הורות לילדים עם הפרעת קשב וריכוז

קבלת אבחון שמראה שלילד או לילדה שלכם יש הפרעת קשב וריכוז יכולה לעלות הרבה רגשות, גם מורכבות. התחושות האלו טבעיות ושכיחות והן מופשעות מהרקע האישי, מהערכים המשפחתיים ומהסביבה התרבותית שממנה מגיעים. מומלץ רגע לעצור, לעכל את המידע וללמוד על התופעה בכוחות עצמכם או בעזרת הדרכה מקצועית, ורק לאחר מכן, לפעול. אם נעזרים באיש מקצוע, חשוב שהם יהיו כאלה שמבינים ומכירים את המשמעויות השונות של להיות הורה לילד או ילדה עם הפרעת קשב וריכוז.

התמודדות עם קבלת האבחון

באופן טבעי, להורים רבים יש ציפיות לגבי הילדים שלהם, שלא תמיד תואמות את המציאות שאיתה הם מתמודדים. למשל, יש משפחות שמייחסות להצלחה לימודית משמעות מרכזית, ולכן הבשורה על קושי בתחום זה עלולה להיות מערערת ואף קשה להכלה.

לצד זאת, להפרעת קשב וריכוז יכולות להיות השלכות התנהגותיות, לימודיות, חברתיות, ולכן נקשרה אליה סטיגמה פוגענית. סטיגמה זו מקשה על הבנת התופעה, התמודדות יעילה איתה ושיפור איכות החיים של הילד או הילדה. בעקבות הסטיגמה עלולה להיות נטייה להדחיק, להכחיש, להסתיר, להתעלם מתסמינים ברורים של ההפרעה שפוגעים בילד או בילדה ולמנוע טיפול שיכול להקל ולקדם.

כמו כל מצב רפואי אחר, הפרעת קשב היא לא סיבה לבושה והיא לא בשליטה של הילד או הילדה. לאחר האבחון, אם יש צורך, מומלץ לפנות לטיפול מתאים. בנוסף, ילדים מושפעים מאוד מהתפיסות של הוריהם לגבי פרשנות מצבם. כלומר, אם אתם חושבים שהפרעת הקשב והריכוז היא דבר איום ונורא, אז גם אם תגידו שהכל בסדר, הילדים ירגישו את המתח הרגשי שלכם. במקרים אלו כדאי להעזר בהדרכת הורים.

איך להסביר לילדים שיש להם הפרעת קשב וריכוז

ככל שתכירו טוב יותר את ההפרעה ואת תסמיניה, כך תצליחו להתמודד עם המורכבויות בצורה טובה יותר. עם קבלת האבחון מומלץ לקרוא על הנושא ממקורות מוסמכים, וליהעזר באנשי מקצוע. כלים יעילים יוכלו לשפר את ההתמודדות ולהקל על האתגרים של הילד או הילדה.

אחרי שאתם, ההורים, מבינים את ההפרעה, זה הזמן להסביר לילד או לילדה שלכם. ההסבר צריך להיות במילים פשוטות ובשפה מובנת, לפי השלב ההתפתחותי של הילד. למשל, לילד בן 5 נסביר על קושי לשבת לאורך המפגש בעוד שעם נערה בת 17 אפשר לדבר על אי שקט ואימפולסיביות.

קושי הורי להתמודד

לפעמים, כשמופיעות התנהגויות מאתגרות אצל ילדים, קיים קושי להתנהג באופן אמפטי ומכיל. מצד שני, לפעמים יש קושי מצד ההורים להציב גבולות לילדים שמתמודדים עם התסמינים השונים. חשוב לזכור שגישה מכילה ואמפטית בשילוב הצבת גבולות ייטיבו עם הילד או הילדה.

• הקשבה והכלה: להקשיב בסבלנות ולהבין את החששות וההתנגדות. חשוב לתת מקום לרגשות, ולא לבטל אותם.
• מתן תמיכה ועזרה: תנו מקום למה שמפריע לילדים שלכם, זה מעודד ומחזק אותם. חפשו פתרונות מתאימים, למשל אם יש תופעות לוואי אפשר לחפש דרכים להקלה או לנסות להחליף את התרופה, בהתייעצות עם הרופא המטפל.
• שיחה בגובה העיניים: הקפידו להסביר את חשיבות הטיפול בצורה פשוטה ובהירה, והשתמשו בדוגמאות מהחיים. בגיל בוגר יותר, אפשר לשאול איך הם מרגישים עם התרופה ומה קורה בלעדיה.
• התמודדות עם הפחד להיות שונה: ילדים עשויים לתהות למה הם לוקחים תרופה וחברים שלהם לא. חשוב שתסבירו שלכל אחת ואחד יש אתגרים וקשיים שונים, ובמקרה שלהם יש אפשרות להקל על ההתמודדות.
• לשתף או לא לשתף? חשוב להסביר לילדים שהבחירה לשתף היא שלהם. לא חייבים לשתף את כולם ולספר על התרופה, ומומלץ לקחת אותה לפני שיוצאים לבית הספר. במציאות הנוכחית, רוב הסיכויים שיש עוד ילדים בכיתה שמקבלים תרופות, אבל בגלל שהם לא מדברים על זה ולוקחים את התרופה לפני הלימודים, שאר הילדים לא יודעים על כך.
• שיתוף פעולה עם אנשי מקצוע: כדאי להתייעץ עם רופא או רופאת הילדים או כל איש או אשת מקצוע אחרים שמעורבים בטיפול, כדי למצוא את הפתרונות הטובים ביותר.
• סבלנות: שינוי הרגלים לוקח זמן. חשוב לשמור על סבלנות ועקביות ולזכור שהטיפול התרופתי הוא רק חלק מהטיפול הכולל. כשיש לילדים התנגדות לטיפול התרופתי, כדאי לשלב גם טיפולים התנהגותיים ותמיכה רגשית, כדי לעזור להם להתמודד עם הפרעת הקשב והריכוז ולהגיע להישגים משמעותיים.