מניעת מצוקה נפשית לפני ההריון ועד שנה אחרי הלידה

התקופה הסב-לידתית, בהריון ובפרט בשנה לאחר הלידה, היא תקופה רגישה מבחינה נפשית, אבל גם תקופה שבה נשים מבצעות בדיקות רפואיות רבות. זוהי הזדמנות מצוינת ליישום מניעה של תחלואה נפשית.

הידיעה שהתקופה הסב-לידתית ובפרט אחרי לידה היא תקופה מועדת לפורענות מבחינה נפשית, במקביל לכך שזו תקופה שבה נשים פונות לבדיקות רפואיות רבות, מאפשרת הזדמנות פז לעשות מניעה ראשונית ושניונית מעולות.

מניעה ראשונית: מתאימה לכל הנשים

נשים רבות בישראל הולכות, לייעוץ טרום הריוני בתחומים שונים: ייעוץ גנטי לפני הנישואים וניסיונות להרות, ייעוץ גניקולוגי, פרופיל חיסוני שבודק, למשל, הימצאות נוגדנים לווירוסים שכיחים ועוד. ייעוץ טרום הריוני נפשי לא נמצא בשגרה בישראל, למרות שהפרעות נפשיות הן סיבוכי ההריון ואחרי לידה הנפוצים ביותר. ייעוץ זה מתייחס לגורמי החוסן, לגורמי הסיכון ונותן לאישה ולמשפחתה כלים להתמודדות טובה עם ההריון, הלידה והכניסה להורות.

• גורמי חוסן: הכלים הרגשיים והחברתיים שיש לכל אדם. כדי לדעת מהם גורמי החוסן שיש לכל אחד ואחת, חשוב לבחון התמודדויות עם אתגרים קודמים ולהסיק מסקנות. דוגמאות לכלים רגשיים: דפוסי חשיבה גמישים, יכלות ויסות והרגעה עצמית. דוגמאות לכלים חברתיים: מעגלי תמיכה, יכולת להעזר. אפשר לפתח ולשכלל כלים אלו לקראת המסע להורות.
• גורמי סיכון: כוללים, בין השאר, היסטוריה אישית או משפחתית של הפרעות נפשיות ובעיקר סב-לידתיות, תחלואה פיזית, היסטוריה מיילדותית מורכבת, למשל: הפלות חוזרות, לידות טראומטיות ועוד. גם היסטוריה של טראומה מוקדמת, או היעדר תמיכה חברתית ומשפחתית באישה הם גורמי סיכון למצוקה נפשית בהריון ועד שנה לאחר הלידה.

הכנה רגשית להריון ולידה: כלים יעילים למניעת הפרעות נפשיות

• ידע הוא כוח: נשים רבות מגיעות למסע להורות עם ציפיות שלא תואמות את המציאות. מידע נכון, רלוונטי ומקדים לגבי ההריון, הלידה וההורות – עשוי לצמצם את הפער בין הציפיות למציאות. ידע זה כולל את ההבנה של חוסר השליטה ואי הוודאות שכרוכים בתזמון ומהלך ההריון והלידה. דוגמאות נוספות:
• "הריון הוא לא מחלה": זו אמירה מוכרת ונכונה, אבל למרות שההריון הוא לא מחלה, יכולות להתלוות אליו תופעות לוואי שעשויות לשבש את התפקוד, החל מעייפות, בחילות והקאות ועד סיבוכים כמו סכרת הריונית, יתר לחץ דם הריוני, הפלות מוקדמות ועוד. היכרות מוקדמת עם כל אלה, יכולה לצמצם את האכזבות ולהקל על ההתמודדות איתן.
• מעבר מהמונח תכנית לידה להעדפות לידה: כדאי לאמץ את המושג העדפות לידה כי הוא מאפשר גמישות מחשבתית שמובילה להתמודדות יעילה יותר עם אירועים בלתי צפויים במהלך הלידה. חשוב לדעת שנמצא שהתגובה של נשים לניתוח קיסרי חירום היא בהלימה לגמישות ולפתיחות של כל יולדת: ככל שהיא תפסה את הניתוח כאפשרות להצלת חיים – כך היא התמודדה איתו טוב יותר, לעומת אישה שהגיעה ללידה עם תפיסה שניתוח קיסרי הוא לא דרך יילוד לגיטימית והניתוח היה עבורה חוויה קשה מבחינה רגשית.

מניעה שניונית

הספרות המקצועית מלמדת אותנו ש 30% מהאמהות שתפתחנה מצוקה נפשית סב-לידתית נכנסו להריון עם תסמינים נפשיים, עוד 30% מפתחות במהלך ההריון מצוקה נפשית וב -40% המצוקה מתחילה בתקופה שאחרי הלידה. כיוון שכך, רצוי שהאיתור יתחיל כבר בייעוץ הטרום הריוני. אם לא נערך יעוץ טרום הריוני (50% מההריונות הם לא מתוכננים), רצוי שרופא המשפחה או רופא הנשים או אחות ליווי ההריון יבדקו עם האישה את גורמי הסיכון וגם תסמינים פעילים, כבר בבדיקה הראשונה בהריון ובמהלכו. במדינות רבות, זו המדיניות. בישראל, נהלי משרד הבריאות ממליצים להעביר שאלון סקר לאיתור דיכאון וחרדה (EPDS) סביב שבוע 28 להריון.

איתור של נשים בסיכון ונקיטת פעולות מראש יכולה למזער את הסיכון באוכלוסיות בסיכון. מחקרים מהשנים האחרונות מספקים כלים יעילים להתערבויות מונעות. מדובר בהתערבויות פסיכוסוציאליות (שיחות וגיוס משאבים) ולא מניעה תרופתית.

מניעה שלישונית

ברגע שמזוהים תסמינים כדאי לטפל מיידית על ידי נשות ואנשי מקצוע מתחומי הפסיכיאטריה, פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, ריפוי בהבעה ואַחֲיוּת עם מומחיות בטיפול במצוקה נפשית סב-לידתית. רצוי שהשירותים יכללו רצף מענים על מנת לתת מענה לכל אישה לפי צרכיה ורצונה. למשל: ליווי רפואי, טיפולים שיחתיים יעודיים, קבוצות ממוקדות וגם אפשרויות למענים יותר אינטנסיביים כגון טיפול יום, חלופות אשפוז או אשפוז מותאם.