חרדה ודיכאון בגיל השלישי

חרדה בגיל השלישי

כולם עוברים במהלך החיים אירועים שיכולים לגרום לחרדה אבל אם החרדה פוגעת בתפקוד היומיומי באופן משמעותי יש לגשת לקבל טיפול. נשים וגברים בגיל המבוגר נמצאים בסיכון לסבול מחרדה ודיכאון, שמשפיעים גם עליהם וגם על חייהם של בני ובנות המשפחה שמטפלים בהם.

יש הרבה גורמים שיוצרים חרדה. הבולטים בהם הם חוויית אובדן בחיים, בעיקר של בן או בת זוג אחרי שנים רבות של חיים ביחד. גם מחלות כרוניות וכאבים כרוניים, יכולים לגרום לחרדה. מבוגרים שחיים לבד וחווים בדידות, בדרך כלל יסבלו יותר מאחרים מחרדה חמורה.

סוגי חרדה בקרב קשישים

• הפרעת חרדה כללית: חיים שכוללים שגרה יומיומית שמלאה בדאגות רבות בכל תחומי החיים.
• חרדה חברתית: עיסוק רב של האדם בכיצד הוא נתפס בעיני הזולת.
• הפרעה אובססיבית כפייתית: הפרעה שמתבטאת במחשבות טורדניות שיוצרות חרדה. בניסיון להתגבר עליה, האדם יבצע פעולות במעין טקסים חזרתיים, כמו שטיפת ידיים באובססיביות.
• הפרעת דחק חריפה: חרדה שמתפתחת וכוללת הפרעת התנהגות שמתפרצת כחודש לאחר חשיפה לטראומה קיצונית.
• הפרעת דחק פוסט טראומטית: הפרעת דחק חריפה שנמשכת זמן רב.

אם יש לך חשש מחרדה, חשש מכך שאת או אתה סובלים מחרדה או בסכנה להתפרצות חרדה קיימת חשוב לפנות לרופא או לרופאת המשפחה כדי לקבל אבחון ובהתאם, טיפול. 

דיכאון בגיל השלישי

לפי הנתונים שקיימים כיום במשרד הבריאות, 2% - 5% מבני ובנות הגיל המבוגר סובלים מדיכאון בדרגות שונות. אם הדיכאון לא מטופל הוא יכול לגרום לירידה תפקודית וקוגניטיבית.

יש מספר גורמי סיכון לדיכאון שחשוב להכיר. למשל: אם האדם סבל בעבר מדיכאון הוא נמצא בסיכון מוגבר לחוות שוב דיכאון, גם מצב בריאותי לקוי, נכות תפקודית, הפרעות שינה, אבל או שכול, היעדר שירותי רפואה זמינים והיעדר תמיכה תורמים להעלאת הסיכון לסבול מדיכאון.

איך אפשר לזהות שאני בדיכאון

דיכאון נחשב מצב בו השינוי במצב הרוח (ממצב רוח תקין למצב רוח ירוד) נמשך מעבר לשבועיים ונלווים אליו שינויים בשינה ובתיאבון.

איך מאבחנים דיכאון

בגיל השלישי יש כמה מצבים שעלולים להעיד על דיכאון. מצבים אלה מצריכים אבחון מדויק על ידי איש או אשת מקצוע מתאימים:

• ירידה בזיכרון ובריכוז יכולה להיות בעצם תסמין של דיכאון.
• שינויים בהרגלי השינה, בתיאבון ובמצב הרוח.
• לעתים הביטוי לדיכאון יהיה מאוד פיזי ויכלול תלונות על מיחושים גופניים שונים או החמרה של מצבים רפואיים שידוע שיש למטופל או למטופלת.
• נסיגה בתפקוד היומיומי ובתפקוד החברתי והמשפחתי – מצריכים אבחון ומחשבה על אופציה של דיכאון.
• תרופות – יש תרופות שיכולות לגרום לדיכאון כתופעת לוואי, כמו תרופות חוסמות בטא, תרופות נגד שומנים בדם ועוד. אם התחלת לקחת תרופה חדשה ומתלווה אליה שינוי במצב הרוח חשוב לאבחן מה המקור שלו ולשקול ביחד עם רופא או רופאת המשפחה את המשך הטיפול. אין להפסיק את התרופה בבת-אחת על דעת עצמכם.

טיפול בדיכאון ובחרדה בגיל השלישי

הטיפול בחרדה ובדיכאון כולל טיפול תרופתי, טיפול סוציאלי-התנהגותי או שילוב של שניהם.

טיפול סוציאלי-התנהגותי: שיחות עם פסיכולוג או פסיכולוגית שמטפלים בשיטות שונות, לדוגמה, טיפול קוגניטיבי התנהגותי שאפשר לקבל במסגרת הקופה המבטחת.

ניצולי שואה זכאים לשירות באמצעות הקרן לניצולי שואה לטיפולים נוספים כמו ביופידבק.

טיפול תרופתי: לרפואה המודרנית יש כיום מגוון אפשרויות של תרופות, רובן מערבות סרטונין. חשוב לציין שרוב התרופות האלה מכילות מרכיב נוגד חרדה משמעותי.

חשוב לשים לב לתופעות הלוואי של התרופות האלו. למשל, לחלק מהתרופות השפעה טובה על שינה אבל לאחרות יש תופעה של הגברת תיאבון. במיוחד יש לשים לב להפרעות מלחים בדם שמצריכות מעקב, חשוב לבדוק את רשימת התרופות הקבועות ולוודא שאין אינטראקציה איתן, בדיקה שאותה יעשו הרופא או הרופאה. לחלק מהתרופות האלו יש תופעות לוואי בתחילת הטיפול שמצריכות תשאול קודם כמו נטייה לאובדנות.

רוב התרופות מתחילות להשפיע לאחר נטילה רציפה של 4 - 6 שבועות. בני ובנות המשפחה והמטפלים העיקריים צריכים לקחת עובדה זו בחשבון כי היא מחייבת התגייסות וזמן פנוי.

חשוב לציין שתרופות שניתנות להרגעה ממשפחת הבנזודיאזפינים עשויות לעזור בזמן חרדה ויש מי שנוטלים אותן לאורך זמן עם השפעה טובה מאוד, אך מצד שני, חשוב לזכור שהתרופות האלה גם יכולות להחמיר בלבול ודמנציה בקשישים.

למה חשוב לשים לב אצל מבוגרים עם דמנציה ודיכאון

מטופלים בגיל המבוגר שיש להם דמנציה, עונים לאט יותר על שאלות, עונים בתשובות לא ממוקדות.

מטופלים אלה לפעמים מגיעים עם הרבה דרישות לרופא או לרופאה ומבקשים לברר מצבים רפואיים שונים שלא בהכרח מוצדקים. חלקם מדמיינים את המצב הרפואי או מגזימים, אין להם שליטה על כך. הרופא או הרופאה צריכים לגלות רגישות מיוחדת למצב ולאבחן אותם בזהירות כדי לא לפספס מצבים רפואיים בגלל הנטייה שלהם להציג מצג שווא לגבי מצבם הרפואי.

הטיפול התרופתי עשוי לגרום לתופעות שחלקן סבילות כמו כאבי בטן בתחילת הטיפול אך חלקן משמעתיות כמו שינוי במלחים בדם. לכן, אם שמים לב לשינוי התנהגותי לרעה, בלבול לדוגמה, חשוב לעדכן את הרופא או הרופאה ולפנות לבדיקה, בה חשוב לציין את רשימת התרופות שלוקחים.

טיפול תרופתי בדרך כלל מתחיל להשפיע 4 - 6 שבועות מתחילת הטיפול. חשוב לשים לב לביטוי של מחשבות אובדניות ולוודא שלאדם אין תוכנית ליישום המחשבות האלה, להשגיח עליו, לדאוג לסביבה בטוחה ולהיות אתו כמה האפשר.