דליריום הוא שמו של מצב בלבול חריף המתלווה למחלה קשה או למצב רפואי קיצוני, אשר אופייניים אצל בני ובנות הגיל השלישי. מדובר במצב רפואי שקשה לאבחון והוא מצריך טיפול מיידי. לפעמים דליריום חושף דמנציה חבויה או מחמיר אותה וחשוב להבין שדליריום הוא אבחנה חמורה שמעלה את הסיכון לחוות אותה שוב באופן משמעותי.

גורמים לדליריום

לדליריום יש סיבה רפואית גופנית אותה יש לחפש מוקדם ככל שאפשר כדי לטפל ולהפיג את התסמינים של הבלבול החריף. בין הגורמים האפשריים לדליריום:

• הפרעות בספיגת מלחים בגוף כתוצאה מהתייבשות או מסיבות אחרות.
• זיהומים כמו זיהום בדרכי השתן.
• עצירות או אצירת שתן.
• הפסקה פתאומית של טיפול בתרופות שאמורים להפחית בהדרגה.
• השפעת חומרי הרדמה לאחר ניתוח.
• השפעה של תרופות או אלכוהול.
• הפרעות מטבוליות כגון עודף או חוסר סידן בגוף.
• כאבים בעצימות גבוהה או לאורך זמן, כמו לאחר ניתוח או בעקבות זיהום.
• שינוי בסביבה מוכרת למטופלים עם דמנציה.

איך מאבחנים דליריום

כדי להקל על תסמיני הדליריום חשוב לבצע אבחנה מוקדמת, כולל אבחנה מבדלת כדי שנדע שמדובר בדליריוםולא בתופעת ה-Sundowning שמופיעה אצל מטופלים עם דמנציה עם שקיעת השמש או אם יש אבחנות נוירולוגיות מוחיות נדירות.

האבחון נעשה בשיטת CAM (Confessional Assessment Method), שהיא שיטת אבחון ליד מיטת המטופל, בה נבחן האם מתקיימים הדברים הבאים:

1. חוסר יציבות: הופעת התסמינים היא חדה והיא מתפתחת תוך שעות או ימים והיא מתאפיינת בגלים של בלבול שבאים והולכים במשך שעות היממה. כלומר, בחלק משעות היום והלילה המטופל או המטופלת ייראו צלולים בדעתם, רהוטים וברורים ולעומת זאת, בחלק מהזמן הם ייראו להפך לגמרי: מבולבלים לחלוטין.
2. הפרעה בקשב: אפשר לוודא שיש הפרעת קשב משמעותית כאשר מבקשים מהגבר או האישה למלא משימה שכוללת חשיבה רצופה, למשל: לומר את ימי השבוע מהסוף להתחלה.
3. חשיבה לא מאורגנת: כאשר תוכן השיחה הוא לא עקבי, יש קטיעות בשטף המחשבות וקפיצה מנושא לנושא.
4. שינוי במצב ההכרתי: כאשר המטופל או המטופלת לא נמצאים במצב ערנות רגיל אלא באי שקט, או במצב רפואי לא תקין שבו הם נראים אדישים לסביבה, כשהם בעצם במצב של כמעט שינה, או שקוע (ההגדרה למנעד רחב של מצבי הכרה שאינם תקינים).

על מנת לאבחן דליריום הסעיפים 1 + 2 מתקיימים יחד עם סעיף 3 או סעיף 4 או שניהם.

בזמן אישפוז בטיפול נמרץ, יש כלים אבחוניים נוספים כגון CAM-ICU.

בדיקות שצריך לערוך לאחר אבחון דליריום

ברגע שמאבחנים דליריום צריך לבצע מספר בדיקות על מנת למצוא את המצב הרפואי שגורם לו.

• בדיקות חום, דופק, לחץ דם, ריווי חמצן בדם, כאב, עצירות או אצירת שתן.
• אם יש צורך, מבצעים גם בדיקות דם לאבחון מצב חריף.
• במצבים מסויימים, תידרש הדמיה, בהתאם למצב המטופל ולפרוצדורה אותה עבר קודם, למשל CT במקרה של אירוע מוחי או אולטרסאונד (כשיש חשד לדלקת כיס מרה או אצירת שתן).

הטיפול בדליריום

ההתייחסות למטופל או למטופלת עם דליריום היא למצב הפיזי הכולל. כלומר, כאשר הרופא או הרופאה מנסים לאתר את המחלה האורגנית שגרמה לדליריום, עליהם לדאוג במקביל לתת פתרונות שמתייחסים לבלבול החריף של המטופל או המטופלת.

• סביבה תומכת: אם אתם ואתן, בני ובנות המשפחה שמטפלים ומטפלות בגבר או באישה עם הדליריום, דאגו לסביבה רגועה ותומכת ולאכילה ושתייה, אם המצב הרפואי מאפשר זאת.
• לא להשאיר לבד: שימו לב שחשוב שבן או בת המשפחה שחווים דליריום לא יישארו לבד. חשוב שבן או בת משפחה ישהו לצד המטופל או המטופלת ויוכלו להרגיע ולטפל אם יהיה בכך צורך.
• במקרה של מטופל או מטופלת ששוחררו לאחר ניתוח ומרגישים בלבול – דליריום מתאפיין בגלים – המטופל או המטופלת יכולים לקום בבוקר ולהיראות בסדר גמור, אבל בלילה הבלבול עלול לחזור. לכן, אם מטופל או מטופלת עברו פרוצדורה ניתוחית באשפוז, שוחררו הביתה ולאחר מספר ימים עדיין מרגישים בלבול, חשוב ביותר שיהיו במעקב רפואי גם בקהילה ושבמידת הצורך יפנו לרופא גריאטר או רופאה גריאטרית.

טיפול מהיר באיתור התסמין או התסמינים שגרמו במקור לדליריום לא בהכרח יצליח לטפל בהם באותה מהירות. סימני הבלבול עלולים להימשך עד מספר שבועות, תוך שיפור מיום ליום.

טיפול תרופתי בדליריום

לפעמים הבלבול החריף מלווה בהתנהגות בה הגבר או האישה המבולבלים מסכנים את עצמם. לדוגמה: אי שקט שמתבטא בניסיונות לקום ממיטה לאחר ניתוח וכדומה. אם קשה לשלוט במצבים כאלו בנוכחות בן או בת משפחה קרובים (או מטפלים) ייתכן שלא תהיה ברירה, ותהיו חייבים להיעזר בטיפול תרופתי מתאים. התרופות להרגעת הבלבול הן תרופות אנטי-פסיכוטיות ויש להן תופעות לוואי רבות. לכן, חשוב להשתמש בהן במינונים נמוכים ככל שאפשר ואך ורק לפי ההוראות המדויקות של הרופא או הרופאה המטפלים.

• אם המטופל או המטופלת משתפים פעולה, אפשר לטפל בהם באמצעות כדורים או בטיפות שנוטלים דרך הפה.
• אם המטופל או המטופלת לא משתפים פעולה, וההתנהגות המסכנת העצמית שלהם מתגברת – כדאי להשתמש בתרופות בהזרקה.

מניעת דליריום

הדרך הטובה ביותר להתמודד עם דליריום היא למנוע אותו, אם אפשר לעשות זאת. ככלל, ככל שמתבגרים ומגיעים לגיל המבוגר, כל יציאה משיווי משקל היא עוצמתית וקשה לאזן אותה. יש כמה פעולות שיכולות למנוע דליריום:

• מידע מוקדם: חשוב שבני המשפחה יהיו מוכנים לאפשרות של בלבול, יידעו להפריד אותה מהאדם, או האישה, שהם מכירים ויידעו להפנות לבדיקה של הסיבה האורגנית לדליריום מוקדם ככל האפשר, כמה שיותר סמוך לתחילת הבלבול.
• מים: חשוב לשתות כמות מספיקה של מים, עליה כדאי להתייעץ עם הצוות הרפואי המטפל.
• טיפול בכאב: בין השאר באמצעות תרופות מתאימות.
• עיכול: מניעת עצירות או אצירת שתן.
• תנועה: עבור מי שמאושפזים באשפוז סיעודי, התנועה חשובה מאוד וחשוב להקפיד עליה, למשל באמצעות הנעה של המטופל או המטופלת. כאשר מקפידים על הימצאות בתנועה מותאמת מונעים סיבוכים, בין היתר דליריום. אם אין הגבלה רפואית, חשוב שהמטפל או המטפלת שצמודים למטופל או למטופלת, יניעו אותם ויעודדו אותם להיות בתנועה.