תפיסת ההחלמה

בעבר, כששירותי בריאות הנפש התייחסו למושג ה"החלמה", הם התכוונו בעיקר להליך ריפוי, או לכל הפחות לצמצום תסמיני המחלה, תוך התייחסות להגדרות אבחנתיות ולטיפול התרופתי שנדרש לשמירה על איזון נפשי. עם השנים התפתחו גישות שונות בנוגע להחלמה מהפרעות נפש חמורות, וכיום מבינים שהגישה הטיפולית והשיקומית הנכונה משלבת בין הגישה הרפואית והפסיכוסוציאלית, תוך ראייה הוליסטית רחבה שרואה את האדם כמכלול שלם ולא רק את הבעיה הנפשית שלו.

כלומר, היום כבר ברור שהחלמה בהקשר של התמודדות עם אתגרים נפשיים, היא לא רק הפחתה בתסמינים או חזרה למצב הקודם, אלא גם תהליך אישי ועמוק של התמודדות, התפתחות והצבת מטרות בעלות משמעות אישית ומאמץ להתקדם לעברן. אם את או אתה מתמודדים עם מצב נפשי, אתם הכוח שמניע את התהליך, אתם צריכים להיות במרכז ואנשי המקצוע וקובעי המדיניות צריכים לתמוך בכם ולתת מענה. מענים אלה יאפשרו לבחור מה נכון עבורכם, לקחת אחריות על עצמכם, להאמין ולשאוף להיות מעורבים ולהירתם לתהליך של בניית זהות וחיים מלאים ומספקים ולהגשים את עצמכם.

החלמה כתהליך מתמשך

מחקרים זיהו שוני באופן ההחלמה של אנשים שונים שמתמודדים עם הפרעה נפשית. אצל חלק רואים "החלמה קלינית", שמתבטאת בנסיגה או היעלמות התסמינים וחזרה לתפקוד הקודם, למשל החלמה מזיהום חמור או רגל שבורה, וחזרה למצב שהיה לפני הופעתם. לעומתם, יש אנשים שחווים "החלמה תפקודית", שמתבטאת ביכולת למלא תפקידים חברתיים כמו מערכות יחסים משמעותיות, להקים משפחה, להיות בזוגיות, לבצע ביעילות עבודות מאתגרות, ללמוד כתלמידים מן המניין ולחיות באופן עצמאי, אף על פי שהם ממשיכים להתמודד לעיתים עם רמות שונות של תסמינים קליניים כמו מחשבות שווא (דלוזיות) ושמיעת קולות.

המשמעות היא שבין אם מדובר בהחלמה קלינית או תפקודית, דרך מעוררת תקווה לתפוס את ההחלמה היא כתהליך מתמשך שלאורכו המטופל או המטופלת לומדים ורוכשים כלים ומיומנויות אישיות שמתוות את הדרך שבה הם רוצים להתנהל בעולם. ובמקביל, באופן אופטימלי סביבתם נרתמת לתהליך ומספקת להם את ההתאמות והעזרה שלהן הם זקוקים.

החלמה כחלק משיקום

אפשר להתייחס לתהליך ההחלמה מהפרעה נפשית כפי שמתייחסים לתהליך שיקום לאחר פגיעה שגרמה למוגבלות גופנית. כלומר, אם עברת תאונה או חלית במחלה שגרמה לך לנכות גופנית כמו שיתוק הגפיים התחתונים, אין טעם להמתין לחזרת הניידות שלך כדי לשקם את חייך – במקום זה עליך ללמוד כיצד להתנהל מחדש בעולם. באותו אופן, גם כמתמודד או מתמודדת עם הפרעה נפשית, אין צורך לחכות שהתסמינים ייעלמו לגמרי כדי להתחיל בתהליך ההחלמה . השאיפה היא לנהל חיים עצמאיים ובעלי משמעות גם עם מוגבלות, תוך התאמה סביבתית. לדוגמה: המקרה של אדם משותק שמשתמש בכיסא גלגלים, הכוונה היא להנגשה של שטחים ציבוריים, שיפוע מדרכות, הוספת מעקים וכדומה; במקרה של אדם עיוור, הכוונה היא להוספת שלטי ברייל על דלתות ומעליות ולהשתמש בכלבי שירות במרחבים ציבוריים.

לפי תפיסה זו, חשוב לזהות את התמיכה שכל מתמודד ומתמודדת עם הפרעות נפשיות קשות זקוקים לה כדי להשתלב בחברה כמו בתחום החברתי, תעסוקתי ולימודים וכדומה. זיהוי זה מאפשר לתת כלים מתאימים לשיקום היכולת לנהל חיים עצמאיים באופן יעיל, וכן לזיהוי ולקידום מטרות בעלות משמעות אישית.

מכשול ושמו סטיגמות

סטיגמה חברתית, סטריאוטיפים פוגעניים ודעות קדומות יכולים לגרום לרתיעה ולאפליה כלפי מתמודדי ומתמודדות נפש. סטיגמות אלה עשויות להקשות מאוד על ההחלמה והשיקום. גישה זו שמתייחסת להחלמה כחלק מתהליך שיקומי, שמה דגש על כך שתהליכי החלמה לא מתרחשים בוואקום, אלא שלכל אחד מהם יש הקשר אישי, חברתי ותרבותי. לחברה שבה אנחנו חיים, יש אחריות לזהות ולהתגבר על מכשולים חברתיים שעומדים בפני מתמודדי ומתמודדות נפש שמנסים להשתלב בקהילה, לסייע להם ולעזור להתגבר על מחסומים אלה בדרך להחלמה.

כמתמודדי ומתמודדות נפש, אתם חלק בלתי נפרד מהחברה. לאורך חייכם, כמו כולנו, ודאי נחשפתם לדעות קדומות על בעיות נפש ואולי אף החזקתם בהן בעצמכם. וכך, כאשר קיבלתם את האבחנה, ייתכן שאותן דעות שליליות שהכרתם בעבר כלפי אחרים, הפכו להיות מופנות כלפי עצמכם. זוהי תופעה מוכרת שנקראת "סטיגמה עצמית". חשוב לזכור, כי המחשבות השליליות האלה אינן משקפות את המציאות או את ערככם האמיתי. אתם הרבה יותר מהאבחנה שקיבלתם.

כלומר, המודל מציע גישה חיובית לבריאות הנפש, תוך דגש על הגורמים שתורמים לחוסן נפשי, במקום להתמקד בלעדית או באופן ממוקד בתסמינים.

החלמה כהתאוששות מטראומה חברתית

ההתמודדות עם הפרעה נפשית ועם ההשלכות החברתיות והאישיות האפשריות שלה, וביניהן סטיגמה, אפליה, דחייה, אובדן עבודה ומעמד, אובדן תפקידים חברתיים וזהויות מוערכות, אבטלה, עוני ובידוד - נחוות לא פעם על ידי האדם כטראומה. ההחלמה היא למעשה תהליך אקטיבי שבא להתמודד ולרפא את הטראומה הזאת, ולא רק את התסמינים של ההפרעה.

חשוב להדגיש, שגם לחברה יש תפקיד חשוב ואחריות להעלים, או לפחות למזער, את ההשלכות החברתיות שלרוב נלוות למצב, כדי לאפשר תנאים אופטימליים לשילוב והחלמה.

יש פה לא רק החלמה אישית מטראומה, אלא גם החלמה קולקטיבית של קבוצה בחברה שמורכבת ממתמודדים ומתמודדות עם הפרעה נפשית - קבוצה שבמשך רוב ההיסטוריה נשללה באופן גס מזכויותיה, הוזנחה ונגזלה מתקווה. התאגדות קולקטיבית זו מסייעת למתמודדים והמתמודדות הנמצאים בתהליך ההחלמה באמצעות הסברה, אקטיביזם וחתירה לשינוי ממסדי, וגם באמצעות שיתוף, תמיכה ומתן השראה ממחלימים אחרים מתוך ניסיונם האישי.

גישה טיפולית תומכת החלמה

מהפכת ההחלמה הנוכחית מדברת לא רק על מתן שירותים בדרך מכבדת, תוך התחשבות בערך האדם, אלא באמונה אמיתית לגבי כוחו של המתמודד או המתמודדת עם הפרעה נפשית בתוך התהליך.

אם בעבר התייחסו אל המטופל או המטופלת כפסיביים ותלותיים כמעט לחלוטין, המודל הנוכחי מתייחס אל האדם כשותף פעיל ומוביל בתהליך הטיפולי ובהחלמה, כאשר הפרספקטיבה הטיפולית-שיקומית וניהול המחלה משרתים את השגת מטרות החיים והיעדים שהוא או היא קבעו לעצמם.

אני לא המחלה שלי

כשאדם מקבל אבחנה פסיכיאטרית, הוא עלול להרגיש שזה מה שמגדיר אותו ("אני סכיזופרן", "אני בדיכאון" וכדומה), אבל במציאות הוא הרבה יותר מזה. לכל אחד ואחת מאיתנו יש רגשות, תחושות, תחביבים, כישרונות, חלומות, חברים וקרובים אהובים - מכלול של מרכיבים שאי אפשר להפריד ביניהם. למעשה, ההתמודדות הנפשית היא רק חלק קטן ממי שאנחנו באמת והיא לא מגדירה אותנו. כל אחד ואחת יכולים לגבש זהות עצמית ומטרות אישיות גם מחוץ לגבולות המחלה - תמיד כדאי לנסות ולהעז, לא להימנע ולעצור את החיים מלכת.

תסמינים פסיכיאטריים עשויים לאתגר ואף לצמצם את היכולות, הפעילויות והזהויות שלנו, לפחות באופן זמני. הסיכון להפיכת המצב לכרוני נובע לעתים קרובות לאו דווקא מהתסמינים העיקריים של המחלה, אלא מאובדן של הזדמנויות חיים, צמצום התפקידים החברתיים שלנו ואובדן הביטחון העצמי והביטחון בעתידנו. לכן, ההחלמה צריכה להתמקד בהרחבת ההזדמנויות, בהעשרת החוויות, בחיזוק המיומנויות האישיות, בפיתוח הזהויות שלנו ובחיזוק הערך העצמי.

ההחלמה הנפשית כוללת גם בניית זהות שמתאימה לי ולתפקידים האחרים שלי בחיים, כמו הורה לילדים, עובד או עובדת מוכשרים, חבר או חברה טובים, אמן או אמנית יצירתיים ועוד. המצב הנפשי הוא עוד התמודדות בנוסף לאוסף הדברים שמגדירים אותי, והוא לא בהכרח חייב להיות המהות שלי.

מציאת משמעות מתוך ההתמודדות

אחד הדברים החשובים שאפשר לומר על תפיסת ההחלמה הוא שדווקא מתוך ההתמודדות, יש הזדמנות למצוא משמעות חדשה בחיים. לפעמים הניסיון האישי יעזור לך להבין טוב יותר ולתמוך באחרים, ואולי התהליך יסייע לגלות בעצמך כוחות שלא ידעת על קיומם. לכל אחד ואחת יש דרך ומשמעות אישית.

גישת ההחלמה לא תופסת את האדם כפסיבי שמתמודד עם הפרעה פסיכיאטרית ותלוי רק בטיפול - אלא כשותף או שותפה מלאים ואקטיביים בתהליך. יש לך מקום בקביעת המטרות ובבחירת הדרכים להגיע אליהן. מטרתו של הצוות המקצועי היא לתמוך בתהליך, לעזור לזהות ולמקסם את היכולות והחוזקות האישיות למען ההחלמה, אבל האחריות והשליטה על ההתקדמות היא שלך.

תהליך החלמה הוא גם תהליך של למידה מתמדת - הוא ילמד אותך לדעת מה עוזר לך ומה פחות, ייתכן שהוא יסייע לך לפתח כלים להתמודדות עם קושי (למשל מדיטציה, כתיבה, בישול, ספורט). הבחירה איזה כלי להוסיף לארגז הכלים שלך הוא בשליטתך ויסייע בדרך אל ההחלמה וההתקדמות במטרות האישיות והשגת איכות החיים.

תקווה ובניית עתיד

אחד הדברים החשובים ביותר בתפיסת ההחלמה היא התקווה. גם אם היתה לך תקופה קשה וחשוכה, גם אם עדיין יש לך אתגרים – זה לא אומר שהחיים מעתה ואילך חייבים להמשיך כך. ההתמקדות היא בניסיון והמשמעות של להתמודד עם האתגרים וקשיים ולחיות חיים מלאים למרות ומעבר לקשיים.

הכי חשוב לזכור: ההחלמה היא מסע. יש בו עליות ומורדות, לפעמים צועדים קדימה ולפעמים אחורה. זה תהליך טבעי ותקין. בכל צעד שכזה יש הזדמנות ללמידה, התחזקות ואף גילוי לגבי מי אני, מה אני רוצה, מה היכולות שלי וכיצד אני אמשיך מכאן.

זה נכון שמצב נפשי הוא אתגר לא פשוט בכלל. אבל בעזרת טיפול מיטבי, תמיכה חברתית, רצון, יכולת אישית והערך הייחודי של כל אחד ואחת, תגיע גם ההטבה וההזדמנויות להתפתחות וצמיחה ולחיים מלאים יותר. גם אם התסמינים לא ייעלמו לחלוטין וילוו אותך ברמות כאלה או אחרות בהמשך החיים, עדיין אפשר ליצור חיים מספקים ומשמעותיים לצד התמודדות עם האתגרים הנפשיים.