התמודדות משפחתית עם הפרעת אישיות

חיי האדם שמתמודד עם הפרעת אישיות כרוכים לעתים קרובות במצוקות מתמשכות מבחינה רגשית, חברתית, תעסוקתית ועוד. מצוקות אלה לא נשארות רק אצל האדם עצמו: לרובן יש גם השפעה על מערכות היחסים שלו ובעיקר עם המעגל הקרוב ביותר. בני המשפחה שנמצאים במעגל הקרוב, הם בדרך כלל הראשונים להרגיש את הקשיים.

החיים לצד בן או בת משפחה שמתמודדים עם הפרעת אישיות יכולים להיות מאתגרים לפעמים אפילו מתישים או שוחקים. משפחות רבות מתארות התמודדות ארוכת טווח, עם תסכול שנובע מהקושי לסייע לאדם האהוב, מהתקשורת הלקויה, מהדריכות הרבה ומהדאגה לעתיד. בנוסף, חלק מהמשפחות גם חוות רגשות אשם על עצם הקשיים של בני משפחתם האהובים. יחד עם זאת, אפשר לומר שלמרות התנודות והמשברים שנלווים להתמודדות עם ההפרעה, ברוב המקרים המשפחה נשארת נאמנה לאורך התהליך.

אם יש לך בן או בת משפחה שמתמודדים עם הפרעת אישיות, אין לנו ספק שביכולתך להזדהות עם חלק מהדברים שנכתבו כאן. הדרך המשותפת אמנם מורכבת וארוכה, אבל בעזרת ידע, התנהלות נכונה ושיתוף פעולה אפשר לצלוח אותה ולשמור על איזון משפחתי וחיי שגרה טובים.

קשיים ואתגרים משפחתיים

חשוב להימנע מהכללות לגבי הפרעות אישיות. קיימים כמה סוגים של הפרעות וכל אחת מהן בעלת מאפיינים ייחודיים שגם מציבים אתגרים ספציפיים. בנוסף, כדאי לקחת בחשבון שלכל משפחה יש מאפיינים שייחודים לה. מהסיבות האלה, גם דרכי ההתמודדות לא יכולות להיות אחידות.

נהוג לחלק את הפרעות האישיות לשלוש קבוצות עיקריות, שכל אחת מהן מציבה בפני המשפחה אתגרים שונים:

• קבוצה ראשונה מתאפיינת בסגנונות חשיבה והתנהגות שנתפסים כחריגים ואפילו מוזרים, או שלעיתים לא תואמת את העובדות והנסיבות. בין השאר יכולים להופיע נטייה לפרשנויות מרחיקות לכת אודות אירועים שונים, סימנים של חשדנות כלפיי אנשים ועוד. בני המשפחה עלולים למצוא את עצמם מודאגים ומתוסכלים מחוסר היכולת לשכנע ולהשפיע על העמדות וההחלטות של יקיריהם, גם אם יש להם נימוקים הגיוניים.
• קבוצה שנייה מתאפיינת בנטייה למצבי רוח משתנים, תנודתיים, עוצמתיים ולא מווסתים. לפעמים יופיעו תגובות פזיזות ותפקוד בין-אישי לא יציב. במקרים אלה, בני המשפחה עלולים למצוא את עצמם במערבולות רגשיות ובסערת רגשות, או לחלופין יבחרו להתרחק, מתוך תקווה לצמצם חיכוכים, מה שלא בהכרח מועיל לטווח ארוך.
• קבוצה שלישית מתאפיינת בהתנהגות חרדתית, חסרת ביטחון ועם נטייה להימנעות ממצבים לא מוכרים, טעונים רגשית או כאלה שנתפסים כמאיימים. בני המשפחה עלולים למצוא את עצמם מתוסכלים מול תגובות אלה, בגלל שעל פניו אין להן בסיס של ממש, או לחלופין – הם נגררים לגוננות יתר. מאמצי המשפחה לנקוט פעולות מכוונות להרגעה ולהגברת תחושת הביטחון של יקיריהם עלולים, בעקיפין, לחזק את התפיסה החרדתית שמדובר במצבים בעלי סיכון ממשי ומשמעותי, בעוד שלמעשה אין זה כך. כתוצאה מכך, בטווח הארוך, יכולת ההתמודדות דווקא נחלשת. חשוב לציין, שבמצבים בהם האדם עם ההפרעה חווה התנהגות חרדתית, הוא בהחלט מרגיש כך - גם אם הרגשה זו לא בהכרח תואמת את הנסיבות.

נקודה חשובה נוספת מתייחסת למקומם של האחים והאחיות. למרות שקשר משמעותי עם אח או אחות יכולים להיות מקור תמיכה חשוב, יש מקרים שבגלל הצורך להשקיע רבות בבן או בבת המשפחה שסובלים מהפרעת אישות, שאר האחים עלולים להרגיש בצד ושהם לא מקבלים יחס שווה מההורים. לפעמים רק בדיעבד, כעבור שנים ארוכות, האחים מדווחים שמעולם לא הוסבר להם באופן ברור מה מהות הקשיים שהמשפחה התמודדה איתם, ולמרות זאת הם נדרשו להתחשב ולהתגמש, עד כדי ויתור על צרכיהם הטבעיים, למען האח או האחות המתמודדים, וגם למען ההורים שלא יכלו להיות מספיק פנויים עבורם.

התמודדות עם הפרעת אישיות משפיעה על כל המשפחה ולא רק על האדם עצמו. קיומן של סטיגמות חברתיות ותחושות אשמה עלולות להוביל למצבים של בידוד המשפחה, תסכול, בושה וקושי בקבלת תמיכה ועזרה. כדי להתמודד באופן יעיל, חשוב לגייס תמיכה מהחברים שבסביבתה ומהמשפחה המורחבת, לפגוש משפחות אחרות בנסיבות דומות, ולא לחשוש לבקש עזרה מקצועית. כדאי לזכור שההתמודדות היא תהליך ממושך, עם עליות ומורדות, תקופות יציבות ומשברים. לכן, חשוב לאמץ גישה מציאותית והכרה במורכבות המצב, מה שיאפשר לקדם את הטיפול והשיקום של בן המשפחה ולהגיע לתוצאות חיוביות לאורך זמן.