איך נראה ומתנהל הטיפול בילדים

בעוד שאצל מבוגרים הטיפול הנפשי מתמקד ביצירת שינוי בעולם הפנימי של האדם, אצל ילדים הטיפול מתמקד גם ביצירת שינוי פנימי וגם בשינוי והתאמת הסביבה החיצונית שמקיפה את הילד או הילדה, מחנכת ומגדלת אותם, למשל, באמצעות הדרכת הורים. באופן זה, טיפול יעיל יאפשר שינוי גם בתנאי החיים שלהם וגם בעולם הפסיכולוגי שלהם. 

בנוסף, טיפול נפשי בילדים הוא תמיד טיפול מערכתי. ילד או ילדה הם תמיד חלק ממסגרת שכוללת את ההורים, המסגרת החינוכית ולפעמים גם מסגרות תרבותיות שונות. לפעמים ההתערבויות הסביבתיות יוצרות שינוי ויש להן חשיבות לא פחותה ואף רבה יותר מהתערבות בתהליכים הנפשיים. לדוגמה: השמה בכיתה מתאימה בבית הספר, יכולה לשפר את המצב הנפשי שלהם גם בלי שום התערבות פסיכולוגית. 

התערבויות במשפחות במצבים מורכבים

במצבים של משפחות מורכבות, למשל,: הורה בסיכון, פגיעות בתוך המשפחה, משפחות עם יותר ממוקד טיפולי אחד או שהתקשורת במשפחה בעייתית, מומלץ טיפול משפחתי שכולל את כל בני המשפחה - ביחד או בנפרד.

סודיות

הסודיות בין המטפל למטופל נשמרת גם מול ההורים. כמובן שקיימים נושאים שבהם המטפל יחשוב שכדאי לערב את ההורים, ואז הנושא יעלה בדיון עם הילד. אם הילד מתנגד ולא מדובר במשהו מסוכן, המטפל לא אמור לערב את ההורים.

חובת הדיווח

יוצאים מן הכלל הם מקרים שבהם המטפל נחשף למידע שמעמיד בסיכון את הילד או אחרים, ואז הוא מחויב לערב את ההורים. במקרים שבהם עולה חשד שהגורמים שאחראיים על הילד פוגעים בו, המטפל נדרש לערב גורמים אחרים (עובד או עובדת סוציאלית לחוק הנוער, משטרה). נדגיש, שמכיוון שיש חובת דיווח על פי חוק, אין גמישות בנושא הזה. במקרים כאלה, המטפל לעיתים לא יעדכן את ההורים מסיבה ברורה.

• אמון ושקיפות בטיפול מכל המשתתפים: אמון ושקיפות הם אבני יסוד מרכזיות בטיפול, שבלעדיהן יעילות הטיפול מוטלת בספק. לכן, מוטב שההורה יעדכן את הילד על שיחותיו עם המטפל ועל התכנים שמועברים באופן כללי. הסתרה או אי אמירת האמת, למשל, כשאומרים לילד שהולכים לחוג ולא לטיפול, עלולים לפגוע בתהליך הטיפולי. על המטפל לנהוג באופן דומה.
• הכנה לטיפול: מומלץ להכין את הילד לטיפול באופן פתוח, כן ומדויק. יש להתאים את רמת השיח לגיל הילד. למשל, ילד שסובל מבריחת צואה ולכן מופנה לטיפול, כדאי לדבר איתו על כך שהתופעה מפריעה לתפקוד ביום-יום ולהסביר לו שהיא נובעת מגורמים שקשורים למצב רוח, דאגות, אירועי חיים קשים וכדומה. הטיפול בתופעה הוא בסיוע שיחות שישימו "על השולחן" את הקשיים ואת התופעה עצמה. שיח שלא מתייחס לבריחת הצואה באופן מפורש, עלול להגביר את הצורך בהסתרה ואת תחושת האשמה, ובכך להחמיר את מצב הילד ולהקשות על הטיפול.
• כבוד: המטפל צריך לכבד את הילד ואת הרקע התרבות שלו, ולרוב לא אמורה להיות סתירה בין אמירות שנאמרות במהלך הטיפול לבין אותו רקע.
• התמדה: הגעה סדירה של הילד ושל ההורים ושיתוף פעולה מלא הם תנאי הכרחי להצלחת טיפול.
• טיפול בילדים דורש התערבות מערכתית: המטפל צריך להיות בתקשורת טובה ופתוחה עם ההורים, בית הספר, גורמי רווחה ועוד.

טיפול בהתנגדויות

במקרים שהילד או המתבגר לא משתף פעולה, לא כדאי להרים ידיים. חשוב לזכור שטיפול בילדים הוא, כאמור, טיפול מערכתי ולכן אפשר לבסס טיפול יעיל גם עם גורמים אחרים שמשתפים פעולה, כמו ההורים.

במקרים כאלה, מתחילים עם הדרכת הורים, כשלעצמה יכולה לשפר את המצב של הילד, ובהמשך אמורה לתת כלים להתמודד עם ההתנגדות של הילד ולגייס אותו לטיפול. יש לכך גם חשיבות כדוגמה אישית לשיתוף פעולה עם הטיפול - כאשר הילד שמתנגד לטיפול, רואה שההורה לא מרים ידיים, אלא הולך בעצמו למצוא פתרון לבעיה.

דינמיקה בטיפול

בחלק המקרים התחלת הטיפול היא מעין "ירח דבש" בו גם המטופל וגם המטפל מרגישים "התעלות", התקדמות והארה. הילד המטופל מתלהב מהשינויים, מגויס לטיפול והשיפור הניכר גורם לאופטימיות רבה. לצערנו, במרבית המקרים, בהמשך שגרת הטיפול נראית אחרת, המציאות המורכבת מעוררת שחיקה, התנגדות ולעיתים תסכול. כשמתחילים לגעת בנושאים הקשים ביותר, עלולה להופיע הרגשת תקיעות, ועשויות להופיע גם התנהגויות נמנעות ומתנגדות, למשל הילד מנסה להמציא תירוצים לא להגיע לטיפול.

הדרך להתקדמות כרוכה בשרידות האתגר ובהמשך הטיפול. כדאי לדעת שתקיעות יכולה להיות גם מפתח להתקדמות משמעותית ולפעמים להוביל לפריצת דרך בטיפול.

הצלחת הטיפול

טיפול יעיל יימדד בשיפור איכות החיים של הילד ושל המשפחה. לרוב, נראה הפחתה בתסמינים שהובילו לפנייה לטיפול: שיפור תפקוד, שיפור תקשורת במשפחה, שיפור התמודדות עם תסכול. לעיתים המצב מורכב יותר והשינויים עדינים יותר, אבל חשוב לזכור שהשיח לגבי יעילות הטיפול הוא פתח להתקדמות בטיפול בתנאי שהוא מדובר באופן ישיר וכן עם המטפל.

יש לזכור שתוצאות של טיפול יכולות להגיע לאחר שבועות וחודשים, וצריך סבלנות. אם עוברים חודשים ואין התקדמות, לא נראה אפילו שינוי קטן ויש לך הרגשה שאין כימיה בין המטפל למטופל, חשוב להציף את הנושאים האלה. אפשר לפנות למטפל ולשקף שיש לך תחושה ששום דבר לא מתקדם. אפשר להגיד שנראה שאין קשר טוב בינו לבין הילד או הילדה, או שנראה שהם רק משחקים בחדר הטיפול.

בשיח פתוח, אנו מצפים שהמטפל יצביע על השינוי או השינויים שהתרחשו, ובעיקר - ידגיש איך התהליך תומך במטרת הטיפול שהוגדרו מלכתחילה. ייתכן שהמטפל יסכים שאין שינוי או שאין כימיה וצריך להפסיק את הטיפול הנוכחי ולפנות לטיפול אחר.

בכל מקרה, סבלנות היא הכרחית, ולצדה מומלץ לא להסס ולהחליף את הטיפול אם הוא מתמשך וחסר יעילות.

תיאום ציפיות ילד-הורה-מטפל

לעיתים, ההורים ובית הספר מצפים שטיפול יעשה שינוי מהיר, משמעותי ויסודי שישנה את התנהגותו של הילד מקצה לקצה, כמעין "טיפול קסם". תפיסה זו לא לוקחת בחשבון את המהות של תהליכים טיפוליים נפשיים שנוטים להיות איטיים, ממושכים ומדודים, ויש להם שלבים שונים. בנוסף, על ההורים להבין שהטיפול הוא לא רק של הילד באופן בלעדי, אלא שהם חלק בלתי נפרד ממנו. אי אפשר לשלוח את הילד לטיפול מבלי להיות מעורבים בו ולצפות לשינויים משמעותיים.

הורה שמתנגד באופן פנימי להדרכת הורים או לטיפול פסיכולוגי, יתקשה לשכנע את הילד שלו ביעילות טיפול ויתקשה לשכנעו ללכת לטיפול ולשתף פעולה.

יש חשיבות עליונה לקיום תיאום ציפיות מתחילת התהליך בין המטפל, ההורים והילד. לדוגמה: אם ההורים יגידו לילד שהוא הולך לחוג משחק, והמטפל ינסה לדבר על קשיים, אפשר להניח שהטיפול ייכשל כבר בתחילתו. דוגמה נוספת: הורים שיגיעו להדרכה ויצפו לקבל "טיפים", עלולים להתאכזב כאשר המטפל ינסה לשמוע מהם על דרכי ההתמודדות שלהם, הקשיים שהם חווים ונקודות החוזקה. הדרכת הורים יעילה שמסייעת לאורך זמן גם לאחר שהיא מסתיימת, מאפשרת לגייס יכולות הוריות ספציפיות כדי לסייע למשפחה ספציפית והיא לא "ספר הוראות הפעלה" אחיד שמתאים לכולם.

יש הורים או אנשי צוות חינוכי שרואים בטיפול אמצעי משמעת, או אמצעי דידקטי להשגת שיתוף פעולה ולגרום לילד "ללכת בתלם". חשוב להבדיל בין טיפול למישטור. מטרת המטפל היא לשמור על שלום הילד ולשפר את בריאותו הנפשית. לעיתים, יש התנגשות בין הציפיות של ההורים או מערכת החינוך, אבל ראוי לזכור שהמטפל הוא נציג של הילד בלבד.

סיום הטיפול הוא תהליך

להשלמה נכונה של תהליך טיפולי עם עיבוד של הסיום והתמודדות עם הפרידה, יש ערך טיפולי בפני עצמו. זה נכון לכל הילדים, ובמיוחד אצל ילדים שמחפשים יציבות ומתמודדים עם קושי במקרים של פרידה, היפרדות ואובדן. קטיעת הטיפול בבת אחת עלולה לגרום לנזק, הן בטיפול הנוכחי והן בשיתוף הפעולה של הילד או הילדה בטיפול הבא. לכן יש חשיבות משמעותית למתן מקום וזמן לתהליך הפרידה החשוב ולא "לחתוך" בשיחת טלפון או הודעת וואטסאפ.

לסיכום, טיפול פסיכולוגי הוא אמצעי יעיל ביותר לטיפול במגוון קשיים, בעיות רגשיות, נפשיות והתנהגותיות של ילדים ובני נוער. לעיתים, זהו האמצעי היעיל ביותר ויש מקרים שזהו אחד מהאמצעים הבודדים שיובילו לשיפור מצב הילד ומשפחתו. לאורך השנים, הטיפול הפסיכולוגי "זכה" לסטיגמה שלילית, בדומה לכל תחום בריאות הנפש, אבל לשמחתנו בשנים האחרונות יש יותר מודעות ליעילות של הטיפול, לכך שהקשיים בתחום הם לגיטימיים וכך גם הטיפול בהם. מגיע לילדכם ולכם לחיות באיכות חיים טובה, אותה מאפשר שהטיפול הפסיכולוגי המודרני והיעיל.