התמודדות משפחתית עם הפרעה נפשית

בני משפחה וחברים של אדם שמתמודד עם הפרעה נפשית נדרשים, ואף מצופה מהם, להיות קשובים, אמפתיים ולהימנע משיפוטיות. חשוב להיות מודעים לכך שהרגש והמצוקה הנפשית שהאדם המתמודד חווה, עשויים לגרום גם לבני משפחה לתחושות דומות - לפעמים באופן חיובי כאמפתיה, ובמקרים אחרים תיתכן תגובה של הזדהות. כדי להתמודד עם רגשות מסוג זה, כדאי להקפיד ולשמור על מודעות והבחנה בין אמפתיה להזדהות - באמפתיה אפשר לחוש את האחר ולהשתתף איתו ברגש, בעוד שבהזדהות יש סכנה של ביטול עצמי וקושי לשים גבולות בין הרגשות שלי לשל האדם היקר לי. במקרים שבהם יש קושי להציב את הגבול ביני לבין האחר ואין מודעות מספקת, או קיים שימוש במנגנוני ההגנה לא יעילים, כמו הכחשה, הדחקה או השלכה, בני המשפחה או החברים עשויים לחוש תחושות שליליות כמו אפתיה (ניתוק), תסכול, כעס, אשמה והאשמה.

בכל ההפרעות הנפשיות התפקוד היום-יומי נפגע, לכן התוכנית הטיפולית תכלול תמיד מרכיבים של שיקום וחזרה לתפקוד. כשמדברים על תפקוד בבריאות הנפש מתייחסים להיבטים נרחבים של תפקוד יום-יומי לצד תפקוד פסיכולוגי, חברתי ותעסוקתי. ירידה בתפקוד משליכה בהכרח על בני המשפחה והחברים הקרובים בכמה היבטים, כולל שינוי במערך התפקידים.

לכל אדם יש אוסף תפקידים שהוא ממלא בחייו המשפחתיים, החברתיים והתעסוקתיים. במצב של התלקחות אקוטית או התמודדות ממושכת עם הפרעה נפשית חמורה (SMI), עלולים תפקידים אלה להתערער. מכיוון שתפקידים אלו תמיד נמצאים בדינמיקה, שינוי תפקיד של אדם אחד יביא לשינוי בתפקידים של האנשים שמסביבו. למשל במקרה של חברות קרובות, שהקשר ביניהן מבוסס על תרומה הדדית ושיווין - כאשר אחת מהן מתמודדות עם הפרעה נפשית, הקשר עלול להפוך לקשר של מטפלת ומטופלת. שינוי זה עלול גם לגרום לתחושת אובדן של היחסים המקוריים, או אפילו של האדם שמכירים וקשורים אליו. מלבד ההיבטים הבין-אישיים, יש לכך גם השלכות על החיים היום-יומיים, כמו עומס תפקידים, ריבוי משימות, דאגה ולחץ כלכלי על בן או בת המשפחה המטפלים או על החברים הקרובים. פעמים רבות, עומס זה יוצר חוסר פניות רגשית ופיזית, שעלולה להביא לשחיקה ולמצב שבו עושים דברים במקום האדם המתמודד, במקום להיות שותפים לתהליך השיקומי שלו. למרות ששותפות בתהליך השיקומי, במקום החלפה מלאה של התפקידים, דורשת יותר פניות וכוחות נפשיים ופיזיים, היא זו שמובילה בסופו של דבר לשינוי אמיתי לטווח ארוך.

התמודדות במעגלים חיצוניים יותר, כמו משפחה מורחבת, חברים ומכרים במעגל הנרחב, מקום העבודה וכדומה. האנשים שקרובים לאדם המתמודד נדרשים לא פעם לסייע ולתווך את ההתמודדות שלו עם אנשים במעגלים חיצוניים יותר, להסביר את מצבו ולמזער נזקים. דבר זה עלול לגרום לתחושות של אי נעימות, חוסר נוחות ומבוכה, ומעבר לכך - יתכנו השלכות נרחבות יותר, כמו אתגרים כלכליים כתוצאה מפיטורים שנבעו מקונפליקטים בעבודה, הימנעות מהשתתפות באירועים חברתיים, התמודדות עם דחייה של הסביבה בגלל תסמיני ההפרעה ועוד.

חלק מההחלמה הוא ניהול טוב של המחלה, מניעת התלקחויות חוזרות ונשנות ויצירת איכות החיים ואפשרות להגשמת את היעדים האישיים. אחת האסטרטגיות בניהול מחלה כוללת זיהוי מוקדם של סימנים ראשונים להתלקחות ההפרעה, ותוכנית מגירה עם צעדים ברורים לפעולה כאשר אלו מופיעים. למשל פנייה מידית לרופא או הרופאה המטפלים כדי לבחון שינוי תרופתי, הגברת ההשגחה על האדם שמתמודד עם ההפרעה הנפשית וחשיבה יחד על הצעדים שיכולים לעזור. הסימנים להידרדרות יכולים להיות שונים מאדם לאדם, למשל עבור אדם אחד הסימנים יכולים להיות התכנסות ושנת לילה מוקדמת יותר, בעוד אצל אדם אחר יכול להיות שזה יתבטא דווקא בעלייה ברמת הפעילות והמעורבות. ייתכן שאנשים מבחוץ לא ישימו לב לשינויים אלה, אבל בני משפחה וחברים קרובים, שמכירים היטב את האדם, ידעו לזהות את השינוי.

ניהול מחלה בכלל ומחלה ממושכת בפרט דורש מעקב אחר הנחיות רפואיות, טיפוליות ושיקומיות. פעמים רבות הנחיות אלה משפיעות על משימות יום-יומיות אחרות, מה שעשוי לגרום לתחושת של פגיעה בעצמאות האישית, קושי להתמיד בטיפול ותזכורת תמידית לכך שקיימת התמודדות עם הפרעה נפשית. מעבר לכך, ניהול המחלה גם דורש יכולת ארגון ברמה המחשבתית וההתנהגותית, שלעיתים קרובות נפגעת בעקבות ההפרעה הנפשית. בשל כך, בני משפחה וחברים קרובים נדרשים לעיתים קרובות לסייע במשימות שונות, כמו ניהול הטיפול התרופתי (מתן תזכורות ולפעמים גם צורך לוודא שהתרופות נלקחו), יצירת שגרה בריאה שמאפשרת שעות שינה קבועות ותזונה מאוזנת, סיוע בקבלת החלטות ולוחות זמנים מאוזנים, מניעת קונפליקטים ומתחים, הגעה למעקבים טיפוליים סדירים וביצוע משימות כחלק מתוכנית הטיפול והשיקום.

לנסות לקבוע גבולות בריאים ברמה הבין-אישית והפיזית, כלומר - להגדיר את המרחב האישי ברמה הרגשית, וגם את העמדות, הערכים, היעדים והחלומות. במקביל, חשוב להגדיר את המרחב הפיזי, ולהבין שאי אפשר להיות זמינים 24/7.

חשוב להגדיר לעצמך את תפקידך ומקומך מול בן או בת המשפחה המתמודדים ומול העולם החיצוני. למשל בזוגיות עם אדם שמתמודד עם הפרעה נפשית, האם התפקיד שלי הוא להיות בת הזוג או המטפלת? הגדרת התפקיד שאתם בוחרים בו, תעזור לדייק באילו תחומים כדאי להיעזר לתמיכה וטיפול מתאימים, כמו חונכות במסגרת סל שיקום, עזרה מהמשפחה המורחבת ועוד. הגדרה זו תעזור גם להתמקד בתחומים שבהם אני רוצה להשקיע, למשל אם בחרתי בתפקיד הזוגי, כדאי לחשוב איך לייצר אינטימיות מחדש.

אחד הדברים שעוזרים בהפחתת העומס הוא יצירת שגרה קבועה וסדר יום - מה שמצמצם את הצורך לחשב את הצעדים והפעולות הבאות, מאפשר להיערך אליהם מראש ולזהות את המקומות שבהם אפשר להיעזר במקורות תמיכה אחרים.

תזונה מאוזנת, שינה סדירה ופעילות גופנית תורמות לבריאות הגופנית והנפשית ולהתמודדות טובה יותר עם מצבי סטרס.

חשוב לזהות אילו פעילויות גרמו לך בעבר להנאה ואף סייעו להפחתת סטרס, ולנסות לחזור לעסוק בהן בהדרגה, למשל לקרוא ספר, לצאת עם חברה לבית קפה, לתרגל יוגה ועוד. כדאי להקדיש לפעילויות אלה זמן מוגדר בשגרת היום-יום, ולא לוותר עליהן בגלל עומס וחוסר פניות.

חברים ובני משפחה הם גורמי תמיכה מרכזיים, ולכן כדאי להקפיד ולשמור על קשרים אלה. יחסים בין-אישיים קרובים יכולים לסייע בתמיכה רגשית ובעזרה ממשית, ולהיות גם הסחת דעת ואפשרות להתמקד בעצמך ובמה שעושה לך טוב.

לא להסס לבקש עזרה מחברים, קרובי משפחה או אנשי מקצוע. פעמים רבות יש נטייה למשפחה ולחברים לקחת על עצמם המון, עד כדי שחיקה, ולפנות לעזרה רק כאשר הם מרגישים שהם על סף קריסה. חשוב לומר, שעזרה וייעוץ בשלב מוקדם מסייעים במניעה של משברים ובמובן זה הם יעילים יותר. במידת הצורך, כדאי לנסות ולהשתתף בקבוצות תמיכה פורמליות במרכזי טיפול וייעוץ, וא-פורמליות כמו קבוצות תמיכה ברשתות החברתיות. הרבה פעמים, חלוקת חוויות ועצות עם אנשים במצב דומה, יכולה להקל ולהועיל. בנוסף, יש מקרים שבהם טיפול רגשי, טיפול פרטני או טיפול משפחתי, יכולים לסייע בהתמודדות מורכבת.