חשיפה למסכים ובריאות הילדים

בעולם המודרני שבו אנו חיים, כולנו חשופים למדיה - מטלוויזיה, דרך המחשב ועד הטלפון הנייד. טכנולוגיית המסכים הביאה איתה יתרונות רבים לחיינו, ואפשר לומר שאנחנו כבר לא יכולים בלעדיה, אבל לצד זאת חשוב לזכור שצפייה מרובה במסכים יכולה להשפיע לרעה ולהיות מזיקה עבור ילדים וילדות.

צפייה מרובה במסכים אצל ילדים עלולה להעלות את הסיכון לקשיים בתחומים שונים, בהם:

• התפתחות שפה.
• איכות השינה.
• התפתחות חברתית.
• רכישת כישורי קשב ולמידה.
• ראייה.
• הרגלי תזונה.
• ויסות רגשי.

בנוסף, זמן מרובה מול המסך פירושו פחות זמן למשחק, לתנועה ולאינטראקציה עם אחרים - דברים שחיוניים להתפתחות התקינה של הילדים.

השאלה היא לא האם להשתמש במסכים או לא, מכיוון שבעולם שלנו זה כמעט בלתי אפשרי לוותר עליהם - השאלה היא: איך להשתמש בהם בצורה חכמה ובטוחה, שתיתן לילדים ליהנות מהיתרונות של הטכנולוגיה מבלי לפגוע בהתפתחותם? בכתבה הבאה נסביר איך לעשות את זה בצורה הטובה ביותר עבור כל גיל.

מסכים בגיל הרך (עד גיל 6)

תינוקות ופעוטות לומדים על העולם ועל תקשורת מתוך חוויה ישירה: הם חווים דברים חדשים בעזרת כל חושיהם, חוקרים את העולם דרך מגע, בודקים מה הגוף שלהם יכול ולא יכול לעשות ומנהלים אינטראקציות עם מבוגרים וילדים אחרים.

לעומת זאת, בעת צפייה במסך ילדים הם פאסיביים, לא זזים, לא חוקרים, לא משחקים ולא מנהלים שיחה עם אחרים. התוכן שמגיע מהמסך הוא שונה מאוד באופיו מהגירויים שיש בעולם האמיתי: הוא מהיר מאוד ומלא באפקטים ויזואליים ושמיעתיים, אשר מרגילים את המוח הצעיר לגירויים חזקים שמשתנים ללא הרף, ובאים על חשבון משחק, תנועה וגירויים שכן מותאמים לגילם.

מתי אפשר להתחיל לחשוף למסכים

בעוד שילדים גדולים יותר (גילאי טרום בית ספר) יכולים להצליח ללמוד רק מצפייה ובלי התנסות ישירה, תינוקות ופעוטות צריכים לחקור, לגעת ולנסות בעצמם כדי ללמוד.

אין הוכחות לכך שבזמן צפייה במסך תינוקות ופעוטות מצליחים ללמוד שפה ובוודאי לא יכולות של תקשורת, משחק וויסות. ומנגד, מחקרים רבים מראים שקיים סיכון גבוה לקשיים או לאיחור בהתפתחות התקשורת, השפה, הדיבור והוויסות בקרב ילדים שהחלו להיחשף מוקדם למסכים. מסיבה זו, ההמלצה של ארגוני רופאי הילדים בארץ ובעולם היא לא לחשוף עד גיל שנתיים למסכים, כולל למסך שדולק ברקע.

בדרך כלל, בגיל שנתיים אפשר להתחיל לחשוף ילדים למסכים מסוגים שונים, אבל גם אז כדאי לקחת בחשבון את המאפיינים האישיים של כל אחת ואחד. כלומר, רק אם הילד או הילדה מסוגלים לשוחח על מה שראו במסך, ומצליחים להתמיד בפעילויות מגוונות אחרות (האזנה לסיפור, משחק) לפרקי זמן סבירים – אפשר לשלב גם מסכים.

בחירת תוכן צפייה מתאים לגיל הרך

התוכן שבוחרים לראות הוא משמעותי מאוד: לא כל מה שכתוב עליו שהוא "חינוכי" הוא אכן כזה.

תוכן איכותי הוא:

• איטי, וממותן מבחינת האפקטים הקוליים והוויזואליים.
• בשפת האם של הילד או הילדה, או לפחות בשפה שהם חשופים אליה בהקשר החברתי.
• נטול אלימות מילולית ופיזית.
• מכיל סיפור ברור עם התחלה, אמצע וסוף (בניגוד, למשל, לסרטוני יוטיוב שבהם מוצגת התעסקות בחומרים, פתיחת מתנות, מעיכה, אכילה וכולי).

אז איך אפשר לדעת שהתוכן מתאים לילדים? אם אחרי הצפייה הם יודעים לדבר על מה שהם ראו, אם הם יכולים לספר, אפילו בקצרה, על התוכן שהם צפו בו - סימן שהם הבינו אותו, ולכן הם גם יכולים ללמוד משהו מהחשיפה למסך.

בנוסף, אם צפית בתוכן כלשהו שאהבת וגם הילד או הילדו אהבו, מומלץ לחזור ולצפות בו כמה פעמים ולאפשר לילד או הילדה ללמוד משהו חדש עם כל חשיפה נוספת.

מסכים לילדים בגילאי בית הספר (6 - 18)

מגיל 6 בערך, רוב הילדים כבר מפתחים יכולות חשובות שמאפשרות להם להרוויח יותר מהצפייה במסכים: רובם יודעים לקרוא, להבין סיפורים מורכבים יותר, לעקוב אחר עלילה ולהבין מסרים חינוכיים. הקשב שלהם ארוך יותר, והם יכולים לשבת ולהתרכז בתוכן למשך זמן רב יותר.

בגיל הזה, תוכניות איכותיות ומתאימות יכולות אפילו לתרום ללמידה - לעזור בלימוד שפות, להכיר תרבויות אחרות, לפתח חשיבה יצירתית ואפילו לחזק כישורי קריאה וכתיבה. החשש הוא לא מעצם השימוש במסכים, אלא משימוש מופרז שבא על חשבון פעילויות אחרות, או מתוכן שלא מתאים לגיל ולרמת הבגרות.

עם זאת, גם בגילים אלה צפייה מרובה מדי יכולה לפגוע בהתפתחות, בלימודים ובבריאות, ולכן חשוב לשמור על מגבלות ברורות.

• לקחת פסק זמן: כל 20 דקות מסתכלים במשך 20 שניות למרחק של מעל 6 מטרים.
• לשבת בצורה נכונה: כדאי להקפיד על ישיבה במרחק של יותר מ-30 סנטימטר מהמסך, על מנת להקטין את כיווץ שרירי העין שעלול לגרום לנזק לראייה.
• להגביל את זמן הצפייה: חשוב להקפיד ולהימנע מצפייה ממושכת (מעל שעה).
• לעודד פעילות פיזית: במהלך ההפסקות בצפייה, כדאי לבחור בפעילות שיש בה תנועה כמו: משחק בכדור, הליכה לטיול בחוץ וכדומה.
• לשלוט בבהירות המסך: כדאי לבחור בבהירות מסך מקסימלית אפשרית, וכאשר מחשיך בחוץ, לעבור לתאורת לילה שיש בה יותר אור ורוד ואדום ופחות אור כחול, שהוא המזיק יותר מבין סוגי האורות.

קרינה סלולרית ובריאות ילדים

בשנים האחרונות השימוש בטלפונים סלולריים בידי ילדים וילדות מתחיל מוקדם יותר ויותר, ולכן השפעות החשיפה לקרינה סלולרית באוכלוסייה הצעירה טרם נבדקו. עם זאת, בגלל רגישות היתר של ילדים לחשיפה לגורמים מסרטנים, ובגלל תוחלת החיים הארוכה הצפויה להם (שתלווה, קרוב לוודאי, בחשיפה ממושכת יותר למכשירים סלולריים לאורך חייהם), ההמלצה היא לנקוט זהירות יתר בכל הנוגע לשימוש של ילדים וילדות במכשירים סלולריים.

בנוסף, השימוש בטלפון הוא בדרך כלל אישי, מה שמקשה על הורים לפקח על התכנים. גם העובדה שהטלפון נייד ונגיש בכל מקום, יכולה להפוך את השליטה בזמני השימוש למורכבת יותר.

מסך של מבוגרים - משפיע גם על ילדים

גם השימוש שלנו, המבוגרים, במסכים משפיע על הילדים, בעיקר כשמדובר על ילדים בגיל הרך. הנה כמה המלצות חשובות:

• מסך דולק ברקע: מחקרים מראים שכאשר טלוויזיה או מסך אחר דולקים ברקע ומשדרים תוכן שלא מיועד לילדים, הגירויים שבוקעים מהמסך מפריעים להם לשחק ברצף ומשפיעים על התפתחות כישורי הקשב והשפה (גם אם הם לא צופים בתוכן). גם אנחנו, המבוגרים, מושפעים מכך, ומדברים עם הילדים הרבה פחות כאשר המסך דולק ברקע. לכן, מומלץ לכבות את המסך כשהילדים נוכחים בסלון. אם רוצים להשמיע מוזיקה, כדאי לעשות זאת בלי וידאו – כלומר: אודיו בלבד.
• שימוש בטלפון הנייד: הטלפון הנייד משמש אותנו למטרות שונות, חלקן חיוניות גם בשעות אחר הצהריים. עם זאת, חשוב להבין שכמשתמשים בטלפון בנוכחות הילדים, קשה יותר להגיב אליהם בצורה מותאמת ורציפה, וכתוצאה מכך מדברים אליהם פחות ורגישים פחות. מחקרים מראים ששימוש הורי רב בטלפונים בנוכחות הילדים, משפיע לרעה על התפתחות השפה, התפקוד ההתנהגותי-רגשי וכן על התפתחות כישורי הקשב. מומלץ להימנע עד כמה שאפשר משימוש בטלפון בנוכחות הילדים וכן לכבות את ההתראות בטלפון.
• שיחות וידאו עם בני משפחה: למסכים יש לפעמים גם יתרונות, למשל שיחות וידאו שמאפשרות לשמור על קשר חם עם בני משפחה רחוקים. בנוסף, כיוון שיש בהן אינטראקציה ותגובה הן מאפשרות לילדים להיות פעילים, לקבל תגובות על הפעולות שלהם והן לא פוגעות בהתפתחות השפה.

השימוש החכם במסכים הוא עניין של איזון. המסכים יכולים להיות כלי מועיל ומהנה, אבל חשוב לזכור שהם לא מחליפים את הפעילויות הבסיסיות שילדים צריכים להתפתחות תקינה. העקרונות החשובים שכדאי לזכור: עד גיל שנתיים עדיף להימנע ממסכים לגמרי. לאחר מכן, להגביל את זמן הצפייה, לבחור תוכן איכותי ולצפות יחד. ולא פחות חשוב – מומלץ לשמור על הרגלי המסך שלך כהורה, כי הילדים לומדים בעיקר מדוגמה אישית. המטרה היא לתת לילדים את הכלים ליהנות מהטכנולוגיה בצורה בריאה ומאוזנת, שתעשיר את חייהם ולא תגביל אותם.