טיפול והתמודדות עם הפרעה טורדנית כפייתית
הפרעות טורדניות כפייתיות (OCD) הן קשת רחבה של הפרעות השונות מאוד זו מזו, הן מבחינת הנראות שלהן בין אדם לאדם, הן מבחינת התוכן והן מבחינת ההתנהגויות הנובעות כתוצאה מהן. הפרעה זו יכולה לפגוע בכל תחומי החיים, אך אפשר למנוע או להפחית את החמרתה בעזרת טיפול מקצועי ותמיכה. ההמלצה היא להתחיל ולטפל בשלב מוקדם ככל האפשר, כדי להשיג שיפור משמעותי באיכות החיים.
טיפול מותאם באופן אישי
מומלץ לפנות לאנשי ונשות מקצוע שמתמחים בהפרעה מורכבת זו ובעלי הכשרה ספציפית לטפל בה. הם יאבחנו את הפרעה, ימפו ויזהו את המקומות שבהם היא באה לידי ביטוי, ויציעו טיפול בהתאם. הטיפול צריך להיות מותאם באופן ספציפי למטופל או המטופלת, עם התייחסות לאופי המחשבות הטורדניות וההתנהגויות הכפייתיות הייחודיות. למשל, אם ההפרעה באה לידי ביטוי באגרנות, מומלץ לטפל בעיקר בסביבת האגירה במקום טיפול קלאסי בקליניקה.
כשניתן טיפול מתאים ומדויק, אפשר להגיע להחלמה מלאה (רמיסיה). כלומר, אפשר להגיע למצב שבו ההפרעה לגמרי לא באה לידי ביטוי בחיי היום-יום. יחד עם זאת, גם לאחר הגעה להחלמה מלאה, מומלץ לתחזק את ההישג ולהיות במעקב תקופתי בהתאם לצורך.
גישה משולבת לטיפול יעיל
הטיפול המומלץ להפרעות האלו משלב 2 מרכיבים עיקריים:
המלצות להתמודדות עם דפוסים בולטים
בגלל הביטויים הרבים והשונים של ההפרעה מאדם לאדם, קשה לתת המלצה אחת כללית כיצד להתנהג ולהגיב כדי למנוע אותה. יחד עם זאת, יש כמה דפוסים שחוזרים על עצמם אצל רוב המטופלים והמטופלות, ללא קשר לביטוי הספציפי של ההפרעה, ואם נכיר אותם נדע כיצד להתמודד ולעזור לאדם שיקר לנו:
- שאלות אישור: בהיעדר טיפול או במקביל לו, ההמלצה היא להימנע ממתן תשובות אישור לשאלות של המטופל או המטופלת הנובעות מהקושי לשאת אי וודאות. למשל: אם מטופל פונה להוריו ושואל אם הם אוהבים אותו עשרות פעמים ביום, ההמלצה היא לא להשיב על השאלה, משום שהיא לא קשורה ליחסים בינו ובין הוריו, אלא קשורה להתמכרות שלו לקבלת תחושה של "אישור".
- קושי בקבלת החלטות: מומלץ לא לסייע לאדם המתמודד עם ההפרעה לקבל החלטות יומיומיות, ובכך "לחסוך" לו את ההתמודדות עם אי הוודאות. למשל: אם יושבים סביב שולחן האוכל והוא לא מצליח לבחור מה כדאי לו לאכול, חשוב להקפיד לא לעזור ולתת לו להחליט לבד ללא המלצות.
- פיצוי: מומלץ לא לפצות על פעולות שהמטופל או המטופלת נמנעים מהן מכל סיבה, ולתת להם להתמודד לבד עם ההשלכות של ההימנעות. למשל, מטופל שמאחר שוב ושוב כתוצאה מביצוע של טקסים שמבזבזים זמן ניכר, יכול לבקש ממישהו מהסביבה שיסיע אותו למחוז חפצו כדי לפצות על הזמן שבוזבז. במקרה כזה, מומלץ שהמטופל יישא באחריות גם במחיר של איחור וההתמודדות הלא נעימה הכרוכה בו. כך, המחיר שההפרעה גובה ממנו, יגרום לו למוטיבציה להתנגד לטקסים הכפייתיים ולמנוע אותם. יש מטופלים שמבצעים טקסים כפייתיים רק בקרב המשפחה, אך לא עם חברים או במקום העבודה. הסיבה המרכזית לסלקטיביות הזו היא העובדה שהמחיר לביצוע הטקסים מול החברים אינו "משתלם" ואף יכול לפגוע בקשרים האלו, בעוד שבסביבת המשפחה, המאופיינת לרוב בקשרים ללא תנאים, אין "מחיר" לטקסים.
לסיכום, הפרעה טורדנית כפייתית משפיעה על תחומי חיים רבים ויכולה להיות מטרידה מאוד. לשמחתנו, קיים היום טיפול שמסוגל להביא להחלמה מלאה. ההמלצה היא לגשת ולקבל עזרה מקצועית ולהתחייב לתכנית הטיפולית המותאמת אישית. למרות הקשיים הראשוניים והדחפים המכבידים, ברוב המקרים יושגו תוצאות חיוביות.
ד"ר עודד בן ארוש, פסיכולוג רפואי , מייסד ומנהל של המרכז הישראלי לטיפול בהפרעות טורדניות-כפייתיות, חבר מומחה ומדריך באיט"ה