איך אפשר לעזור למתבגרים? כלים להורים בנושא אובדנות

התאבדות היא סיבת המוות השנייה הנפוצה בקרב בני ובנות נוער בישראל. הנה כמה נתונים לגבי היקף התופעה:

• כ-360 מתוך 100,000 (גילים 10-17) ניסו להתאבד, על פי נתון רשמי של משרד הבריאות.
• לפי סקרים ומחקרים מקיפים מוערך שכ-20% מבני הנוער התמודדו עם מחשבות אובדניות.
• לפי נתוני אגף המידע של משרד הבריאות התאבדות הייתה סיבת המוות השלישית בקרב בנות והשנייה בקרב בנים בגילי 15 - 24 בישראל.
• מספר ניסיונות ההתאבדות גבוה בקרב בני נוער: בשנת 2019, בנות בגיל 10 - 24 היו כמחצית (45%) מכלל הנשים שניסו להתאבד ובנים בגיל 10 - 24 היו 37% מכלל הגברים שניסו להתאבד.
• שיעור ניסיונות ההתאבדות הגבוה ביותר הוא בגיל 18 - 21.
• התאבדות מהווה כאחוז אחד מסך הפטירות של בני 15 ומעלה.

חשוב להדגיש שחלק מניסיונות ההתאבדות לא מדווחים, בעיקר אלה שלא מגיעים לטיפול בבית החולים, ברוב המקרים מתוך רצון להסתיר את הנסיבות. כך גם לגבי מקרי התאבדות שמסתיימים במוות, לכן נתונים אלה מתבססים על המקרים שדווחו בפועל. נסיונות, שלא טופלו בבתי חולים, טופלו בקהילה, לא טופלו כלל או שהסתיימו במוות לא כלולים.

אובדנות בגיל ההתבגרות

גיל ההתבגרות, שכיום לעיתים מתחיל כבר בגיל 10, הוא תקופה סוערת של שינויים פיזיים, חברתיים ונפשיים רבים. בני ובנות הנוער מפתחים בתקופה זו את הזהות העצמית ואת מערכת הערכים והאמונות שלהם. הם מעמיקים את הקשרים החברתיים ולפעמים חווים קשיים בתחום זה. בנוסף, זוהי תקופה מרגשת של התבגרות מינית והתנסות ראשונה במערכות יחסים רומנטיות. הם נמצאים בתחרות, בהשוואה עצמית בלתי פוסקת ונתונים ללחצים וציפיות לגבי הישגים לימודיים, קהילתיים (למשל, בתנועת הנוער) ואחרים. במקרים רבים יש להם קונפליקטים מורכבים איתם סביב נושאים כמו חופש, גבולות וערכים.

אלה הן רק דוגמאות אחדות לאתגרים ולהתמודדויות שיחד הופכים את התקופה לרגישה, מאתגרת ולפעמים גם מסוכנת, שיש בה סיכוי מוגבר למשבר רגשי חריף או התפרצות של מחלה נפשית. היעדר סביבה משפחתית וחברתית תומכת לצד חשיפה לגורמי סיכון יכולים להחמיר את המצב.

• דיכאון והפרעות נפשיות: דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה והפרעות נפשיות אחרות מגבירות את הסיכון להתאבדות. חשוב לדעת שדיכאון הוא לא דיכדוך שחולף כעבור מספר שעות או ימים, אלא נמשך למעלה משבועיים.
• ויסות רגשי: מבחינה התפתחותית, בני נוער מתקשים יותר ממבוגרים לווסת התנהגות ורגשות, ונוטים להגיב בעוצמה באירועים שמעוררים אצלם רגשות עזים. בני נוער שמאובחנים עם הפרעת קשב וריכוז עלולים לסבול במיוחד מקשיים בוויסות החושי, בהתאם לשלב ההתפתחותי בו הם נמצאים.
• שימוש בסמים ואלכוהול: התמכרות לסמים ואלכוהול בגיל ההתבגרות היא גורם משמעותי להתאבדות ומקושרת להתנהגות אימפולסיבית ופגיעה ביכולת להתמודד עם מצבים קשים או להסתגל אליהם.
• אירועי חיים מעוררי לחץ: גירושי הורים, אובדן אדם קרוב, הצקות ובריונות, הפסקת מערכת יחסים, נטיה וזהות מינית, פגיעה מינית או פיזית ועוד יכולים להיות טריגר להתאבדות בתקופת ההתבגרות.
• דימוי עצמי נמוך: בני ובנות נוער רבים סובלים מדימוי עצמי נמוך, תחושת היעדר שייכות ובדידות, מה שעלול להוביל להגברת הסיכון להתאבדות.
• השפעה חברתית: מעורבות של חברות וחברים קרובים במחשבות והתנהגויות אובדניות עלולה להשפיע על בני נוער אחרים בסביבתם, ובפרט אירוע של התאבדות של חבר.
• רשתות חברתיות: בריונות ברשת, כמו גם השפעת הרשתות החברתיות על הדימוי העצמי, הם גורמי דחק משמעותיים בתקופת גיל ההתבגרות.
• היעדר תמיכה משפחתית ורגשית: חרף הנטייה לעתים להתרחקות והתנהגות מרדנית בגיל ההתבגרות, בני נוער זקוקים לתמיכה רגשית ומשפחתית. בהיעדר תמיכה זו הם עלולים להגיע למצבי משבר קשים.

האם הילד שלי בדיכאון?

אם יש לך חשד שהמתבגר או המתבגרת שלך בדיכאון או לפחות שמשהו עובר עליו או עליה, חשוב לשים לב לסימני האזהרה הנפוצים, להכיר את מאפייני הדיכאון הקליני ובמיוחד, לשים לב להבדלים בין ביטויי הדיכאון אצל מבוגרים לעומת בני נוער. למשל:

• בעוד אצל מבוגרים דיכאון מתבטא בעיקר בעצב עמוק, אצל בני נוער הוא יכול להתבטא בכעס, עצבנות, חוסר שקט, עוינות כלפי העולם כולו והקרובים אליהם בפרט. הם מרגישים מתוסכלים ומאוכזבים מהעולם ובעיקר מעצמם.
• ירידה בהישגים בלימודים והימנעות ממעורבות חברתית, עלולים להיות סימן מדאיג להתפתחות דיכאון.
• חשיבה שלילית, פסימית, חסרת תקווה ומלאת ייאוש.
• התנהגויות שמבטאות מצוקה וביניהן רגישות גבוהה לביקורת, ירידה בהיגיינה, התבודדות, התמכרות למסכים, בעיות שינה, התנהגות אלימה.
• תסמינים פיזיים שיכולים להופיע כגון כאבי בטן, כאבי ראש, כאבים כרוניים לא מוסברים. לפעמים, תלונות פיזיות עשויות להיות הדרך של המתבגר לגייס את ההורה ולתקשר את מצוקתו, שאותה הוא לא מצליח לבטא באופן מפורש.
• בריחה מהבית - נפוצה בקרב מתבגרים ועשויה לבטא מצוקה. ככלל, חשוב לזכור שמצוקה יכולה להתבטא בקרב מתבגרים (אבל לא רק) גם בהתנהגות מרדנית ומתנגדת, סיכון עצמי ועוד. לפיכך, חשוב שכהורים נהיה קשובים לאופן שבו התנהגותו של המתבגר מספרת על חווייתו, גם אם היא אינה מתוארת לנו במילים.
• מחשבות אובדניות.

מחשבות על מוות בגיל ההתבגרות

זה יכול להיות מבהיל מאוד לשמוע שהבן או הבת שלך חושבים על מוות, אבל המציאות מלמדת שמחשבות כאלה נפוצות מאוד בגיל זה. המחשבות באות בגלים וחשוב להבחין האם מדובר במחשבות כלליות ופאסיביות שמסתכמות במחשבה בלבד או במחשבות אקטיביות על התאבדות.

תנודות במצבי הרוח של מתבגרים

תנודות במצב הרוח של מתבגרים יכולות לטשטש את המשמעות של ביטויי אובדנות. התנודות, שנפוצות בגיל ההתבגרות, יכולות לתעתע ולהוביל לפספוס. לכן, מחד, חשוב להיות ערים לטווח התנודות, ולשים לב האם ברגעי "השפל" הדיכאון הוא חריף, והאם מופיעות גם מחשבות על מוות או התאבדות. מנגד, חשוב שלא להניח שהקלה רגעית משמעה היעדר מצוקה, "שנפתרה הבעיה". יתכן שהמצוקה תופיע שוב בהמשך, ולכן עלינו להמשיך במעקב.

הסתרת המצוקה הרגשית בגיל ההתבגרות

מתבגרות ומתבגרים רבים מצליחים לתפקד ולהסתיר את המצוקה הרגשית שהם חווים. לפעמים הם מביעים את המצוקה באמצעות כעס, התנגדות או התרסה. לפעמים יש נטייה לחשוב שאלה התנהגויות אופייניות לגיל הנעורים ואין מה לעשות לגביהן. זה לא נכון. הבעת עניין באופן חם ואוהב, ללא שיפוטיות ושיח פתוח ומאפשר על הרגשות והמחשבות יגרמו ברוב המקרים לבנך או בתך לשתף בכנות במה שעובר עליהם. במקרים רבים יתברר שמתחת להסתרה, ההתנגדות והכעס מתחבא רצון עז לתשומת לב, שמישהו יראה אותם, ידבר, יקשיב ויבין.

שאלה שיכולה להציל חיים

זה יכול להיות לא פשוט לשאול את הבן או הבת שלך אם יש להם כוונות אובדניות, אבל חייבים לדבר וחייבים לשאול ובמקרים רבים התברר שהשאלה יכולה להציל חיים. ברוב המקרים, שאלה ישירה תאפשר שיח כנה שבתורו יאפשר הקלה וקבלת עזרה.

אפשר לשאול למשל: "שמתי לב שאתה מסתגר, יש לך מחשבות לפגוע בעצמך?" או "אני רואה שאת מוטרדת, האם חשבת שאת מעדיפה למות?". אם יש לך חשש בגלל המיתוס שאומר שהעלאת הנושא עלולה "להכניס להם רעיונות לראש", חשוב לדעת שזה מופרך מחקרית. המחקרים מראים שכאשר שואלים מתבגרים ישירות על אובדנות, לא רק שזה לא מעלה את הסיכון האובדני אלא להפך! בקרב מתבגרים שנשאלו על אובדנות נמצאה מידת מצוקה נמוכה יותר.

חשוב לדבר, לשאול ולפנות לעזרה

פעולה אובדנית היא לא פעם אימפולסיבית ולכן, אם נודע לך שהמתבגר שלך, חושב על התאבדות, חשוב לפעול מייד וללא דחיה. יכול להיות שבגלל מאפייני התנהגות מסוימים, נראה לך שהוא לא יהיה מוכן לדבר, למשל אם הוא מסתובב עצבני או מסתגר שעות בחדרו. אבל זה לא בהכרח נכון. הרבה פעמים ההתנהגות החריגה היא הניסיון שלו להסתיר את המצוקה ובפועל, הוא ממש זקוק ורוצה שמישהו ידבר איתו, יקשיב לו ויבין אותו.

יתכן שלאחר הפניה למיון או למשטרה התרשמות אנשי המקצוע תהיה שאין סכנה מיידית, אבל זה לא אומר שאין צורך בהמשך ליווי וטיפול, ועדיין חשוב יהיה להמשיך לסייע לילדכם ולברר את המצוקה שאיתה מתמודדים.

חובת הדיווח

אם מישהו משתף אותך בכוונתו להתאבד, חובתך לדווח. ייתכן שהדיווח יגרום לך להרגיש לא בנוח, בייחוד אם האדם ששיתף אותך, סמך עליך ואולי ביקש לא להסגיר את כוונותיו. אבל מול כל אלה, יש לך אחריות. חשוב לדעת שלעיתים, הדיווח נחווה על ידי האדם כבגידה באמון אבל לאחר זמן מה ולאחר שניצלו חייו, הוא מעריך את המעשה וסולח עליו.

עזרה להורים של מתבגרות ומתבגרים אובדניים

כשמדובר באובדנות, גם העוזרים זקוקים לעזרה. יכול להיות שבזמן קראת או אתה קוראים שורות אלה ומזהים שעולות בכם תחושות של בושה ואפילו רצון להסתיר את הנושא. אבל מחשבות ואף התנהגויות אובדניות הן שכיחות בקרב מתבגרים, והורים רבים בסביבתכם פוגשים באובדנות אצל ילדיהם. תצטרכו למצוא דרך להתמודד עם התחושות האלה ובעיקר, להתמקד במשימה הדחופה שיש לכם - להציל את החיים של המתבגרים, למצוא להם עזרה. מומלץ שלא תישארו לבד עם תחושות אלה: שתפו אדם אחר, איש או אשת מקצוע: פסיכולוגית, יועץ חינוכי או התקשרו לאחד מהקווים החמים לעזרה נפשית.

נכתב בשיתוף צוות התוכנית הלאומית למניעת אובדנות. סייעו בכתיבה: ד"ר שירה ברזילי, פסיכולוגית קלינית, מרצה בכירה בחוג לבריאות נפש קהילתית, אוניברסיטת חיפה, ונדב הורביץ, פסיכולוג בהתמחות קלינית.