שיקום רצפת האגן

הזדקנות היא תהליך שמלווה בירידה בתפקוד, שכולל בתפקוד הסוגרים. הסוגרים, האחראים על היכולת להתפנות ולהתאפק הם חלק ממבנה רצפת האגן.

מהי רצפת אגן

רצפת האגן - מערכת שרירים ורצועות, בצורת ערסל, הממוקמת בחלק התחתון של האגן הנשי והגברי ו"מרפדת" אותו מבפנים.

על השרירים הללו ממוקמים איברי הבטן, ובאופן ישיר נמצאות שם שלש מערכות:

• דרכי השתן התחתונות: שלפוחית שתן וצינור השתן.
• מערכת המין והרבייה: רחם, חצוצרות ושחלות. צוואר הרחם מתחבר לנרתיק.
• דרכי העיכול התחתונות: רקטום, או בעברית- חלחולת, ופי הטבעת.

תפקידי רצפת האגן

1. תמיכה באיברים הפנימיים.
2. שליטה על הסוגרים הרצוניים (שרירי רצפת אגן מקיפים את הנרתיק ופי הטבעת).
3. חלק בתפקוד מיני.

עם ההזדקנות חלה ירידה בכוח השרירים ובאלסטיות שלהם. הדבר עשוי לגרום למספר ליקויים כגון: קושי בהתאפקות לשתן ולצואה, צניחת אברי האגן ודליפות שתן.

דליפת שתן אצל נשים היא תופעה נפוצה, והיא הפתולוגיה השכיחה ביותר מבין הליקויים ברצפת האגן. שכיחות התופעה עולה עם הגיל.

דליפת שתן פוגעת באיכות החיים בשל פגיעה בניידות, פגיעה בתפקוד המיני, מצוקה רגשית ועליה בשכיחות לדיכאון.

מחקרים אפידמיולוגיים מראים קשר בין דליפת שתן והגבלה בתפקוד אצל נשים בגיל השלישי. דליפת השתן יכולה להיות תפקודית (Functional incontinence) - קושי להגיע לשירותים בזמן, קושי בהורדת הבגדים במהירות הנדרשת וקושי להתארגן לישיבה על האסלה.

ה-NICE מציין כי דליפת שתן היא גורם סיכון לנפילה, או נוכחת יותר אצל מי שסובל או סובלת מהתופעה. הקשר הוא דו כיווני: הירידה התפקודית ודליפת השתן משפיעים זו על זו. נשים וגברים שסובלים מדליפת שתן (בריחת שתן אצל נשים היא תופעה נפוצה) נוטים להגביל את פעילותם כדי להימצא בקרבת שירותים, והגבלת הפעילות לכשעצמה מהווה גורם סיכון לנפילות.

במחקרים שנעשו על נשים, במוסדות, באשפוז ובקהילה, נמצא שדליפת שתן, ובעיקר דליפת שתן על רקע דחיפות (Urge Urinary Incontinence- UUI), היא גורם סיכון שיכול לנבא נפילות באוכלוסייה המבוגרת. במחקרים אלה, תואר גם קשר בין UUI –(דליפת שתן בדחיפות) לנפילות חוזרת (V. Morris, 2007).

בעיות בסוגרים יכולות להיות מביכות, וחלק מהמטופלים ממעטים לדווח על כך, וחבל. דיווח לגורמים המטפלים ושיתוף פעולה של מספר גורמי טיפול יכולים להוביל לתוצאות טובות, ולשיפור משמעותי באיכות החיים.

הטיפול הפיזיותרפי בדליפות שתן ולשיקום רצפת אגן מומלץ כקו טיפול ראשון בכל האירגונים המקצועיים, ואפשר לקבל אותו בכל גיל.

אז מה אפשר לעשות?

1.  בדיקה והערכה אצל פיזיותרפיסט או פיזיותרפיסטית: שתכלול הערכה תפקודית וכן בדיקה פנימית להערכת רצפת האגן.
2. תרגול רצפת האגן על מנת לחזק אותה ולשפר את יכולת ההתאפקות.
3. תרגול טכניקות שונות לדחיית ההתרוקנות.
4. במקרים של דליפת שתן על רקע תפקוד: התרוקנות יזומה על פי מאזן נוזלים, והרגלי התרוקנות אישיים.
5. חשוב להקפיד על ביגוד נוח להסרה מהירה, כמו למשל מכנסיים עם גומי.
6. זה הזמן להתאים את הסביבה לכך שהמבוגר או המבוגרת יוכלו להגיע בצורה מהירה ובטוחה לשירותים, בעיקר בלילה: התאמת גובה מיטה, התאמת אמצעי עזר להליכה או ניידות, תאורת לילה, שילוט ברור במסדרון.
7. שיטה שמסתמכת על מטפלים (כוח עזר, אחים ואחיות או מטפלים סיעודיים), שיעזרו למטופל לגשת אחת לזמן קבוע להתרוקן, בלי קשר לתחושת המלאות שלו. בשיטה זו ניתן לצמצם ב 50% את מספר איבודי השתן.
8. הכשרת הצוות המטפל למענה מהיר למבוגרים בכל הקשור לבקשה להתרוקנות.
9. להשתדל להימנע משימוש בחיתולים, ולהעדיף הסדרת הרגלי אכילה ושתייה והתרוקנות בזמנים קבועים.
10. הסדרת פעילות המעי, למניעת עצירות.
11. אם יש שימוש בחיתולים או אמצעי ספיגה אחרים, חשוב במיוחד להקפיד על היגיינה כדי להימנע מדלקות בדרכי השתן ומשפשפות באזור.

לסיכום

מאחר שנמצא קשר בין ניידות, דליפת שתן ונפילות, מומלץ להתייחס לבעיות אלה כאל צדדים שונים של אותו המטבע, ולא כאל בעיות נפרדות.

הספרות המקצועית מראה שאם נשפר את הניידות ומהירות ההליכה נוכל לצמצם את מספר הדליפות על רקע תפקודי, במיוחד במקרים בהם יש קושי במתן טיפול תרופתי ל-UUI.

יש לחשוב על טיפול משולב הכולל שיקום רצפת האגן ושיפור ניידות ככלי נוסף למניעת נפילות בקשישים.