התמודדות משפחתית בזמן אשפוז פסיכיאטרי

כשבן או בת משפחה מאושפזים במחלקה פסיכיאטרית, כל המשפחה עוברת תקופה לא פשוטה. בדרך כלל, רגע האשפוז מגיע אחרי חודשים, ולפעמים שנים, של התמודדות מורכבת עם מצבו של בן המשפחה. בתקופה זו ודאי התמודדתם עם תסמינים קשים, ירידה בתפקוד, וגם עם קונפליקטים בתוך הבית ומחוצה לו. לכן, בנקודה זו אתם עשויים לחוש עייפות רבה מניסיונות הטיפול והעזרה, תסכול מכך שהמצב לא השתנה או אפילו התדרדר, כעס על בן או בת המשפחה ואפילו על עצמכם, ורגשות של אשמה מכך שלא הצלחתם למנוע את זה. חשוב לדעת שכל הרגשות האלה הם לגיטימיים וטבעיים לחלוטין.

בתקופה המורכבת הזאת גם בני ובנות המשפחה זקוקים לתמיכה, לקבלת מידע ולתחושה שהם שותפים בתהליך.

המשפחה כחלק מתהליך ההחלמה

המשפחה היא גורם משמעותי בהתמודדות ובתהליך הטיפול וההחלמה, בתקופת האשפוז וגם לאחריו. ההתמודדות המשפחתית עם הפרעה נפשית חמורה מלווה פעמים רבות באתגרים רגשיים, בהשפעות על הקשר הבין-אישי ועל חלוקת התפקידים במשפחה, וכן בהשלכות נוספות על מגוון תחומים במעגלים חברתיים, תעסוקתיים וקהילתיים.

לעיתים קרובות בני משפחה הם המטפלים העיקריים, בייחוד בתקופות של התלקחות אקוטית של ההפרעה. כשמדובר בהתמודדות עם מחלה פסיכיאטרית חמורה וממושכת, ההתמודדות יכולה להיות יום-יומית, למשך שנים, עם היבטים של ניהול טיפול, תפקוד, ליווי ותמיכה רגשית.

שיתוף המשפחה והתייחסות אליה כחלק בלתי נפרד מהתהליך הטיפולי נובע מהצורך הקליני, מאחר שבן או בת המשפחה מכירים הכי טוב את האדם, מטפלים בו לאורך שנים וסביר להניח שגם ימשיכו את הליווי והתמיכה אחרי השחרור מאשפוז. מעורבות משפחתית טובה מנבאת ומעלה את הסיכוי להחלמה. בנוסף, יש גם את הצורך של המשפחה עצמה - בעיבוד ובהבנה של התהליך שהם עוברים, בקבלת סיוע ותמיכה רגשית, בקבלת כלים ומיומנויות שיכולים לסייע להם בהתמודדות המשפחתית ובתהליכי מיצוי זכויות.

המסע הרגשי של המשפחה בדרך לאשפוז

אשפוז במחלקה פסיכיאטרית בעקבות משבר נפשי אקוטי, מגיע בדרך כלל בשלב שבו המשפחה כבר עברה ביחד עם המתמודד תקופה מורכבת של התמודדות עם תסמינים ומצוקה נפשית בעצימות גבוהה, ירידה תפקודית, ופעמים רבות בליווי קונפליקטים. בנקודה זו, ההחלטה לפנות לאשפוז עלולה להיות מאוד קשה למשפחה, לפעמים מלווה בתחושות של אשמה וכישלון על כך שלא הצליחו לעזור ולמנוע את ההתדרדרות הנפשית, עד כדי ההגעה לאשפוז - בייחוד כשמדובר באשפוז פסיכיאטרי ראשון. לצד זה, כאשר התקבלה ההחלטה על אשפוז, האדם הגיע למיון והצוות כבר קיבל אותו החל את התהליך הטיפולי, המשפחה חווה גם הקלה. בין אם זה בגלל ההעברה של העומס, העול והאחריות לצוות מקצועי, ובין אם זה בגלל העזרה בעיבוד ובהבנה של המצב הנוכחי, תוכנית הטיפול והבנייה של הצעדים הבאים, שמחזירה תחושה של שליטה, סדר, תמונת עתיד טובה יותר, ומכאן - תקווה.

בנקודה זו גם המשפחה זקוקה לליווי:

• לקבל מידע והסברים על מצבו של בן המשפחה.
• להבין את תהליך האשפוז ואת הצעדים הצפויים בהמשך.
• לעבד את כל מה שקרה עד כה.
• לקבל כלים שיסייעו לה לתמוך במתמודד ולשמור גם על עצמה.

המשפחה כמשאב טיפולי

הדינמיקה המשפחתית סביב ההתמודדות בבית ובאשפוז יכולה להיות משאב טיפולי מרכזי ולקדם חזרה לתפקוד והחלמה. מצד שני, בגלל הכוח והמשמעות הרבה שיש למשפחה בחיי המתמודד, התמודדות לא יעילה עם המשבר עשויה דווקא להקשות על התהליך. חשוב לומר, שקושי בהתמודדות מאפיין פעמים רבות את המצבים הללו, מאחר והמשפחה מגיעה עייפה ומתוסכלת, לפעמים כועסת על המצב, על המתמודד עצמו או על עצמה. בנוסף, ייתכנו תחושות של אשם ואיבוד שליטה, ולכן החשיבות המאוד גדולה של הצוות הטיפולי, דווקא בנקודת משבר קשה זו, היא לדעת לקחת את המשאב המשפחתי החשוב הזה ולממש את הפוטנציאל שלו כגורם טיפול מרכזי, בעל השפעה מהותית. לדוגמה, בעבר הרחוק המשפחות, ובמיוחד האימהות, נחשבו לגורם אטיולוגי (סיבתי) להתפתחות או התלקחות הפרעות פסיכיאטריות, כמו סכיזופרניה או הפרעות אכילה, דבר שיצר ניכור, ניתוק, אשמה ועוד. בעשורים האחרונים אנו יודעים לומר שלא רק שהמשפחות והאימהות לא אשמות בהתפתחות המחלה, אלא שהן משאב ושותף מרכזי לטיפול, שיכול לעזור ולקדם החלמה.

גישות טיפוליות שמשלבות את המשפחה

כיום קיימות בגישות טיפוליות שמשלבות את המשפחה כחלק בלתי נפרד מהטיפול:

• "דיאלוג פתוח" - לטיפול בהפרעות חמורות.
• FBT (Family-Based Treatment) - לטיפול בהפרעות אכילה, שבהן גורמי התמיכה הקרובים ביותר הם חלק בלתי נפרד מהתהליך הטיפולי.
• מחלקות אשפוז מאזן - מבוססות על עקרונות סוטריה ומשתפות את המשפחה בשגרה היום-יומית והטיפולית באשפוז.

אין ספק שההתמודדות המשפחתית בתקופת האשפוז היא תהליך מאתגר ומורכב, אך היא גם הזדמנות עבורך להיות חלק פעיל וחיוני בטיפול ולהשפיע על מסלול ההחלמה של האדם היקר לליבך.