אבל ואובדן

אבל הוא תגובה רגשית טבעית לאובדן. זו חוויה כואבת וקשה, שהיא חלק בלתי נפרד מהחיים האנושיים, וכל אחד ואחת עוברים אותה בדרכם הייחודית. אם חווית בתקופה האחרונה אובדן, התחושות והרגשות שעולים אצלך הם תגובה טבעית לחלוטין. האבל הוא הדרך של הנפש להתמודד עם השינוי העמוק שחל בחייך.

למרות העובדה שאבל הוא אוניברסלי - הרי אין אדם שלא יתמודד עם אובדן ושכול של אדם אהוב בחייו - זהו תהליך אישי, ייחודי וסובייקטיבי. גילוי סבלנות, הבנה ותמיכה למתאבלים, הם המפתח להתמודדות עם התהליך בצורה בריאה והדרך הנכונה לעזור לאדם האבל להסתגל למציאות חייו החדשה. יש לשים לב לעוצמת התגובות והשתנותן בחלוף זמן, כדי לבחון את הצורך לפנות לקבלת עזרה מקצועית.

תהליך האבל

האבל הוא תהליך טבעי שבמהלכו האדם מסתגל לחיות עם ולצד האובדן. לאורך השנים, ההתייחסות לתגובות הצפויות במצבי אובדן התמקדה או בהיבטים התפקודיים או בהיבטים הרגשיים. הפסיכולוג הישראלי פרופסור שמשון רובין, הציע גישה שמשלבת בין שתי התפיסות, גישה שנותנת ביטוי לשני ההיבטים, התפקודיים והרגשיים, שכוללים גם את המשך הקשר עם הנפטר או הנפטרת. 

המודל של פרופ' רובין מתמקד בשני צירים מקבילים בתהליך האבל:

• התייחסות לתפקוד ולאופן שבו האדם מושפע מהאובדן: תפקוד ביו-פסיכו-חברתי, עם דגש על דפוסי שינה ואכילה, בריאות כללית, מנגנונים ואסטרטגיות של התמודדות והסתגלות, יכולת להתמודד עם מתח, לנוע בין מצבי רוח שונים, להשתתף במערכות יחסים ובקשרים. ציר זה כולל גם מצבי רוח, הערכה ודימוי עצמי, תפקוד בעבודה ועם אחרים, מערכות יחסים והבניית משמעות.
• התייחסות לקשר עם האדם שהלך לעולמו: מתוך ההבנה שקשר זה בהכרח ממשיך להתקיים גם לאחר המוות. ציר זה כולל מחשבות וחלומות, תקשורת (על כלל סוגיה), מתן ביטוי למסורות ערכים ותחביבים שמייצגים ומעצבים את הזיכרונות ועוד. ההבנה כיום היא שהמוות מסיים חיים, אך אינו מסיים מערכות יחסים. הקשרים עם האנשים היקרים לנו ממשיכים להתקיים גם כאשר אחד השותפים להם לא בין החיים. יש לנו השפעה על אופן המשכיות הקשר, עוצמתו ותדירותו, שכן מדובר בתהליך דינמי שעובר התפתחות והשתנות עם הזמן.

מתי לפנות לקבלת עזרה

כשהתגובות החריפות לאובדן (כפי שהוזכרו למעלה) מתמשכות מעל חצי שנה לפחות, וניכר כי קיים עיסוק אינטנסיבי באדם המת או בנסיבות מותו, לצד צמצום אספקטים אחרים של החיים - ייתכן שמדובר במצב של "אבל מורכב". במצבים אלו מומלץ לערב גורם טיפולי בעל ידע ומומחיות במצבי אובדן ושכול.

טיפול תרופתי במצבי אבל ואובדן

טיפול תרופתי אינו ניתן כברירת מחדל בהתמודדות עם אבל ואובדן. הסיבה לכך היא שאבל הוא תגובה רגשית נורמלית ולא הפרעה נפשית, ולכן אין הצדקה לטיפול תרופתי - גם אם ההתמודדות היא כואבת וקשה.

עם זאת, כשמדובר במקרים של תגובת אבל חריפה, דיכאון או התפתחות הפרעות נפשיות חריפות שקשורות לאבל ולנסיבותיו טיפול תרופתי הוא דבר שיכול לעזור. הטיפול התרופתי לא יכול לפתור או למנוע את תהליך האבל, והתרופות לא מסוגלות "לרפא" את תחושות האובדן והכאב הבלתי נמנעות. הן יכולות להקל באופן זמני, ולכן רצוי לשלבן עם טיפול רגשי.

אם אתם מרגישים צורך בעזרה, מומלץ לפנות לגורמי מקצוע לקבלת הכוונה מתאימה.

אמנם אבל הוא תהליך שכרוך בהרבה סבל עצב וכאב ולאובדן אין תאריך תפוגה, אבל אפשר ללמוד לחיות איתו ולצדו. נקודת המוצא היא שככל שיתאפשר לכם פנימית להתאבל, לקבל באהבה ובהכלה את קשת התגובות הצפויות ולאמץ את העמדה שאבל הוא תהליך אקטיבי, כך ההתמודדות תהיה טובה יותר עבור האדם האבל.

אי אפשר "להחלים" מאובדן, מוות הוא לא מחלה ואבל הוא לא תסמין. המוות נוכח בחיים בין אם נרצה בכך ובין אם לא. כל שנותר הוא לנסות להשפיע על האופן שבו פוגשים בו, כך שנוכל להיות קרובים לעצמנו, קשובים לצרכינו ונאמנים לדרכנו הייחודית.

חוויית האדם המתאבל עלולה להיות מאוד בודדה ומסוגרת, אבל דווקא בגלל זה יש חשיבות רבה להתייצבות מעגלי התמיכה. הנוכחות האנושית עומדת מנגד לחוויית הקטיעה (שמתקשרת במובהק עם סוף חיים) ועל כן, ככל שהתגובות החריפות לאובדן נמשכות זמן רב ורמת המצוקה נותרת גבוהה, מומלץ לפנות לגורמי מקצועי על מנת לא להישאר עם זה לבד ולקבל טיפול מתאים והכוונה נכונה.