתגובות אבל חריפות. תגובות אלה הן תגובות נורמליות במהלך תהליך האבל. אבל, כאשר הן נמשכות זמן רב ופוגעות בתפקוד, אפשר להגדירן כהפרעה. תגובות נורמליות לאבל יכולות להיות:
- כמיהה וגעגוע עוצמתיים לנפטר.
- מחשבות בלתי פוסקות מטרידות על המת ונסיבות המוות.
- הימנעות מלהזכיר או לדבר על המת, או לספר כיצד נפטר.
- תחושת חוסר משמעות לחיים.
מי שסובלים מאבל מורכב מתקשים להשלים את תהליך האבל. כלומר, הם חווים בעוצמה את הרגשות הטבעיים שעולים אבל מתקשים באופן מיוחד לחזור לחייהם, לשגרה שלהם והם שרויים בתהליך האבל למשך זמן רב, מעל שנה במבוגרים וחצי שנה בילדים.
עיבוד האבל הכרחי אבל הוא לוקח זמן
תהליך האבל הוא תהליך מאוד אישי, בו כל קרוב משפחה או חבר עוברים מסע משל עצמם עד שהם מצליחים להסתגל למציאות החדשה ולהשלמה עם המצב החדש. תהליך זה בכללותו הוא טבעי כמו העצבות שאתם מרגישים עכשיו. העצבות יכולה ללוות את הנשארים מאחור למשך כל החיים, גם אם לא תאובחנו כמי שסובלים מאבל מורכב.
השפעת ההתאבדות על הנשארים מאחור
התאבדות של אדם קרוב היא חוויה טראומטית שמשפיעה באופן עמוק על הקרובים לאדם שהתאבד. הניסיון והמחקר בתחום מראים כי הקרובים של המתאבדים, יכולים לסבול מהשלכות נפשיות קשות ובהן קשיים רגשיים, חברתיים ונפשיים מסוגים שונים. הפרעות כמו דיכאון, במיוחד אם היה קיים קודם, עלולות להחמיר.
סיכון להפרעה פוסט טראומטית
התאבדות של אדם קרוב ונסיבות החשיפה אליה יכולות להיות אירוע טראומטי ולהוביל להתפתחות הפרעה פוסט טראומטית. הנשארים מאחור, יכולים לחוות זכרונות חודרניים ופלשבקים שנקראים גם תסמיני "חוויה מחדש" - חוויה של היזכרות באירוע טראומטי שכמו "נכפית" על הזוכר, שקשה להדוף אותה וקשה להסית ממנה את תשומת הלב. במקרים מסוימים הם יימנעו מלעשות דברים שעשו עם המתאבד, להיות במקומות בהם היו איתו, או למשל להיכנס לחדר שלו - כל מה שעלול להזכיר להם את האובדן. סימנים אלו עלולים להיות מוגברים ומוחרפים במצבים בהם שאירי ההתאבדות היו עדים לזירת ההתאבדות, אבל גם אם הם לא היו. יש תסמינים נוספים, כמו שינויים בדפוסי המחשבה והרגש, עוררות גבוהה ועצבנות ועוד. תסמינים אלו הם חלק מהתסמינים של הפרעת דחק פוסט טראומטית, ואם הם ממושכים, גורמים למצוקה ופוגעים בתפקוד באופן משמעותי חשוב לפנות לסיוע מקצועי.
התאוששות לאחר אובדן: שינוי וצמיחה מכאב
מחקרים מראים שלצד הקושי העצום שיש לאחר התאבדות של אדם קרוב. רוב קרובי המשפחה והחברים מצליחים לעבור תהליכים שכוללים עיבוד של האבל והאובדן, שינוי ואף צמיחה מתוך הכאב. בצד אלה, יש מיעוט שיתמודד עם הפרעות אבל מתמשך או תגובות שכול טראומטיות. גם בתוך מיעוט זה יש נתונים מעוררי תקווה על צמיחה שנקראת ״צמיחה פוסט טראומתית״, במסגרתה, בתהליך מורכב והדרגתי, לצד ומתוך הכאב ותחושת האובדן הקשים מנשוא, האדם חווה שינוי פסיכולוגי חיובי ולעיתים אפילו מרגיש שמצבו הרגשי השתפר ביחס למצב בו היה לפני האובדן.
היכולת לשתף ולחלוק רגשות ומחשבות קשים הקשורים לאובדן מעלה את הסיכוי לצמיחה פוסט טראומתית. כאשר האבלים יכולים להתריע שהם זקוקים לעזרה, הם יכולים לקבל עזרה ותמיכה מהקרובים להם, מהסביבה ומגורמים מקצועיים. תמיכה זו מסייעת בשחרור של חלק מתחושות הכאב, הבושה, האשמה והעצב ומאפשרת התבוננות מחודשת וחומלת יותר על האובדן. במקרים אלו קיימים סיכויים גבוהים יותר להקלה, לסליחה (לעצמם ולמתאבד), להחלמה וכאמור גם לצמיחה פוסט טראומתית.
חשוב לדעת
חשוב לדעת
לא כל מי שחווה אובדן של אדם קרוב עקב התאבדות יחווה צמיחה פוסט טראומתית. יתרה מכך, כאשר שאירי התאבדות חשים כי הסביבה מצפה מהם ״להחלים ולהתאושש״ מהאובדן בטרם עת, עלולים להתעורר קשיים רגשיים וסיכוייהם לחוות צמיחה פוסט טראומתית יורדים.
המלצות להתמודדות עם רגשות קשים
-
הכרה ברגשות -
שמירה על קשרים -
פעילות גופנית -
שינה מספקת -
תזונה בריאה -
הנצחה -
סבלנות -
קבלה וסליחה
- הכרה ברגשות: חשוב להכיר ברגשות הקשים שעולים לאחר אובדן בעקבות התאבדות ולאפשר לעצמכם לחוות אותם.
- שמירה על קשרים חברתיים: חשוב לשמור על קשרים עם חברים ובני משפחה תומכים.
- פעילות גופנית: פעילות גופנית יכולה לסייע בהפחתת לחץ וחרדה ולשפר את מצב הרוח.
- שינה מספקת ותזונה בריאה: הקפדה על שינה מספקת ותזונה בריאה חשובה לשמירה על בריאות הגוף והנפש.
- הנצחה: מציאת דרכים להנציח את האדם האהוב יכולה לסייע בתהליך האבל.
- סבלנות: החלמה מאובדן היא תהליך ארוך ומורכב. חשוב להיות סבלניים עם עצמכם ולא לצפות לעבור אותו במהירות.
- קבלה וסליחה: קבלה וסליחה, גם של עצמכם וגם של המתאבד והבחירה שלו, הן חלק חשוב בתהליך ההחלמה.
מתי מומלץ לפנות לעזרה מקצועית
אם גם אחרי זמן רב, אחרי האובדן, אתם מתקשים לשוב למסלול החיים ולתפקוד תקין, פנייה לקבלת עזרה מקצועית עשויה לסייע. גם במקרים שבהם אין פגיעה בתפקוד, יש חשיבות רבה לקבלת תמיכה - כדאי להיעזר ולא להישאר עם הכאב לבד. מחקרים רבים הראו שאפשר לטפל ולסייע למי שחוו אובדן עקב התאבדות. אם שכלת אדם קרוב עקב התאבדות, מומלץ לפנות לקבלת עזרה נפשית, למשל, לטיפול פסיכולוגי אותו אפשר לקבל דרך קופות החולים. אפשר לקבל סיוע נפשי גם דרך מרכזי הסיוע של משרד הרווחה והביטחון החברתי. המרכזים מופעלים על ידי עמותת מרכז אלה ובשביל החיים לתמיכה וליווי של בני משפחה במשפחות שכולות על רקע התאבדות, טיפול אישי, זוגי ומשפחתי במחיר סמלי בתחנות לטיפול זוגי ומשפחתי ברשויות המקומיות, קבוצות טיפוליות, פעילויות קהילתיות ועוד.
גורמי תמיכה וסיוע
מידע מקיף על משאבים וגורמים לתמיכה ועזרה עבור בני משפחה וחברים שיקיריהם התאבדו, באתר התוכנית הלאומית למניעת אובדנות.
נכתב בשיתוף צוות התוכנית הלאומית למניעת אובדנות.
סייעו בכתיבה: ד"ר שירה ברזילי, פסיכולוגית קלינית, מרצה בכירה בחוג לבריאות נפש קהילתית, אוניברסיטת חיפה, ונדב הורביץ, פסיכולוג בהתמחות קלינית.