ההיבטים הרגשיים והנפשיים של טיפולי פוריות
מדינת ישראל מובילה בעולם בשיעור טיפולי הפוריות לנפש ומחזיקה במדיניות נדיבה שתומכת ברצונן של נשים להיות אימהות, כולל מימון טיפולי פוריות עד גיל 45. לצד זה, לטיפולי פוריות יש גם מחירים. הם מעמידים נשים רבות בפני מסע רצוף אתגרים פיזיים ונפשיים. חשוב לזכור שכל אישה היא עולם ומלואו, ותגובתה הרגשית לתהליכי הפוריות, כמו לכל תהליך אחר בחיים, מושפעת ממגוון גורמים אישיים וסביבתיים. נשים שונות מגיבות בצורה שונה וקיים טווח רחב מאוד של תגובות. בכתבה זו נתייחס לפן הרגשי של טיפולי הפוריות: נמנה את גורמי הלחץ, תגובות אפשריות ונציע כלים להתמודדות יעילה.
רגע לפני תחילת הטיפולים
הקשיים הרגשיים במסע הפריון עשויים להתחיל בחוויית הכישלון להרות ספונטנית והאכזבות החוזרות והנשנות. ההבנה של אשה שזקוקה לסיוע רפואי להשגת הריון ועל מנת להגשים את הרצון הטבעי להרות ולהיות אמא - עשויה לגרום לה לתחושות של פגיעות וחריגות. תחושות אלו עשויות לגרום להסתרה והימנעות משיתוף הסביבה הקרובה, דבר אשר עשוי לגרום לחוויית בדידות ולהעצים את תחושת החריגות.
כשאישה נתקלת בקושי להרות ספונטני, לרוב, יתחיל בירור לגבי סיבת הקושי. בירור זה כרוך בבדיקות רבות שגוזלות זמן ומאמצים בירוקרטיים לתיאום תורים מתוזמנים לפי מועדים שקשורים במחזור החודשי. בדיקות אלו עשויות להיות פולשניות ולא נעימות. הבדיקות דורשות, לעיתים, חשיפות חוזרות שעשויות להיות לא נעימות ולהקצין אצל האישה את תחושת החריגות והפגיעות.
רכבת הרים רגשית: בין תקווה לייאוש
ההתמודדות הרגשית במהלך טיפולי הפוריות מתאפיינת בעליות וירידות חדות. רופאי נשים, שמומחים בפריון, אמונים על ניהול טיפולי הפריון, על מנת להשיג את ההריון הרצוי. לרוב ובהתאם לנסיבות הספציפיות, הטיפולים יתנהלו במדרג - החל מהתערבויות מינימליות, למשל מבחינת מינון ההורמונים שניתנים כחלק מפרוטוקול הטיפול. התערבויות אלה עשויות להשתנות, בהתאם לתגובת האישה. נשים שונות, רגישות באופן שונה להורמונים ועשויות לפתח תגובות פיזיות ורגשיות שונות אליהם. ככלל, נשים שרגישות לשינויים הורמונליים - כמו נשים שסובלות מתסמונת טרום וסתית, או שחוות שינויים רגשיים בעת נטילת גלולות למניעת הריון, עשויות להיות רגישות יותר להורמונים שניתנים במהלך טיפולי הפריון.
ההורמונים עשויים לגרום לאישה לסבול מהפרעות שינה, לחוש מצב רוח ירוד, עד כדי דיכאון, עצבנות ואי שקט. חשוב לעדכן את רופא או רופאת הנשים המטפלים, מפני שקיימות חלופות רבות. ייתכן מאוד שתכשיר אחר או מינון אחר יגרום להשפעה אחרת - פיזית ונפשית.
בנוסף להתערבויות ההורמונליות, גם הפרוצדורות הרפואיות והבדיקות הרבות שמחייבות היעדרות מהעבודה ושיבוש סדר היום הרגיל של האישה, מערערות אצל חלק מהנשים את תחושת הביטחון העצמי ובהתאמה גורמת לתחושות רגשיות שליליות.
מעגל התקווה והאכזבה
בניגוד לתפיסה האינטואיטיבית השכיחה שטיפול פריון אמור להבטיח הצלחה מהירה, המציאות מורכבת יותר. הציפייה להצלחה מיידית של הטיפול, במיוחד בסבבי IVF בהם נעשה מאמץ מרבי להביא להצלחת הטיפול, מתחלפת לא פעם באכזבה קשה, עם קבלת התוצאה השלילית על ההריון. ככל שהטיפולים מתמשכים, מעגל התקווה ואכזבה הופך לשגרה מתישה ומטלטלת. בנוסף, במשך התהליך עשויים להיות גם "כמעט הריונות" - הריונות כימיים שמסתיימים, לצערנו, בהפלות מוקדמות וכולי.
חשוב לדעת
חשוב לדעת
בעוד ששיעורי ההריון הספונטני בקרב זוגות ללא בעיות פריון מגיעים לכ-80% תוך שנה, הסיכוי להרות בכל סבב טיפול פוריות נע בין 20% ל-25% בלבד. רוב הנשים שעוברות טיפולים אלה והאנשים שקרובים אליהן, עוברים מעין רכבת הרים רגשית: התחלת טיפול, נטילת ההורמונים, בדיקות חוזרות, פרוצדורות רפואיות (שאיבה, החזרה), ציפיות ואכזבות, וחוזר חלילה. כל מחזור טיפול כזה מעלה את הסיכון לתסמינים רגשיים, בעיקר דיכאון וחרדה ומערער את תחושת הביטחון והמסוגלות. מצד שני, חשוב לזכור, שאין זה אומר שכל מחזור שמסתיים ללא הריון ולידה מעיד על על המחזור הבא! נשים רבות חשות כך ומתייאשות, אבל זה לא נכון.
מכיוון שבישראל החברה מעודדת פריון, האתגרים הרגשיים מתעצמים. מפגש עם חברות בהריון או עם נשים עם תינוקות עלול להיות כואב, והצורך להתמודד עם שאלות סביב הרצון לילדים מעורר לעיתים קושי רב. נשים רבות בוחרות להימנע ממפגשים חברתיים ולצמצם את פעילותן, דבר שמחמיר את תחושת הבדידות והחריגות. התנהגויות אילו גם מאדירות את החסר. נשים שלא משתפות בתהליך מתוך בושה, תחושת פגימות או אי נוחות, חשות מבודדות עוד יותר בהתמודדות עם האתגרים הנפשיים.
מתחים בזוגיות: מיחסי אישות לאישיו
תהליכי הפוריות עלולים ליצור מתחים משמעותיים בתוך הזוגיות. תזמון יחסי המין סביב מועדי ביוץ או טיפולים מוסיף רובד נוסף של מתח. יחסי המין, שהיו בעבר אינטימיים וספונטניים, הופכים לא פעם למכניים וטכניים וציבוריים במידת מה או נטולי אינטימיות – כי הם נעשים במבחנה במקום במיטה. לעיתים, יש בין בני הזוג האשמות עצמיות והדדיות, שנובעות לעיתים מגורם פוריות גברי או נשי, והן עלולות לכרסם במערכת היחסים. נשים רבות חוות תסכול כאשר הן מרגישות שעיקר נטל הטיפולים מוטל עליהן.
אתגרים נוספים:
קונפליקטים
עולים סביב האפשרות של תרומת זרע או ביצית או פונדקאות שנושאת עמה מורכבויות ועלויות משמעותיות.
פערים
במידת הרצון להיות הורה ובמוכנות להשקיע זמן וכסף בבדיקות.
אי הסכמות
סביב נקודות החלטה שונות.
כל אלה מעמידים את הזוגיות במבחן. לעיתים בני הזוג אומרים זה לזה, מתוך תחושות אשם כלפי בן או בת הזוג שמאוד רוצה להיות הורה והחוויה שהזוגיות הספציפית וקשיי הפריון מעכבים רצון זה: "תעזוב אותי, תיקח (או תקחי) מישהו אחר".
בקרב זוגות נשים, האתגרים דומים אבל עם מורכבויות ייחודיות. ההחלטות מי מבין בנות הזוג תהרה ומתי, עשויות לגרום למתחים.
הורות יחידנית: אתגרים ייחודיים
נשים שבוחרות בהורות יחידנית באמצעות טיפולי פוריות מתמודדות עם מערך אתגרים שונה. לצד האכזבה ותחושת הכישלון לעיתים מאי-מציאת זוגיות, עולות חששות לגבי גידול הילד לבד, ההתמודדות עם שאלת האב והאחריות הבלעדית. עצם ההחלטה על טיפולי פוריות מורכבת יותר עבורן, כי הן תעבורנה אותם לבד, ללא בן או בת זוג שילוו אותן בכל שלב. ההתמודדות עם טיפולי הפוריות עצמם זהה להתמודדות של נשים בזוגיות, למעט העובדה שהאישה צריכה להתמודד עם הכל בכוחות עצמה. החוויה הכוללת היא מורכבת כי היא לא כוללת רק את הטיפולים עצמם, אלא גם את המשמעויות של הורות יחידנית: לגדל ילד לבד. קיומן של מערכות תמיכה חלופיות, כמו הורים, אחיות וחברות, יכול לסייע בהתמודדות עם היעדר בן או בת זוג. גם לאחר הכניסה להריון, עלולים להתעורר חששות ופחדים סביב גידול הילד לבד.
כלים יעילים לצליחה רגשית של טיפולי פוריות
נשים שמתמודדות עם הפרעות נפשיות קיימות
נשים שמתמודדות עם הפרעות נפשיות, עוד בטרם הכניסה לטיפולי הפריון, כמו הפרעות אכילה, חרדה, דיכאון ועוד נמצאות בסיכון מוגבר לקשיים נפשיים במהלך טיפולי הפוריות. לעיתים, חלקן מפסיקות על דעת עצמן את התרופות ואז ההתמודדות שלהן עם התחלואה הנפשית פחות טובה ומצבן מחמיר. לנשים אלה חשוב במיוחד להיות במצב נפשי יציב ומאוזן, תוך התייעצות עם הגורמים המטפלים בהן, כמו רופא או רופאה, פסיכיאטר או פסיכיאטרית ופסיכולוג או פסיכולוגית.
לסיכום, המסע אל ההורות באמצעות טיפולי פוריות הוא מאתגר רגשית ודורש חוסן נפשי ותמיכה. הכרה במורכבות הרגשית והנגשת כלים להתמודדות הם קריטיים עבור הנשים והזוגות שעוברים תהליך זה.