טיפול בחרדה

לטובת שיפור המצב ואיכות החיים של מי שמתמודדים עם חרדה, קיימים טיפולים יעילים. התערבות באמצעות פסיכותרפיה, בייחוד באמצעות טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, יכולה לעזור ללמוד דרכים חדשות להתמודדות עם חרדה או עם מצבים ואירועים שמעוררים חרדה. הטיפול יכול להיות פרטני או קבוצתי, פנים מול פנים, מקוון או באמצעות טכנולוגיות טיפוליות. במקרים שבהם יש צורך אפשר לשלב טיפול תרופתי פסיכיאטרי, כזה שניתן באופן מניעתי מדי יום, או טיפול הרגעתי-נקודתי למצבים כמו התקף חרדה.

במצבים של חרדה בעצימות גבוהה, השילוב של טיפול תרופתי-אחזקתי לצד טיפול שיחתי-ריגשי נמצא כיעיל ובעל שיעורי הצלחה גבוהים בהפחתת החרדה, קידום החלמה וחזרה לתפקוד.

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT)

זהו הטיפול הנפוץ והיעיל ביותר בהפרעות חרדה. הוא מתמקד "בכאן ועכשיו" ובמטרה מסוימת. טיפול קצר יחסית, בדרך כלל בין 12 ל-15 מפגשים. הטיפול מבוסס על ההנחה שהמחשבות והרגשות שלנו משפיעים על ההתנהגות, כך שדפוסי חשיבה שליליים או עיוותי חשיבה מעוררים רגש שהוא חרדה, ומכאן מביאים לשינוי התנהגותי, לדוגמה הסתגרות או הימנעות.

הטיפול מתמקד תחילה בבחינת תכנים מחשבתיים שנלווים לאירועים ומזוהים כמעוררי חרדה. מתוך תכנים אלו נגזרים דפוסי ועיוותי חשיבה חוזרים שאותם נרצה לעבד לשנות. באמצעות עבודה על דפוסי חשיבה, זיהוי וויסות של הרגש וצמצום השלכות של התנהגויות שליליות על התפקוד הפסיכולוגי, היום-יומי, החברתי והתעסוקתי. בנוסף, הטיפול יתמקד בזיהוי מוקדם של גורמים וטריגרים להופעת החרדה ומתן כלים ומיומנויות לוויסות שלה. פעמים רבות, הדבר יתקיים במסגרת תוכנית חשיפה הדרגתית למצבים או לאובייקטים שמעוררים את החרדה.

טיפול דינמי או טיפול פסיכו-אנליטי

בגישה טיפולית זו המקור של החרדה נעוץ בתהליכים נפשיים מהותיים ומוקדמים, שחלק נכבד מהם לא מודע. לדוגמה, חרדה יכולה להופיע בעקבות קונפליקט לא פתור, מורכבות ביחסי אובייקט מוקדמים (דמויות משמעותיות, לרוב ההורים), שימוש במנגנוני הגנה לא סתגלניים לדוגמה התקה, השלכה, הדחקה ועוד. בגלל שהטיפול הדינמי עובד על השכבות העמוקות של הנפש, פעמים רבות העבודה הטיפולית נסמכת על "ברית טיפולית" בין המטופל למטפל, שכוללת את הגבולות של היחסים והמפגשים (מקום, זמן, תפקיד, היעדר ההדדיות בקשר ועוד), לצד עידוד וקידום של יחסי אמון שמאפשרים פתיחות, חשיפה ושיתוף, לפעמים עד השלכה של רגשות ומחשבות ממערכות יחסים מחוץ לחדר, בתוך החדר. הטכניקות הטיפוליות כוללות לרוב, הקשבה ועידוד של המטופל או המטופלת לחשוף את עולמם הפנימי, הכלה לא שיפוטית של חוויותיהם, שיקוף, תיקוף והדהוד שמסייעים לעבד את התכנים ולמצוא את דרך ההתמודדות הטובה ביותר עבורם.

טיפול דינמי מסורתי הוא טיפול ארוך טווח ויכול להימשך חודשים ואף שנים. עם זאת, בשנים האחרונות פותחו מספר גישות לטיפול דינמי ממוקד וקצר טווח, המבוסס על עקרונות פסיכו-דינמיים, אך שם דגש על מוקד אחד מרכזי.

טיפול תרופתי

קיימים שני רבדים לטיפול תרופתי בחרדה:

1. טיפול אחזקתי-מניעתי: טיפול שניטל מדי יום במטרה לצמצם את תסמיני החרדה ולאפשר רווחה נפשית ותפקוד תקין. הטיפול בחרדה כולל לרוב תרופות ממשפחת תרופות נוגדות דיכאון, כמו מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI) שהם קו טיפולי ראשון, או מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטנין ונוראפניפרין (SNRI). במקרים אחרים, יינתנו תרופות נוגדות דיכאון אחרות. טיפול תרופתי, לרוב ניתן לתקופה ארוכת טווח.
   
   • חשוב להכיר ולהתייעץ עם הרופא או הרופאה על תופעות הלוואי האפשריות של הטיפול התרופתי.
   • חלק מהתרופות עלולות דווקא להגביר את החרדה בתקופה הראשונה לשימושן, לכן צריך להתייעץ עם הרופא ולשקול עלייה הדרגתית ואיטית יותר במינון, כדי להקל על התופעה.
   • לוקח בין 3 ל-4 שבועות עד שמרגישים את השפעת התרופות והשינוי.
   • אסור להפסיק טיפול תרופתי ללא ייעוץ וליווי רפואי ובבת אחת, זה עשוי לגרום ל"תגובת ריבאונד" - מאחר שתאי המוח הסתגלו לכמות סרטונין מסוימת, הפסקה חדה של התרופה לא מאפשרת להם להתאים את עצמם לכמות הסרטונין הטבעית בגוף (ללא התרופה). ירידה הדרגתית מאפשרת לגוף להתאים את עצמו.
2. טיפול הרגעתי נקודתי: טיפול שניטל סביב אירועים מסוימים, לדוגמה בעת זיהוי מוקדם של תסמינים, או כמניעה במקומות שבהם צפוי להופיע התקף חרדה, למשל: במקרים של פוביה מטיסות או במקרים של חרדה בעצימות גבוהה לאורך כל שעות היממה, שאי אפשר להפחיתה רק באמצעות טיפול אחזקתי. לפעמים הרופא ישקול תוספת של טיפול הרגעתי מספר פעמים ביום, או לקראת השינה, במקרים של הפרעות וקשיי שינה בעקבות החרדה. תרופות אלה כוללות תרופות ממשפחת בנזודיאזפינים, אך הן פחות מומלצות לטיפול בהפרעות חרדה בגלל הפוטנציאל הגבוה שלהן ליצירת תלות ויעילותן המוגבלת בטווח הארוך. כיום, ההמלצה היא לתעדף במידת האפשר תרופות משרות רגיעה ושינה ממשפחות אחרות, לדוגמה, תרופות אנטי-פסיכוטיות במינון נמוך.