מעבר מבקבוק לכוס

הגמילה מבקבוק אצל ילדים וילדות והמעבר לשתייה מכוס הם שלב חשוב בהתפתחות. יש ילדים שאצלם המעבר יתקבל בקלות יחסית, ויש ילדים שאצלם תהליך גמילה מבקבוק יכול להיות מאתגר. התהליך יכול לקחת זמן, ולדרוש מאיתנו סבלנות, התמדה ועידוד, אבל בסוף הם יעברו את הקושי ויעלו עוד שלב בהתפתחות שלהם. כדאי לזכור שכל ילד וילדה מתפתחים בקצב שלהם, וחשוב להתאים להם את התהליך.

• דילוג על ארוחות: תינוקות ופעוטות שלוגמים מבקבוק לאורך כל היום לעיתים קרובות לא ירגישו רעב בזמני הארוחות ולא יאכלו בהן. כתוצאה מכך הם יקבלו פחות סיבים ורכיבים תזונתיים חשובים שנמצאים במזונות מוצקים.
• עלייה לא בריאה במשקל: אחרי המעבר לאכילת מוצקים, שתיית חלב אם או תמ"ל מבקבוק הופכת לתוספת לארוחה, מעין חטיף עתיר קלוריות. ההרגל עלול להוביל להשמנת יתר מגיל צעיר, שהיא בסיס לבעיות משקל ובריאות גם בהמשך החיים.
• התפתחות עששת: כששיני הילדים נמצאות באופן קבוע במגע מתמשך עם חלב, תמ"ל, מיץ או משקאות אחרים, הסיכוי להתפתחות עששת בשיניים גדל.
• צורך ביישור שיניים: פעוטות שממשיכים לשתות מבקבוק גם בגיל שנה וחצי, שנתיים ואילך עשויים להזדקק בהמשך ליישור שיניים, מפני שהפטמה של הבקבוק דוחפת את השיניים החוצה.
• עיכובים בדיבור: כדי לפתח דיבור ברור ילדים צריכים לחזק ולאמן את שרירי הפה. המעבר לכוס מסייע בכך שתייה מכוס מפעילה את השרירים הללו וגם מפני שככה הפטמה לא נשארת בפה כל הזמן.

כדי לחנך לשתייה מודעת ויציבה, חשוב לשים לב שהם לא מסתובבים כל היום עם הכוס או הבקבוק. אם הם צמאים נציע להם מים בכוס, ואחרי שישתו – נניח את הכוס בצד ונזכיר להם שהיא תהיה שם בזמן הארוחה.

במקרה של עיכוב בהתפתחות מכל סיבה שהיא, חשוב לפנות לרופא או לרופאת הילדים כדי לבנות לוח זמנים מותאם.

לבחור כוס מתאימה

בתחילת הדרך אפשר להציע כוס "אימון" שיש לה מכסה ושתי ידיות, ובלי שסתום. אחרי שהילד או הילדה ילמדו איך לשתות ממנה, כדאי לעבור לכוס פתוחה, שהיא הדרך הבריאה ביותר לשתייה. שימוש בכוס "אימון" כזאת הוא לא שלב הכרחי, ואפשר לעבור ישירות מהנקה או מבקבוק לכוס פתוחה רגילה.

יש כוסות שמגיעות עם שסתום בפייה במטרה לעצור טפטוף, אבל פעולת השתייה מהכוסות האלה דומה מאוד לשתייה מבקבוק, וזה לא מועיל להתפתחות ולמעבר לשלב הבא. עם זאת, כוסות כאלה נוחות לשימוש למשל בטיולים.

לעודד ולחגוג הצלחות

המעבר לכוס דורש מהילד או הילדה תקופה של הסתגלות והתבגרות. לכן חשוב לשים לב לכל התקדמות קטנה, ובכל פעם שהם ינסו לשתות מהכוס לעודד אותם, לשמוח יחד ולחגוג את ההצלחה.

להתמודד עם התנגדות

בתחילת הדרך ייתכן שהילד או הילדה שלנו יביעו התנגדות למעבר לכוס, יבכו, יזרקו את הכוס לרצפה או יבקשו את הבקבוק. זה הזמן לנשימה עמוקה... זו מחאה טבעית ומוכרת, ואחרי הכל, אף אחד לא אוהב לוותר על הרגלים מוכרים ונעימים. אבל למרות הקשיים שעלולים להופיע, ברגע שבחרנו להתחיל את תהליך המעבר מבקבוק לכוס – חשוב להתמיד בו.
בנוסף אפשר לפעול בכמה דרכים:

• ניתן דוגמה: כדי לתת דוגמה טובה, נשתה כולנו מים בזמן הארוחה. אפשר גם להרים כוס "לחיים" ולשתות יחד, וכך להפוך את השתייה מהכוס לחוויה מהנה וכיפית.
• נעודד הצלחות: ניתן חיזוקים לניסיונות השתייה, למשל "וואו, שתית מהכוס! כל הכבוד! איזה כיף לראות אותך שותה מכוס של גדולים".
• נשים לב: אם יש התנגדות לשתייה מכוס, כדאי לבדוק – אולי הילד או הילדה פשוט לא היו צמאים כשהצענו מים בזמן הארוחה?

אם התנגדות לשתות מכוס חוזרת שוב ושוב, אפשר להניח לזה קצת ולנסות מחדש כעבור שבוע. אם התחושה היא שההתנגדות הופכת למאבק כוח מתמשך, כדאי לפנות לאחות טיפת חלב ולהתייעץ איתה על דרכים אפשריות לפתור את הקושי.

לשתף את הסביבה

כדאי לשתף את כל מי שמטפלים בילד או בילדה בכך שהתחלנו בתהליך של מעבר מבקבוק לכוס ולהסביר איך אנחנו נוהגים עכשיו, כך שכולם יוכלו לנהוג באותו האופן. זה כולל את הצוות במשפחתון, סבא וסבתא, אח או אחות גדולים ואפילו את הבייביסיטר.

לבנות שגרת שינה בריאה

הפרדה בין האכלה מבקבוק להשכבה לישון היא אחד השלבים בבניית שגרת שינה בריאה. זה יכול להיות מאתגר בהתחלה, אבל אם נשמור על העיקרון שלא לתת בקבוק לפני השינה, הקושי יחלוף והילד או הילדה שלנו יצליחו לפתח יכולת להרגיע את עצמם לפני השינה.

כדי להקל על המעבר להירדמות בלי בקבוק ניצור שגרת שינה חדשה. "טקס שינה" כזה יכול לכלול התכרבלות משותפת, הרבה חיבוקים (אפילו יותר מהרגיל), לשיר שיר או להקריא סיפור.

גם תינוקות יונקים יכולים

גם עם תינוקות יונקים אפשר לעקוב אחר אותם צעדים. אם לא משתמשים בבקבוקים כלל וההאכלה היא רק בהנקה, אפשר להתחיל להציע כוס עם חלב אם סביב גיל חצי שנה ולעבור את אותו התהליך.