שוברים את הסטיגמה

כל אחת ואחד מאיתנו יכולים להשפיע על שבירת סטיגמות בבריאות הנפש - לא רק מתמודדי ומתמודדות בנפש. אין צורך להיות מומחים כדי לעזור, ולפעמים השינוי הקטן ביותר יכול לעשות הבדל משמעותי בחייו של אדם. כשאנחנו בוחרים ללמוד, לשוחח ולהתייחס לבריאות הנפש באופן מכיל ומבין, אנחנו יוצרים סביבה שבה כל אחת ואחד יכולים לבקש עזרה ללא חשש, למצוא תמיכה אמיתית ולקבל הזדמנות לחיים מלאים ומשמעותיים.

• כדאי להכין מראש תשובות פשוטות ובהירות לשאלות נפוצות: כשמישהו שואל "מה קרה לך?", אפשר להסביר שמדובר במחלה רפואית כמו כל מחלה אחרת, שמטופלת באופן מקצועי. כדאי להימנע מפרטים מורכבים מדי או אישיים, ובמקום זאת להתמקד במסר הבסיסי - שמדובר במצב רפואי שניתן לטיפול.
• לבחור זמן ומקום מתאימים לשיחה, ולהתחיל עם אנשים שנראים פתוחים ותומכים: כדאי לברר מראש עם עצמך, או בסיוע אדם קרוב או מטפל, מהם הדברים שרוצים לשתף, מתי ועם מי. חשוב שהשיתוף יבוא ממקום שבו מרגישים מוגנים והגבולות האישיים שלך לא נפרצים. בנוסף, כדאי לזכור שגם אם התגובה שמקבלים היא שלילית, זה לא משקף משהו עליכם אלא על חוסר הידע של הצד השני.
• לנצל הזדמנויות וסיפורים אישיים להעלאת המודעות: אם החלטת לשתף את הסביבה באופן נרחב וגלוי לגבי ההתמודדות שלך, חשוב להתייעץ לפני כן עם מישהו קרוב אליך או עם הגורם המטפל. קולות גלויים שמספרים על חרדה, דיכאון או טראומה, מעודדים מרחב לשיחה אמיתית. סיפורים אישיים של אנשים שחוו משבר וחזרו לחיים פעילים מפרקים את המיתוס שלפנייה לעזרה יש קשר לחולשה, ומבהירים שהתמודדות נפשית היא חלק ממעגל החיים. יחד עם זאת, חשוב שהדבר ייעשה באופן שתואם את הגבולות שלך ושומר עליך.

התמודדות עם סטיגמה במקום העבודה

מקום העבודה הוא זירה חשובה במיוחד לשבירת סטיגמות. אנשים מבלים חלק גדול מזמנם בעבודה ויוצרים לעצמם זהות מקצועית. חשוב לדעת שיש זכויות חוקיות למתמודדי נפש בעבודה, ושמעסיקים מחויבים לספק התאמות סבירות במידת הצורך. חקיקה כמו חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות משדרת מסר חד-משמעי לציבור: אנשים שמתמודדים עם קשיים נפשיים זכאים לאותן זכויות, הזדמנויות וכבוד כמו כל אדם אחר. אך מסגרת חוקית לבדה לא מספיקה.

עובדים ועובדות בתחום משאבי אנוש וכן מנהלות ומנהלים יכולים ליצור סביבת עבודה תומכת ומונגשת על ידי יצירת התאמות בסביבת העבודה, קיום הרצאות להעלאת המודעות, הקמת קבוצות תמיכה פנימיות וקביעת מדיניות ברורה נגד אפליה. עובדים יכולים לתרום על ידי הימנעות משימוש במילים פוגעניות ויצירת אקלים של קבלה ותמיכה הדדית.

שימוש ברשתות החברתיות

הרשתות החברתיות יכולות להיות כלי חזק לשבירת סטיגמות, אבל חשוב להשתמש בהן בצורה שקולה ובטוחה. כשבוחרים לשתף על המצב הנפשי ברשתות, כדאי לחשוב מראש מי יראה את הפוסט ואיך הוא עלול להתפרש ולהתייעץ עם אדם קרוב או עם הגורם המטפל לפני פרסום הפוסט. אפשר גם להגביל את קהל היעד של הפוסט רק לחברים או קבוצה ספציפית סגורה כדי לבחון את התגובות ואת השפעתן עליך.

הרשתות החברתיות מציעות הזדמנות להילחם בסטיגמה ולהעביר מסר שחשוב לך או לספר את הסיפור האישי שלך, אבל חשוב לזכור לשמור על עצמך ועל הגבולות שלך. כדאי להיות מוכנים גם לתגובות שליליות ולדעת איך להגיב אליהן. לפעמים עדיף לא להיכנס לוויכוחים ולמחוק תגובות פוגעניות. במקרים חמורים אפשר לחסום משתמשים או לדווח לפלטפורמה.

בנוסף, אפשר להצטרף לקהילות תומכות - קבוצות של אנשים שחולקים חוויות דומות ויכולים לתת תמיכה ועידוד. קהילות כאלה יכולות לעזור להרגיש פחות בודדים ולקבל טיפים מעשיים להתמודדות.

פעילות קהילתית וחברתית

כל אחת ואחד יכולים לקחת חלק פעיל בשבירת סטיגמות דרך פעילות קהילתית. הגישה המקובלת היום היא שילוב והתאמה של אנשים עם מוגבלויות במסגרות ובפעילויות קהילתיות שפתוחות לציבור הרחב, בתחומים כמו בריאות, חינוך, דיור, תעסוקה ופנאי. זאת מתוך ההבנה שאנו חיים בחברה הטרוגנית, שבה לכל אדם יש התמודדות משלו, כאשר האתגר הוא ליצור קבוצה שיכולה להכיל את ההתאמות הללו ולתת לכל אדם את מקומו ואת צרכיו, ויחד עם זאת לאפשר לקבוצה לתפקד ולהשלים את המטרה שלשמה היא הוקמה - בין אם מדובר בכיתת לימוד בבית הספר, סדנת מניעת עישון בקופת חולים או חוג מקרמה במתנ"ס. הרווח כאן הוא כפול: גם לקבוצה שמכילה אנשים שמתמודדים עם מוגבלות וגם לאדם המתמודד באופן אישי.

בבריאות הנפש יש מגוון ארגונים של מתמודדים ומשפחות מתמודדים. במסגרת ארגונים אלה קיימות פעילויות להעלאת המודעות, הפחתת סטיגמות, מתן מידע וכלים, ליווי, תמיכה וסיוע הדדי. בין אם מדובר בהתנדבות או עבודה בשכר במסגרת ארגונים אלו, או במסגרות הטיפול והשיקום, העשייה למען האחר תורמת לתחושת המסוגלות ומקנה משמעות לא רק עבור המתמודד או המתמודדת שבחרו להיות פעילים, אלא גם עבור מי שקיבל את הסיוע מהם, שיכול לשאוב השראה מתוך הכוחות והניסיון שהם מביאים.

כל פעולה חשובה

כשאנחנו מתבוננים באדם רק דרך אבחנה, אנחנו מחמיצים את התמונה המלאה. כל אדם הוא מכלול של כוחות, קשרים, שאיפות וסיפור חיים. גם אם ההתמודדות הנפשית מלווה אותו, היא לא מגדירה אותו. כאשר החברה רואה את האדם כשלם, לא רק כ"מתמודד", היא מאפשרת לו לחיות חיים מלאים, בהתאם לרצונות ולמטרות שהציב לעצמו.

אנו חיים בחברה הטרגונית שבה לכל אדם יש סיפור משלו והתמודדות משלו, וחשוב לזכור שמילים בונות מציאות - בין אם זה בבית, בין חברים, ברשתות החברתיות או במקום העבודה. כשאת או אתה בוחרים להשתמש בשפה מכבדת ולהימנע מביטויים פוגעניים, אתם תורמים לשינוי תודעתי רחב. כשמקשיבים בלי לשפוט ומגיבים לדעות קדומות בסביבתנו, אנחנו בונים מרחב בטוח יותר לכולם. מעבר לעניין של שימוש בשפה והקשבה, יש מדרגה נוספת שבה אפשר לבחור להיות פעילים יותר בהעלאת המודעות, להשתלב בקבוצה שהיא הטרוגנית בהגדרתה ולתת הזדמנות להיכרות אישית עם אנשים אחרים.

כל פעולה, קטנה כגדולה, תורמת לשבירת הסטיגמה ויוצרת חברה מכילה יותר. המפתח הוא להבין שסטיגמה היא לא בעיה של אדם ספציפי, אלא תוצר של תהליכים חברתיים ותרבותיים - ולכן כולנו יכולים להיות חלק מהפתרון.