מהי אובדנות ואיך היא מתבטאת

אובדנות היא תופעה פסיכולוגית והתנהגותית מורכבת, שכוללת מגוון תופעות נפשיות והתנהגותיות הקשורות למעשה ההתאבדות. האובדנות היא רצף (ספקטרום), שנע בין ביטויים של כוונה מינימלית להתאבדות בפועל, כמו מחשבות על המוות ועל עצם האפשרות של התאבדות, לבין ביצוע ניסיון התאבדות בפועל. בין שני קצוות הרצף קיים מגוון של התנהגויות וחוויות מנטליות, שכוללות כוונה אובדנית בפועל, תכנון המעשה האובדני ועוד. כלומר וחשוב להדגיש זאת: לא בכל מחשבה אובדנית יש סיכון ממשי או מיידי.

היקף תופעת האובדנות והתאבדות

מדי שנה מתאבדים בעולם קרוב למיליון בני אדם, כך לפי פרסום ב-WHO, ארגון הבריאות העולמית, משנת 2023. התאבדות היא סיבת המוות ה-15 במדרג הסיבות המרכזיות למוות בעולם המערבי. שיעור ההתאבדות הכללי בעולם עומד על 10.7 מתוך 100,000 בשנה, שהם 1.4% מכלל מקרי המוות. אמנם שיעור האובדנות בעולם נמצא במגמת ירידה בעשורים האחרונים, איך היא לא מספקת ומוטב שתהיה מהירה יותר.

גם בישראל התאבדות היא אחת מסיבות המוות המובילות. בעשור האחרון (עד 2022), נרשמו במחלקות לרפואה דחופה בבתי החולים כ-6,300 ניסיונות התאבדות בממוצע, מדי שנה. מתוכם כ-2,600 ניסיונות התאבדות של גברים בממוצע, וכ-3,700 ניסיונות התאבדות של נשים בממוצע מדי שנה. לאורך אותה תקופת זמן, נרשמו בממוצע כ-405 התאבדויות מדי שנה, כ-319 של גברים וכ-86 של נשים. לאורך העשור האחרון נרשמה ירידה מתונה בשיעור ההתאבדות במרבית קבוצות הגיל.

או במילים אחרות: המצוקה שבה נמצא האדם האובדני מבטאת תחושה של אין מוצא, אין פתרון, אין מי שיעזור, אין שום דבר שאפשר להגיד כדי למנוע את הסבל וההרגשה הקשה. בדיוק בנקודה הזאת ובזמן אמת, יש לכם, מי שקרוב לאדם שחווה חוויות אלה ומבחין בהן, סיכוי להשפיע על הלך הרוח האובדני, להקל עליו ולשפר את מצבו הנפשי. אפשר לעשות זאת באמצעות שאלות, התעניינות ואמפתיה שיעבירו את המסר שיש מי שרואה אותו, שמקשיב לו, שיכול לעזור לו למנוע את הסבל שהוא חווה. הניסיון מוכיח חד משמעית שברוב המקרים האדם ייעתר לניסיונות להושיט יד לעזרה ולכן חשוב לעשות זאת מיד כשמבחינים בצורך.

הערכת סיכון אובדני

חשוב לההכיר את גורמי הסיכון וסימני האזהרה לסכנות אובדניות. בנוסף, חשוב לדעת האם האדם משתייך לקבוצות סיכון לאובדנות. מודעות לכל אלה יכולה לאפשר זיהוי כוונה או סכנה ולתת לה מענה.

התאבדות היא לא גזירת גורל - אפשר למנוע אותה

אפשר למנוע ניסיונות התאבדות אם מקבלים את העזרה המתאימה. צריך לדעת לזהות מקרים של סיכון כדי לבצע התערבות מיידית אבל במקרים רבים הבעת עניין ויצירת קשר אנושי אכפתי, יכולה לעורר תקווה ולסייע בהתמודדות עם משבר אובדני ובקבלת עזרה.

חשוב להזכיר גם שני מיתוסים נפוצים לגבי אובדנות שאמונה בהם עלולה לגרום לנזק במקום לתועלת:

1. המיתוס שאומר ש"מי שרוצה להתאבד בסוף יתאבד". מיתוס זה כשמו כן הוא - מיתוס. עובדתית, ההפך הוא הנכון: גילוי מוקדם של כוונות, שיח כנה ופתוח בנוגע לחשיבה אובדנית וטיפול נפשי - יכולים להציל חיים גם במקרים של סבל נפשי עז וכוונה אובדנית ממשית.
2. מיתוס נוסף הוא "אל תדברו על אובדנות, כדי לא להכניס רעיונות לראש". גם כאן, ההפך הוא הנכון: שאלות ישירות על מחשבות או כוונה אובדנית מאפשרות לחדור את חומות השתיקה וההסתרה ולסייע לאדם לשתף, לפרוק ולהרגיש שאכפת ממנו - מה שמקל על מצוקתו. חשוב לדעת שכ-80% ממי שהתאבדו, דיברו על כך לפני כן עם קרוביהם. מסיבה זו, חשוב לא לדחות את השיחה כשיש חשד למחשבות אובדניות. לשיחה רגישה זו, צריך להיערך מראש, למצוא מקום שקט ופרטי, ולא להבטיח סודיות אם האדם בסכנה.

אז מה אפשר לעשות? יש כמה דרכים שיכולות לסייע למניעת אובדנות, ביניהן:

• שיח פתוח וכנה עם האדם האובדני על אובדנות ועל קבלת עזרה.
• פנייה לאנשי מקצוע שיספקו ליווי ייעוץ וטיפול מקצועי.
• מניעת גישה לאמצעים מסכני חיים (כלי נשק, סכינים, חלונות גבוהים).
• השגחה על האדם האובדני עד חלוף הסכנה.

לקריאה נוספת על מניעת אובדנות

נכתב בשיתוף צוות התוכנית הלאומית למניעת אובדנות.

סייעו בכתיבה: ד"ר שירה ברזילי, פסיכולוגית קלינית, מרצה בכירה בחוג לבריאות נפש קהילתית, אוניברסיטת חיפה, ונדב הורביץ, פסיכולוג בהתמחות קלינית