בדידות

האם ברוב שעות היום את או אתה נמצאים לבד? האם לפעמים קשה לך למצוא אדם מתאים לשתף אותו במה שעובר עליך? האם קרה לך שהרגשת בדידות גם כשהיית בחברת באנשים? תחושות אלו של בדידות הן טבעיות, וכולנו חווים אותן בשלבים שונים בחיים.

הכתבה הבאה תעסוק בנושא הבדידות והשפעותיה, הדרכים להקל על בדידות ומתי חשוב לפנות ולהושיט עזרה.

על בדידות בעולם המודרני

בעולם המודרני, עם השינוי מחברה מסורתית לחברה מערבית, חלו גם שינויים במבנה המשפחתי ובצורת המגורים, וחל מעבר לחיים יותר מופרדים ואינדיבידואלים. אם בעבר המשפחה המורחבת גרה ביחד כולה, כיום כל משפחה גרעינית חיה בנפרד. בנוסף, קצב החיים הפך מאוד מואץ ולכל אדם יש ריבוי תפקידים, עומסים שונים והצפה של גירויים. מצד שני, יש גם כניסה של טכנולוגיות, כמו הרשתות החברתיות והשתלטות המסכים על חיינו. כל אלה יחד תורמים רבות לעלייה בשיעורי הבדידות: אנשים פחות פנויים לאנשים אחרים, כל אחד גר במקום אחר והצרכים החברתיים לא תמיד מתמלאים בגלל הטכנולוגיות (הייאוש נעשה יותר נוח). אנשים לא מבינים עד כמה הצורך הרגשי והחברתי שלהם לא מתמלא על ידי המסכים, עד שלפעמים הם פוגשים את תחושת הבדידות והשפעותיה כשיש כבר מעגל שמזין את עצמו.

מהי בדידות

ההגדרה הרווחת של בדידות היא תחושה סובייקטיבית שלילית שנובעת מהפער בין הרצון ליחסים חברתיים משמעותיים ומספקים לבין הקשרים החברתיים בפועל. פעמים רבות הבדידות נובעת ממחסור או צמצום בקשרים חברתיים, לדוגמה: בגיל השלישי - בעקבות אובדן של אנשים קרובים ומשמעותיים, פרישה מעולם העבודה ופגיעה ביכולת התפקודית, בגיל הנעורים - בעקבות קשיים חברתיים עם קבוצת השווים, והמפלט הטכנולוגי, כמו הרשתות החברתיות, שלא בהכרח נותן מענה אמיתי לבדידות לאורך זמן.

לפעמים אדם יכול להרגיש בודד גם כשהוא מוקף באנשים, אם הוא מרגיש שלא מבינים אותו או שאין לו עם מי לחלוק את מה שעובר עליו. זו חוויה שכולנו עשויים להרגיש בתקופות מסוימות, והיא לא מעידה על כישלון - אלא על הצורך האנושי הטבעי בקרבה, הקשבה ושייכות. רבים נמנעים מלדבר על בדידות מתוך מחשבה שמדובר בחולשה או שאחרים לא יבינו, אבל חשוב לדעת שאין בכך שום בושה - אלו רגשות אנושיים שראויים להקשבה ולהתייחסות, ויש דרכים רבות להתמודד איתם.

לבדידות יש השפעה משמעותית מאוד על הבריאות הנפשית והפיזית ועל איכות ואריכות החיים, בדומה לגורמי סיכון אחרים כמו עישון. מחקרים מראים שאנשים המתמודדים עם בדידות סובלים מיותר תחלואה גופנית, ירידה קוגניטיבית ואובדן שנות חיים. על אף המידע המחקרי שתומך בחשיבות הנושא ובהשלכותיו על תחומי חיים רבים, במקרים רבים הנושא עדיין לא זוכה להתייחסות וטיפול מספקים.

• בדידות רגשית: חוסר בקשר רגשי משמעותי עם אדם אחר, כמו חבר או חברה קרובים, בו או בת זוג. נוכחות של אדם קרוב רגשית היא כמו "מראה" כלפי עצמי, היא עוזרת לקבל תיקוף לרגשות מאדם נוסף ולקבל משוב כלפי עצמי. ההדהוד של המחשבות והרגשות שלי וההכרה ב"עצמי" - כלומר, שמישהו אחר רואה אותי - הוא צורך קיומי של כל אדם.
• בדידות חברתית: בני האדם הם יצורים מאוד חברתיים, ולמעשה לכל אדם יש כמה מעגלים חברתיים: המשפחה הגרעינית, משפחה רחוקה יותר, קהילה וסביבה. כל מעגל כזה עונה על צרכים אחרים של האדם. כשמדברים על המענה החברתי שכל אדם זקוק לו, אנו מתייחסים לצרכים פיזיים וביולוגיים כמו עזרה וטיפול בבית בעת הצורך, ביטחון אישי, שותפות, השתייכות לקהילה כלשהי שמעניקה זכויות ויתרונות, שייכות רגשית שמתבטאת בחברות וקרבה, תמיכה, סיוע וליווי, קבלת ידע מאחרים, עיסוק בתחומי עניין דומים והפריה הדדית, ביטוי עצמי ועוד.
• בדידות קיומית: תחושה פנימית עמוקה של ניתוק מהעולם ומאחרים, שנובעת לאו דווקא מהיעדר קשרים חברתיים. החוויה של האדם היא שהוא לבד עם עצמו, שאנשים אחרים לא שותפים למסע שלו או למשא. פעמים רבות התחושה הזאת קיימת דווקא בזמנים שהאדם חווה משבר, מחלה או אובדן משמעותי, גם כאשר הסביבה מאוד תומכת ואמפטית. אבל בסופו של דבר, התחושה היא שהסביבה לא יכולה לקחת חלק מלא בחוויה הרגשית שלו. במקרה זה יש גם משמעות לכוחות נפשיים של האדם - ככל שיש יותר חוסן נפשי ובגרות, יש יותר יכולת לשאת את חוויית ה"לבד" ומתוכה למצוא משמעות פנימית שמאפשרת את החיבור עם "האחר" ברמה בריאה והגיונית. בנוסף, כשמדובר בריבוי משברים או חשיפה לטריגר או טראומה מאוד גדולה, גם כאשר קיימים כוחות נפשיים וחוסן, העול הוא כל כך כבד כך שיש צורך שמישהו יקל עלי וייקח משהו מהחוויה, אבל בסופו של דבר אף אחד לא מסוגל לעשות זאת חוץ ממני - מה שעשוי לגרום לתחושה של בדידות קיומית.

חשוב להדגיש: רוב התסמינים שהוזכרו דומים מאוד לתסמיני דיכאון, ולכן במקרה והם מופיעים מומלץ להתייעץ עם רופא או רופאת המשפחה ולקבל טיפול במידת הצורך.

השפעת הבדידות על המצב הבריאותי

השפעה על הבריאות הפיזית

• מחקרים מראים שבדידות כרונית קשורה לפגיעה במערכת החיסונית של הגוף ולהופעת דלקות, לסיכון מוגבר של לחץ דם, מחלות לב וכלי דם, ושבץ מוחי, ואף עלולה להעלות את הסיכון לתמותה.
• בדידות גם נקשרת להופעה של דמנציה (אלצהיימר) ולירידה קוגניטיבית כללית. בנוסף, יש לה גם השפעה שלילית על מחלות נוספות, כמו סוכרת מסוג 2.
• אמנם אי אפשר לדעת בדיוק מה גורם למה, אך ידוע שקיים שילוב של ממספר מנגנונים - ביולוגיים, רגשיים והתנהגותיים. כך לדוגמה: ידוע שבדידות כרוכה בעלייה בסטרס, מה שמביא לעלייה בהפרשה של הורמוני הסטרס - כמו קורטיזול, שפוגם ביעילות המערכת החיסונית לאורך זמן. הסטרס גורם גם לתופעות גופניות נוספות, כמו עוררות של מערכת העצבים הסימפתטית, שגורמת לבעיות קרדיווסקולריות.
• ההיבטים ההתנהגותיים, כמו הסתגרות, הימנעות, הפרעות בשינה ותזונה לקויה, עלולים לגרום לבעיות בריאותיות, לדוגמה: תסמונת מטבולית.

ההשפעה על הבריאות הנפשית

כשהבדידות נמשכת לאורך זמן, היא עלולה להשפיע על הבריאות הנפשית במגוון דרכים:

• בדידות היא אחד המנבאים המרכזיים להתפתחות דיכאון או חרדה אצל מבוגרים צעירים וגם אצל קשישים. המנגנון בדיכאון מקושר, בין השאר, בפרשנות שלילית של סיטואציות חברתיות סביב תחושות של חוסר ערך - דבר שעשוי להוביל להסתגרות וניתוק, מכאן להחמרת תחושת הבדידות. בחרדה, התכנים המחשבתיים סובבים סביב מחשבות חוזרות שליליות, ולעיתים טורדניות - מה שעלול להוביל להסתגרות, להחלשת כישורים חברתיים ולהעצמה של החרדה החברתית.
• הבדידות עשויה לגרום גם לפגיעה בוויסות הרגשי, בקשב ובריכוז ובזיכרון.
• קיים קשר בין בדידות כרונית לאובדנות וניסיונות אובדניים, במיוחד בגיל ההתבגרות ובגיל השלישי - בעיקר בעקבות תחושה של אובדן משמעות, ייאוש וחוסר תקווה, לצד היעדר כוחות פנימיים וחוסר תמיכה מספקת ברמה הרגשית והחברתית.

חשוב לדעת: אף על פי שההשפעות האלה על הבריאות הגופנית והנפשית יכולות להיות מאתגרות, הן לא גזירת גורל. יש דרכים רבות להתמודד עם בדידות, למנוע את החמרת התסמינים ואת השפעותיהם השליליות על הבריאות הגופני והנפשית. המפתח הוא לזהות את הסימנים מוקדם ולא להתבייש לבקש עזרה כשצריך.

עזרה ותמיכה באדם קרוב

כשאדם קרוב אליך מתמודד עם בדידות, לעיתים קשה לדעת איך לעזור. הנה כמה דרכים שיכולות לסייע לך לתמוך באדם יקר:

• להקשיב ולהיות שם: לפעמים הדבר החשוב ביותר הוא פשוט להיות שם ולהקשיב. אין צורך למהר להציע פתרונות או לנסות "לתקן" את המצב. עצם ההקשבה והנוכחות שלך יכולה להקל משמעותית על תחושת הבדידות.
• לתת מקום לשיחה פתוחה וכנה: אפשר לשאול "איך אפשר לעזור?" או "מה היית רוצה שאעשה?". לפעמים האדם הקרוב אליך צריך רק לדעת שאת או אתה שם בשבילו.
• לשמור על קשר קבוע: אפשר ליצור שגרת קשר קבועה בשעה ספציפית בשבוע - שיחת טלפון שבועית, מפגש קבוע לקפה, או אפילו הודעת טקסט יומית. הידיעה שיש מישהו שחושב עלי באופן קבוע יכולה להפחית משמעותית את תחושת הבדידות.
• לעודד פעילות משותפת: אפשר להציע פעילויות משותפות פשוטות, כמו צפייה משותפת בסדרה, בישול ארוחה ביחד, יציאה משותפת לטיול בפארק, ביקור בבית קפה ועוד.

מתי לפנות לעזרה

לפעמים קשה לדעת מתי הבדידות שחווים הופכת למשהו שדורש התייחסות מקצועית.

כדאי לשקול פנייה לעזרה בתחום בריאות הנפש כאשר תחושת הבדידות:

• נמשכת לאורך זמן ולא משתפרת גם בחברת אנשים.
• משפיעה על התפקוד היום-יומי.
• גורמת להימנעות ממפגשים חברתיים.
• מלווה בתחושות מתמשכות של דיכאון או חרדה.
• משפיעה על השינה, התיאבון או הריכוז.

פנייה לעזרה היא סימן לחוזק, לא לחולשה. זו החלטה אמיצה ואחראית שמעידה על רצון לדאוג לעצמך ולאיכות חייך. במקביל, גם אם שמת לב שאצל אדם קרוב אליך הופיעו סימנים כאלה, כדאי לעודד בעדינות פנייה לעזרה מקצועית.

למי אפשר לפנות

קיימים מגוון שירותים ומסגרות שיכולים לסייע בהתמודדות עם בדידות, ביניהם:

• רופא או רופאת המשפחה: יכולים להיות המענה הראשוני עבורך וגם להפנותך לגורם המתאים. בדרך כלל הם מכירים אותך היכרות קודמת, ולכן אולי קל יותר לשתף בתחושות.
• עובד או עובדת סוציאלית בקופת החולים או בלשכות הרווחה: נותנים טיפול, ליווי ותמיכה, וכן מסייעים במיצוי זכויות והפניה למענים מותאמים במסגרת הקהילה, לדוגמה: מרכז יום לאזרחים ותיקים חוגים, פעילויות בחברה למתנ"סים ועוד.

בנוסף, יש מגוון מוקדי סיוע טלפונים שזמינים עבורך - מידע מלא למי אפשר לפנות בדף זה.

התמודדות עם בדידות יכולה להיות מאתגרת, בעיקר בגלל התחושה הרגשית או המציאות הפיזית של להיות לבד. מכיוון שהבדידות יוצרת פעמים רבות מעין מעגל שמזין את עצמו ומחמיר את ההסתגרות והנתק החברתי, הצעד הראשון מחוץ למעגל זה הוא הקשה והמשמעותי ביותר. כדאי לזכור שיש מסביבך אנשים ושירותים שנמצאים כאן כדי לעזור לך, ואף פעם לא מאוחר מדי לפנות לקבלת תמיכה. אפשר וכדאי להתחיל בצעדים קטנים - למשל לקחת המלצה אחת מאלו שפרטנו כאן שמתאימה לך (אפילו לא מול אדם אחר) ולנסות ליישם אותה. בנוסף, חשוב לקחת בחשבון שייתכנו גם כישלונות וחששות, אבל כדי לצלוח את התהליך יש לנסות להתגבר על הפחד וגם לחשוב על אדם אחר שיכול ללוות אותך או איש מקצוע מתאים לכך. במקרה של מצוקה גדולה, חרדה, דיכאון וירידה בתפקוד יש להגיע בהקדם האפשרי לרופא המשפחה להתייעצות וקבלת טיפול.

סייעה בכתיבת הכתבה: ליאור גורי, סטודנטית תואר שני לפסיכולוגיה, אגף בריאות הנפש, משרד הבריאות