מהי הפרעת קשב וריכוז אצל מבוגרים

הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה נוירו-פסיכיאטרית שכיחה, שמתאפיינת בתסמינים שמקורם בקושי בוויסות קשב ורגש. ההפרעה נובעת מתכונה מוחית מולדת, וכאשר האדם נדרש להתמודד עם דרישות תפקודיות היא באה לידי ביטוי בצורות שונות, כמו אימפולסיביות והיפראקטיביות, לצד אתגרים בוויסות החשיבה, הרגשות וההתנהגות. ההפרעה גורמת לקשיים בתפקוד היום-יומי, בניהול העצמי, בעולם ההשכלה והתעסוקה, בהקשר המשפחתי והזוגי, בשמירה על הרגלי בריאות, בהתנהלות בשגרה ובניהול הכלכלי, בקשרים הבין-אישיים והחברתיים ועוד.

לאורך השנים נעשו מחקרים רבים בחיפוש אחר הבסיס הביולוגי של ההפרעה והוא הולך ומתבהר:

• במחקרי הדמיה מוחית נמצאו שינויים במבנים מסוימים באונה המוחית הקדמית, מבנים שקשורים לתפקודים ניהוליים שלקויים כשקיימת הפרעת קשב וריכוז.
• במחקרים שבודקים את התפקוד המוחי נמצאו חסרים בפעילות ביוכימית (כמו צריכת גלוקוז) בזמן ביצוע פעולות חשיבתיות הקשורות בהפרעת קשב וריכוז.
• במחקרים נוירופסיכולוגיים שמאפיינים באופן מדויק וממוקד את התפקודים החשיבתיים השונים נמצאו חוסרים בערנות, במהירות תפיסתית-מוטורית, בזיכרון פועל, בלמידה מילולית ובעיכוב תגובה.
• במחקרים גנטיים נמצא שמדובר בהפרעה בעלת בסיס תורשתי מאוד משמעותי: הסיכוי של אדם לפתח הפרעת קשב וריכוז גבוה בהרבה כאשר ההורה או האחים מתמודדים גם הם עם ההפרעה. לרוב, כאשר מאובחן ילד עם הפרעת קשב וריכוז קיימת סבירות גבוהה שלפחות אחד מההורים גם מתמודד עם ההפרעה. לעובדה זו יש משמעות רבה בהקשר הטיפולי, בייחוד ההבנה שלהתערבות הטיפולית המשפחתית חשיבות רבה ביצירת שינויים התנהגותיים אצל הפרט. בנוסף, כאשר ההורה מאובחן ומטופל יכולתו לסייע לילדיו גבוהה בהרבה, הן בהעלאת המודעות והן במתן דוגמה אישית והטמעת הרגלים.

השילוב של הבסיס התורשתי יחד עם גורמים התפתחותיים אחרים, כמו משקל נמוך בלידה או גורמי דחק בהריון, מהווה גורם סיכון גבוה להתפתחות הפרעת קשב וריכוז. עם זאת, חומרת הפגיעה בתפקוד מושפעת בייחוד מגורמים התפתחותיים ולא תורשתיים.

קיימות חלוקות נוספות שמתארות את הביטויים השונים של ההפרעה, ועם התקדמות ההבנה המעמיקה של הבסיס הביולוגי והמחקר המדעי, סביר להניח שתשתפר היכולת להבחין בין סוגים שונים, להבין את הקשר שבין התסמינים לבין המבנה או התפקוד המוחי השונה ולדייק את ההתאמה בין סוג ההפרעה לבין אופן ההתמודדות והטיפול.

חומרת ההפרעה

החומרה של הפרעת קשב וריכוז לא רק על פי עוצמת התסמינים, אלא לפי מידת ההשפעה שלהם על חיי היום-יום, בלימודים, בעבודה, במערכות יחסים, בניהול זמן ובבריאות הנפשית. גורמים שיכולים להשפיע על חומרת ההפרעה הם בעיקר התפתחותיים וכוללים:

• היעדר טיפול בגיל הצעיר.
• הפרעות התנהגות.
• ליקוי חברתי.
• אירועים טראומטיים בעבר.
• גורמים סוציואקונומיים שליליים.
• תחלואה נפשית במשפחה.
• התמכרויות.

חשיבות האבחון והטיפול בהפרעת קשב אצל מבוגרים

אבחון קשב וריכוז במבוגרים והטיפול בהם הוא שונה מילדים, מכיוון שמבוגרים צברו לאורך השנים דפוסי התמודדות ומנגנוני פיצוי, שלחלקם מחיר והפרעות נלוות. לכן, אבחון הפרעת קשב וריכוז, גם בגיל מבוגר, הוא בעל ערך רב, וטיפול מתאים יכול לשפר משמעותית את איכות החיים. 

מבוגרים רבים שלא אובחנו או טופלו בילדותם נוטים לייחס את קשייהם לתכונות אופי, כמו חוסר אחריות, עצלנות, דחיינות או רצינות. גם ביטויי ההפרעה משתנים לאורך השנים, מה שתורם לצמצום האבחון והטיפול בקרב מבוגרים. לדוגמה, תלמיד שהתקשה להתרכז בלימודים עשוי להתמודד טוב יותר במסגרת צבאית, שבה יש תיחום ברור של זמן ותפקיד. עם זאת, לאחר השחרור, בהיעדר מסגרת מובנית, הקשיים עלולים לשוב ולעלות, במיוחד כשנדרש להתמודד עם מספר רב של משימות במקביל.

כתוצאה מכל אלה, מבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז עלולים לצבור נזקים בדימוי העצמי, לסבול מתת-הישגיות לימודית ותעסוקתית, ולפתח מנגנוני התמודדות לא אדפטיביים. בנוסף, קיימת שכיחות גבוהה יותר של דיכאון, חרדה, התמכרויות וקשיי הסתגלות, שמסווים לעיתים את תסמיני הפרעת הקשב והריכוז. מאחר שהפרעת קשב וריכוז לא נעלמת עם הגיל, היא משפיעה על כל תחומי החיים וללא טיפול יש סיכון גבוה יותר לאבד מקומות עבודה, להתקשות בניהול כלכלי, להיות מעורבים בתאונות דרכים, ולחוות קשיים בזוגיות ובמשפחה ולסבול מהתנהגויות התמכרותיות. קשיים בוויסות רגשי והתנהגותי עלולים להוביל גם לעבריינות ולענישה.

שכיחות הפרעת קשב וריכוז

הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה שכיחה. לפי מחקרים היא מופיעה בכ-4% מהאוכלוסייה הכללית. השכיחות של ההפרעה משתנה בין מדינות ובין אוכלוסיות שונות, בהתאם לגורמים שונים כגון מצב סוציו-אקונומי, רמת מודעות ונגישות לשירותים רפואיים.

מחקרים רבים מראים שמרבית הילדים והילדות שאובחנו עם הפרעת קשב וריכוז ימשיכו להתמודד עם תסמיני ההפרעה גם בבגרותם. יש פער בין מחקרים שונים ביחס למידת הישארותה של ההפרעה לאורך השנים, הדבר נובע מהעובדה שפגיעה תפקודית (שהיא הביטוי של ההפרעה) תלויה לא רק בתכונה המוחית אלא גם בדרישות החיצוניות. למשל, מוסחות בקריאה תבוא לידי ביטוי במידה משמעותית יותר כאשר המידע מסובך יותר. במקביל, מנגנוני פיצוי שילד רוכש עם השנים יאפשרו לו להתרכז טוב יותר בגיל מבוגר יותר. כך גם ביחס לשיטות התנהגותיות שעוזרות בוויסות ומאפשרות לאימפולסיביות להצטמצם עם הגיל. לעומת זאת, קשיים בתכנון, בתפקודים ניהוליים, או יכולת לחלוקת מאמץ בתחומים שונים, עלולים להחמיר בבגרות. חשוב להדגיש שהפרעת קשב וריכוז משתנה לאורך החיים, ולעיתים קרובות מלווה בהפרעות נוספות, כמו חרדה או דיכאון.

האם יש כיום יותר הפרעת קשב מאשר בעבר?

ככלל, מחקרים מראים ששכיחות ההפרעה לא עולה לאורך השנים האחרונות, זאת בניגוד להתרשמות הלא מקצועית שמספר המאובחנים עולה. סביר להניח שעלייה במודעות ויכולות טיפול טובות יותר, תורמות לכך שיש כיום יותר פניות לאבחון וטיפול. במקביל, דרישות העולם המודרני ליעילות רבה יותר, הערכת יכולת בהתאם למידת הפרודוקטיביות, טשטוש הגבול שבין עבודה ובית ושינויים בתפיסות החברתיות שנוגעות לתפקידי גברים ונשים, תורמים כולם לעלייה בחומרת הביטוי של ההפרעה ולצורך בקבלת עזרה.

שינויים אלה לא רק תורמים לעלייה בחומרת הביטוי של ההפרעה, אלא גם גורמים לכך שמבוגרים שיש להם מאפיינים קוגניטיביים שדומים לאלו של הפרעת קשב וריכוז, יבטאו קשיים תפקודיים שמקורם בדרישות החיצוניות ולא בהפרעה. כלומר, כפי שקיימת תופעה של היעדר אבחון, אפשר לראות לעיתים "עודף אבחון" שמתבטא בכך שיש קביעות יתר שקיימת בעיה אצל האדם למרות שמקור הבעיה הוא בכלל בדרישות החיצוניות שאותן יש לשנות.

תחלואה נלווית להפרעת קשב וריכוז

התחלואה שנלווית להפרעת קשב וריכוז, בייחוד אם היא לא מטופלת, הולכת וגדלה לאורך השנים. השכיחות של דיכאון, חרדה, התמכרויות והפרעות אישיות גבוהה יותר בקרב אנשים עם ADHD, ביחס לאוכלוסייה הכללית. פעמים רבות הפנייה לאבחון וטיפול קשורה למצבי משבר שנובעים מההפרעה או מתלווים אליה, מכיוון שמצבים אלו מורגשים על ידי האדם כשונים מהרגיל וכמצריכים עזרה, בניגוד לתסמיני הפרעת קשב וריכוז שמוכרים לאדם מגיל צעיר מתפרשים כנורמליים או אישיותיים ולא מובנים כהפרעה, וההפרעה נותרת לא מאובחנת ולא מטופלת.

לאור התחלואה הנלווית והצורך להבחין בינה לבין הפרעה פסיכיאטרית אחרת, כגון הפרעת חרדה או דיכאון, ולאור הביטויים הרגשיים של ההפרעה, מומלץ שהאבחון והטיפול ייעשו על ידי מומחה בפסיכיאטריה.

בנוסף, קיימת שכיחות גבוהה יותר של התמכרויות בכלל ולניקוטין בפרט. אפשר לראות שלאבחנה של ההפרעה ולטיפול התרופתי בה יש השפעה חיובית ביותר על היכולת להפסיק לעשן ועל היכולת להתמיד בתוכניות טיפול התנהגותי לגמילה ועל היכולת להימנע מלחזור להתנהגות ההתמכרותית לאורך זמן.

מחקרים רבים הוכיחו שקיימת שכיחות גבוהה של תחלואה ותמותה בקרב מבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז שלא מטופלים. הסיכון להתמכרויות, להתפתחות של דיכאון, הפרעות חרדה והפרעות אישיות הוא גבוה בהרבה. רמת הסטרס גבוהה יותר, יש הפרעות שינה, הרגלי אכילה לקויים וממילא עלייה בסיכון לתחלואה גופנית גבוהים משמעותית יחסית לאוכלוסייה הכללית. כמו כן, תאונות דרכים שכיחות יותר בקרב נהגים עם הפרעת קשב וריכוז שלא מטופלים ותאונות דרכים אלו קטלניות יותר. הסיכון למשברים זוגיים וגירושין, להתנהלות כלכלית לקויה, לתת-הישגיות מבחינה מקצועית ולאובדן מקומות עבודה גבוה בהרבה בקרב מבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז שלא מטופלים.