העניקו לאנשים עם דמנציה את מלוא תשומת הלב בזמן השיחה , נטרלו רעשי רקע כמו רדיו, טלוויזיה וקולות מהרחוב שעלולים להסיח את דעתם.

צרו קשר עין עם האנשים שאיתם אתם מדברים, אל תדברו מאחורי גבם או כשהם לא יכולים לראות אתכם.

קראו בשמו או בשמה של מי שאיתם אתם מדברים, הציגו את עצמכם או הזכירו להם מי אתם (גם אם אתם בני או בנות משפחה קרובים).

השתמשו במילים פשוטות ובמשפטים לא מורכבים מדי. אם עדיין לא הובנתם, חזרו על האמירה או השאלה. אם יש צורך, נסחו את דבריכם מחדש במילים אחרות.

הימנעו מדיבור בקול רם ומאיים.

רצוי כאלה שאפשר לענות עליהן ב"כן" או "לא". לדוגמא: "מה תרצה ללבוש – חולצה לבנה או כחולה?" ולהציג את שתי החולצות. אם האדם שאיתו אתם מדברים מתקשה במענה, נסו לסייע לו ולהבין מתגובותיו מה ניסה להגיד.

כיוון שהזיכרון לטווח ארוך לרוב נשמר טוב יותר מהזיכרון לטווח קצר אצל חולי דמנציה, העדיפו לשאול שאלות על הילדות והימנעו משאלות על הימים האחרונים.

הימנעו מוויכוחים ועימותים שעלולים להחריף את חוסר האונים שלכם ושל אנשים עם דמנציה איתם אתם מדברים. גם אם הם טועים בתפיסת המציאות ומתייחסים לאירועים מהעבר כאל מציאות עכשווית, הימנעו מלתקן אותם.