פוסט טראומה אצל ילדים

בדומה למבוגרים, גם ילדים חווים טראומות, ואלה יכולות להתפתח לכדי הפרעה פוסט טראומטית. חשוב להבין את תסמיני ההפרעה הייחודיים לילדים, הבאים לידי ביטוי באופן קצת אחר, בהתאם לגיל ולשלבי ההתפתחות השונים. בנוסף, יש חשיבות מכרעת לנוכחות ולהתנהלות של המבוגרים שבסביבת הילד או הילדה, הן בתיווך האירוע הטראומטי והתגובות שהם חווים בעקבותיו, והן במתן תקווה ואמונה בפוטנציאל הריפוי וההחלמה.

אם הילד או הילדה שלך נחשפו לאירוע טראומטי, ככל הנראה אתם עוברים תקופה לא פשוטה. לפני הכל, חשוב לזכור שאתם לא לבד ובעזרת הכוונה, תמיכה וקבלת טיפול אפשר להפחית את המצוקה ולהגביר את פוטנציאל הריפוי. בדיוק כמו שפציעה פיזית דורשת חבישה מתאימה, כך גם הנפש זקוקה לטיפול הולם, תשומת לב קפדנית ופעולה לשם החלמה. כדי לסייע לכם ולילדיכם, נציג כאן את הסימנים האפשריים למצוקה אצל ילדים, הדרכים לטיפול וההמלצות להתמודדות נכונה.

ככל שבסביבת הילד או הילדה יהיה אדם מבוגר מיטיב ומשמעותי שעליו הם סומכים, שמסוגל לתווך להם את המציאות באופן מותאם גיל, כך תצומצם השפעת האירוע הטראומטי על נפשם. כמו כן, מכיוון שאצל ילדים צעירים היכולת המילולית לשם הבעה עצמית היא מוגבלת, חשוב להקדיש תשומת לב מיוחדת לתגובות ולהתנהגויות, כמו שפת הגוף והבעות הפנים, כיוון שאלו מהווים ערוצי תקשורת שכיחים עבורם. בנוסף, אחת הדרכים שדרכן ילדים יכולים לבטא מצוקה ולפרוק רגשות, היא באמצעות משחק, למשל משחק דמיון שמשחזר את מהלך האירוע.

השפעת הטראומה על מהלך החיים והתפקוד

רוב הילדים יתאוששו מטראומה באופן ספונטני, וימשיכו את חייהם עם ולצד הזיכרון הטראומטי, באופן שלא קוטע את רצף החיים אלא נטמע בתוכו. חלקם אף יפתחו בעקבותיו חוסן וצמיחה פוסט טראומטית, שתתבטא בעוצמה פנימית מוגברת (חיים עם יותר משמעות) בשיפור ביחסים בינאישיים, בהצבת מטרות אישיות ובשינוי הרגלים.

אצל ילדים אחרים עלולה להתפתח הפרעת דחק פוסט טראומטית, שיכולה להתבטא בחלק או במרבית התסמינים. ההשפעה של הפרעה זו היא רחבה ולא מסתכמת רק בילד או הילדה שנפגעו. גם בני המשפחה, החברים והמכרים ודאי יחושו ויושפעו מביטויי המצוקה והסבל, וחשוב שגם הם יקבלו סיוע בהתמודדות עם המצב החדש.

יש כמה גורמים שחשוב לקחת בחשבון על מנת להבין את ההשפעה של אירוע טראומטי על ילדים:

• גיל: ככל שהגיל צעיר יותר, כך עולה הסיכוי להתפתחות פוסט טראומה בעקבות חשיפה לאירוע טראומטי.
• שלב התפתחותי: רמת ההתפתחות הפיזית (כרונולוגית) והנפשית של הילד או הילדה משפיעה על היכולת להתמודד.
• מידת החשיפה: עוצמת החשיפה לאירוע והקרבה אליו משפיעות על עומק הפגיעה הנפשית.
• סוג הטראומה: מקור הטראומה ("מחולל" הטראומה) משפיע על אופן ההשפעה שלה, למשל: האם מדובר באסון טבע או פגיעה מכוונת מעשה ידי אדם? האם הפוגע הוא אדם קרוב או זר?
• תיווך האירוע על ידי המבוגרים: אופן תיווך האירוע על ידי דמות "הורית" או "טיפולית", שנתפסת כאמינה ויציבה על ידי הילד או הילדה, משפיע על עיבוד החוויה.
• פגיעה בדמות הקרובה לילד או הילדה: מידת הסכנה שנשקפה למבוגר המשמעותי בחיי הילד או הילדה במהלך האירוע משפיעה על עוצמת התגובה.

טיפים מעשיים להתמודדות של הורים

אם הילד או הילדה שלך נחשף לאירוע טראומטי, יש כמה המלצות שכדאי לך כהורה להכיר וליישם:

• יצירת תחושת הביטחון והשליטה: חשוב לתת תוקף והכרה לחוויה הקשה שהילד או הילדה עברו ולמה שמתרחש בעולמם בעקבותיה, ולנסות להחזיר להם את תחושת הביטחון וההגנה ככל האפשר. כדאי לשמור על שגרה קבועה, כמו זמן ארוחות, שינה ופעילות, ובמקרה של שינויים בתוכניות, מומלץ וליידע את הילד או הילדה מראש. מומלץ לעודד את העצמאות שלהם, למשל על ידי מתן אפשרות לבחור ולהחליט לגבי דברים קטנים בשגרת היום (מה ללבוש, מה נאכל).
• הקשבה ותקשורת: חשוב לתווך עבור הילד או הילדה את שקרה בשפה ובאופן המותאמים לגיל. לא כדאי ללחוץ עליהם לדבר, אבל כשיש נכונות מצידם חשוב להיות זמינים להם ולתת לגיטימציה לכל הרגשות שהם מביעים.
• עזרה בהתמודדות עם פחדים: כדאי לסייע לילד או לילדה לבחור וליישם טכניקות שיתאימו להם כדי לשמור את רגיעה, כמו תרגילי נשימה, בחירת חפץ שעוזר להירגע, הדלקת אור קטן בלילה ועוד.
• פעילויות מומלצות: פעילות גופנית יכולה לסייע להפגת מתח, ולכן כדאי לעודד את הילד או הילדה לבחור פעילות שעושה להם טוב. אפשר לצאת יחד אל הטבע, לשחק משחקים משותפים ולחשוב על עוד פעילויות משפחתיות שמייצרות הנאה והסחת דעת.

חשוב להדגיש, כי לכל ילד וילדה יש את קצב ההתקדמות האישי ואופי ייחודי. מדובר בתהליך שיש בו עליות ומורדות, ואם בכל זאת אתם מרגישים צורך - אפשר ומומלץ לפנות ולהתייעץ עם אנשי מקצוע לקבלת סיוע, הדרכה, טיפול והכוונה. וכמובן זכרו שגם אתם, ההורים, זקוקים לתמיכה וחשוב שתשמרו על עצמכם למען הילדים שלכם.

הכי חשוב: להיות ערניים

אנו נולדים עם צורך בהתקשרות ותלות בדמות מטפלת דומיננטית. ילדים שחוו אירועים טראומטיים זקוקים לנוכחות הורית שתאפשר להם לחזור ולהרגיש תחושות כמו ביטחון, הגנה ואמון. במקרה שההורה עצמו הוא הפוגע או שהאירוע כלל אובדן של דמות הורית, אתגר ההחלמה יתעצם, אך הימצאות דמות מיטיבה, יציבה ונוכחת בהחלט תקדם את תהליך הריפוי.

ככל שגיל הילד או הילדה צעיר יותר, כך גובר הסיכוי לפתח תסמינים פוסט טראומטיים וזאת בשל חוסר היכולת והבשלות לתרגם ולהבין את המציאות. לצד זאת, מרבית הילדים שנחשפו לטראומה, לא יסבלו מהפרעה פוסט טראומטית במלואה. ילדים הם בעלי חוסן גדול, מכיוון שהם נדרשים לגמישות, ללמידה ולהשתנות אינטנסיבית ובתכיפות רבה. איכויות אלו מסייעות להם להתגבר על מצבים ולפתח מסוגלות ועמידות.

תגובת הילדים לטראומה עלולה לעתים להיות חמקמקה, שכן לא תמיד היא תתבטא ותקושר באופן ישיר לאירוע. על כן, התפקיד שלכם, כמבוגרים, הוא לשמור על ערנות בכל הקשור למצבם הנפשי, ולזהות אם ומתי להתייעץ ולערב אנשי מקצוע.

רונה אקרמן, סמנכ"ל עמותת מרכז אלה, להתמודדות נפשית עם אובדן, שכול, טראומה וכאב נפשי