שינויים התנהגותיים אצל אנשים עם דמנציה

בגלל הפגיעה בזיכרון לטווח קצר, אנשים עם דמנציה עשויים לשכוח מה אמרו או עשו לפני רגע והתוצאה היא חזרה על אותן שאלות או פעולות שוב ושוב.

גם שעמום, חוסר שקט, חרדה או תחושה של אובדן שליטה יכולים לגרום לתופעת החזרתיות.

עצות להתמודדות

• הסיחו את דעתו של האדם באמצעות שיחה בנושא שמעניין אותו או פעילות משותפת, למשל משחק קופסה.
• אם מענה לשאלה שחוזרת על עצמה ירגיע את האדם או ייתן לו תחושה של שליטה במצב, אפשר לכתוב את המענה ולהציגו במקום בולט ונגיש.
• נסו להזות את הצורך שעומד בבסיס ההתנהגות החזרתית ולתת לו מענה. 

אנשים עם דמנציה עלולים לפתח תלות במטפל או במטפלת העיקריים בהם, בדרך כלל באותה מידה אם הם קרובי משפחה או מטפלים סיעודיים.

הסיבות לתלותיות נובעות מחוסר ביטחון שהוא תופעת לוואי נפוצה של דמנציה ומתחושה של אובדן שליטה כללי.

התנהגות זו עלולה להקשות עליכם ולפגוע באיכות חייהם.

עצות להתמודדות

• נסו להעסיק את האדם עם הדמנציה לפני היציאה מהבית.
• תאמו את זמני היציאה שלכם מהבית לשעות שבהן האדם רגוע יחסית או ישן.
• מומלץ לשקול אפשרויות תעסוקה קבועות מחוץ לבית, כגון מרכזי יום לקשיש. אפשר להתייעץ עם מחלקת הרווחה או מחלקה אחרת שמטפלת בבני ובנות הגיל השלישי ברשות המקומית ביישוב בו אתם גרים, מה האפשרויות שקיימות אצלכם לתעסוקה ושעות הפנאי.

סירוב להתקלח

רתיעה מרחצה ומניקוי הגוף הן תופעות אופיינית לאנשים שיש להם דמנציה, ורבים מהם מסרבים להתקלח או להחליף בגדים מסיבות שונות. אין טעם לחפש את ההיגיון אלא את הסיבה לרתיעה שהם מרגישים מפעולת הרחצה. ברגע שתמצאו את הסיבה תוכלו לנסות להתמודד איתה בהצלחה. לפעמים לא תצליחו לאתר את הסיבה ולכן תצטרכו לנסות כמה אפשרויות עד שתמצאו את הפתרון שהכי מתאים ויעיל עבורכם.

עצות להתמודדות

• רתיעה מעירום: במקרה כזה ניתן לאפשר לאדם להתקלח בבגדים תחתונים, ובסוף המקלחת לאפשר לו לרחוץ בעצמו את האיברים המוצנעים.
• התנגדות למקלחת בעזרת אדם זר: הרבה פעמים יהיה יעיל לאפשר לאדם להיעזר במישהו שהוא מכיר היטב או לפחות עם מטפל או מטפלת שהם מאותו המגדר של המטופל.
• פחד ממים או מחפיפת הראש: קנו לאדם בו אתם מטפלים כובע למקלחת ועזרו לו לחבוש אותו. לפעמים גם מגבת קטנה שמניחים על הפנים או על הראש יכולה לעזור, בתנאי שלא גורמים לחרדה נוספת.
• אם האדם חושב שכבר התקלח – במקום להתווכח איתו, כדאי להסביר לו למה צריך להתקלח עכשיו, אפשר למשל להגיד לו שצריך להתקלח לפני שיוצאים לביקור במרפאה.
• במקרה של התנגדות מוחלטת למקלחת: אפשר לרחוץ את האדם באמצעות ספוג וקערת מים או מטליות לחות, בחדר שהוא לא חדר הרחצה, למשל בסלון או בחדר השינה.
• רחיצה נעימה: כדאי לנסות להפוך את המקלחת לאירוע נעים, להשמיע מוזיקה, להשתמש בתכשירי רחצה בניחוח שאתם יודעים שהאדם אוהב במיוחד, לדאוג לצבעים מרגיעים בחדר הרחצה, כמו כחול וירוק וכדומה.
• בלי לחץ: אם אירוע הרחצה הוא מלחיץ עבור האדם הדמנטי בו אתם מטפלים, כשאתם בלחץ של זמן, ותרו על הרחצה. זכרו שגם אתם צריכים להיות רגועים ככל האפשר כשאתם עומדים בפני משימה קשה. עוד רעיון שיכול להפחית את הלחץ הוא לבחור את שעת הרחצה לפי השעה בה האדם נינוח ורגוע יותר, או בשעה שבה הוא היה רגיל להתקלח.
• בטיחות: כדאי להיעזר בכיסא רחצה שמניחים בתוך המקלחון, ידיות אחיזה (מעקה) או אמצעי עזר אחרים כדי למנוע החלקה.

למידע נוסף בנושא בטיחות הסביבה הביתית

סירוב להחליף בגדים או לבישת בגדים לא מתאימים

אדם עם דמנציה עשוי להתקשות בבחירת בגדים ובהחלפת בגדים. פעולת הלבוש גם קשורה לפעילות קוגניטיבית וחושית ובעיקר לוויסות חושי וזה יכול לכאוב להם כאליו מדובר במשהו חם מדי או קר מדי אן דוקר או סתם לא נעים. בנוסף, מדובר באיבוד שליטה בגלל שהזמנים מתבלבלים והם לא יודעים מה סדר הפעולות. פעולת התפשטות עלולה להיתפס אצל חולי דמנציה ממש כאיבוד שליטה.

עצות להתמודדות

• תציעו מספר מצומצם של אפשרויות של בגדים להחלפה. כדאי לבחור מתוך בגדים נוחים אהובים במיוחד.
• אתם יכולים להניח את הבגדים, כאשר הם מסודרים בסט – חולצה עם מכנסיים, שמלה עם עליונית מתאימה וכדומה.
• אחרי שהאדם פשט את הבגדים המלוכלכים, כדאי שתיקחו אותם ותסתירו אותם מפניו (אפשר במכונת הכביסה) כדי שלא ילבש אותם בחזרה.
• אם לאדם יש קושי להגיע לשירותים בזמן, מומלץ שתציעו לו מראש בגדים שנוח להחליף, למשל מכנסיים עם גומי במותניים.

לעתים סרבנות היא הדרך היחידה שנותרה לאדם עם דמנציה להביע את רצונותיו ייתכן על רקע קושי בהבעת החוויה שחווה. האדם הדמנטי שוכח מילים שמשמשות לתיאור וככל שהוא יתקשה להתבטא כך הוא פשוט יסרב כדי לא להתמודד עם התיאור. לדוגמה: במקום "תני לי את המשקפיים שעל השידה" יגיד "זה עם העיגולים של הזכוכית" ובסוף פשוט לא ירצה לקרוא או לראות טלוויזיה אם שכחנו לתת את המשקפיים, בגלל שהוא מתקשה להגדיר מה הוא צריך בשביל זה.

עצות להתמודדות

• תשאלו את עצמכם: האם הפעולה שהאדם מסרב אליה היא הכרחית?
• בכל מקרה, הימנעו מלשון ציווי ומכפייה ומשפה מתנשאת כלפי האדם בו אתם מטפלים.
• בדקו אם יש גורמים סביבתיים שמשפיעים על הסרבנות של האדם. לדוגמה: אם האדם מסרב לאכול, בדקו אם יש לו סביבת אכילה שנוחה לו ואם לא, חשוב שתדאגו לו לסביבת אכילה שקטה ונעימה ומומלץ מאוד שתשבו איתו לאכול.
• הגישו עזרה מכבדת בביצוע משימו ונסו לחשוב מראש על כל הפרטים. לדוגמא: מתן משקפיים מבעוד מועד כהכנה לקריאה או עזרה בכלים ייחודיים להאכלה אם יש קושי .

מה לעשות אם האדם מסרב לקחת תרופות

אוכל, שתייה ולבוש הם חשובים מאוד אבל תרופות יכולות להיות קריטיות לאדם. לכן, רצוי שלפני שאתם מחפשים פתרונות איך לשכנע אותו ליטול את התרופות, תבדקו עם הרופא או הרופאה שלו, האם מדובר בתרופות הכרחיות עבורו ואם אפשר להחליף את התרופות בסירופ.

חשוב לשתף את הרופא או הרופאה בעובדה שהאדם מסרב לקחת את התרופות ולחשוב ביחד על פתרונות. למשל, תשאלו את הרופא באיזה שעות האדם צריך ליטול את התרופות ואם אפשר לשנות את השעות כך שהוא ייטול אותן בשעות שבהן הוא נוטה לשתף פעולה.

לפעמים אנשים עם דמנציה נוטים לסבול מהזיות ולכן אם האדם עלול לחשוד שהתרופות מרעילות אותו. במקרה כזה, אפשר לנסות להסביר לו לגבי כל תרופה או לתאם שיחה עם הרופא או הרופאה שיסבירו לו למה נועדה כל תרופה ולמה חשוב לקחת אותה.

לפעמים האדם מתבייש לשאול איפה השירותים או שהוא מרגיש באיחור את הצורך לבקר בשירותים או לא מספיק לפשוט את הבגדים בזמן. התוצאה היא שהוא עושה את צרכיו בבגדים ומרגיש אי נעימות, גם מבחינה פיזית (להיות רטוב) וגם מבחינת המבוכה שהוא מרגיש, בגלל שאיבד את השליטה על הסוגרים.

עצות להתמודדות

• מצאו דרכים להקל על האדם בהתמצאות במרחב, למשל: סימון ברור של דלת חדר השירותים, הארת הדרך לשירותים גם בלילה.
• התאימו את הלבוש ובחרו בגדים שקל לפשוט במהירות, כמו מכנסיים עם גומי או שמלה (לאשה).
• הקפידו לקחת את האדם לשירותים בזמנים קבועים. גם אם הוא לא מבקש, תיזמו אתם הליכה לשירותים מדי פעם.
• התייעצו עם הצוות המטפל ושקלו להיעזר במוצרי ספיגה כגון תחתונים וחיתולים למבוגרים, בייחוד בשעות הלילה.

הליכה היא אומנם פעילות בריאה וחלק מהשמירה על התפקוד התקין הוא עידוד העצמאות של האדם. אבל כאשר האדם עצמאי בהליכתו ובו זמנית חווה אי שקט או נטייה לשוטטות בשילוב חוסר התמצאות בזמן ובמרחב – נוצר מצב שעלול לסכן אותו.

שוטטות עלולה להצביע על כאב או אי-נוחות בישיבה או על שעמום.

עצות להתמודדות

• אי שקט יכול לנבוע מהמון דברים לא נוחים לאדם או החמרה של דמנציה וחשוב לדעת את ההבדל בין שניהם. אם משהו לא נוח נרצה למצוא את הסיבה ולטפל בה – עצירות, אצירת שתן, כאבים, רעב, צמא, בגד לא נוח, משהו מגרד.
• בדקו מה הסיבה לשוטטות: אי שקט יכול לנבוע ממצב של אי נוחות שאפשר לטפל בה. אם הסיבה היא שעמום – מצאו תעסוקה משמעותית ורצוי שתהיה חזרתית, למשל יצירה באמנות – גזירה, הדבקה, סריגה, שירה, ריקוד, שיחה.
• אם הסיבה היא חיפוש שירותים – סמנו את הדרך לשירותים, פנו אותה מכל מכשול שעלול לעכב או לגרום להם ליפול ודאגו לתאורה מתאימה בדרך אליהם.
• התייעצו עם הרופא או הרופאה לגבי טיפול תרופתי באי שקט. טיפול תרופתי באי שקט עם הפרעת התנהגות הוא בדרך כלל ממשפחת האנטיפסיכוטיים האטיפיים במינונים נמוכים, בהתאמה כמובן לשאר התרופות הקבועות.

כשהאדם יוצא מהבית באופן עצמאי

• דאגו למנוע יציאה לא מבוקרת באמצעות נעילת דלתות, הסרת מפתחות או אמצעים אלקטרוניים המפעילים אזעקה.
• הקפידו להצמיד לאדם אמצעי תקשורת כמו טלפון או שעון חכם, וכמובן גם אמצעים פשוטים כמו פתקים עם מספרי טלפון חשובים (למשל, של המטפלים העיקריים).
• דאגו שתמיד יהיה לכם בהישג יד מיידי תצלום עדכני של האדם למקרה שחלילה ילך לאיבוד.

במקרה שהאדם הולך לאיבוד

• הודיעו מיידית למשטרה.
• צאו לחפש אותו במקום מגוריו הקודם או במחוזות ילדותו.
• אפשר גם לפרסם את תמונתו ברשתות החברתיות או בקבוצות וואטסאפ שכונתיות.
• אין להשאיר אדם הנוטה לשוטטות לבדו, במצבים כאלה כדאי לשקול ליווי וטיפול צמוד במשך כל שעות היממה.

הירידה הקוגניטיבית עלולה לגרום לאנשים עם דמנציה לאבד חפצים ולהאשים אחרים בגניבתם. בדיוק בגלל זה הם גם יכולים להסתיר חפצים היקרים להם או לעטוף אותם.

עצות להתמודדות

• הציגו את החפצים המשמעותיים לאדם במקום נגיש. לדוגמה, אם יש לו שעון שיקר לליבו או טבעת שיש לה ערך רגשי, הניחו אותם על השידה ליד המיטה.
• הכינו מראש עותקים נוספים של חפצים חשובים כמו מפתחות, משקפיים וכדומה.
• אם האדם נלחץ בזמן חיפוש חפץ שאבד, הצטרפו לחיפוש אבל נסו להסיח את דעתו על ידי מציאת חפצים אחרים. לדוגמה, אם אתם מחפשים את השעון ובדרך מוצאים מנורת לילה, ציינו זאת.
• בית מסודר שהאדם מכיר את הסדר שלו יכול לצמצם את התופעה וכך גם נעילת חפצי ערך במקום בטוח כמו כספת.
• ליתר ביטחון, בדקו את פחי האשפה לפני שאתם זורקים את הזבל.
• אין טעם שתתווכחו עם האדם שמאשים בגניבה אבל תמיד, ליתר ביטחון, כדאי לבדוק האם אכן נגנבו דברים מהבית.

אנשים עם דמנציה עלולים לסבול מהזיות, חוסר התמצאות בזמן וחוסר שיפוט. לפעמים, הם מדמיינים מראות או שומעים קולות לא מציאותיים. לכן, למשל, תראו אותם משוחחים עם אנשים מעברם או אנשים שמתו כבר. כל עוד מצבים כאלה לא מפריעים לאדם ותפקודו התקין, מומלץ שלא תתקנו אותו.

עצות להתמודדות

• בדקו האם הסיבה היא תרופות או גורמים סביבתיים כמו רעשי רקע.
• כדאי להתייעץ עם הרופא או הרופאה המטפלים לגבי שינוי התרופות.
• חשוב לצמצם גירויים כמו קולות רקע מהטלוויזיה, שיחות טלפון בסביבת האדם וכדומה.
• כדאי לשנות אווירה: להשמיע מוזיקה נעימה, להחליף תאורה, לספק תעסוקה.

אנשים עם דמנציה יכולים להתנהג באופן קיצוני בנוגע לפן המיני של חייהם: הם יכולים לאבד את החשק המיני או להפך, לאבד עכבות ולגלות עוררות יתר גם בציבור.

עצות להתמודדות

• בדקו האם הסיבה לכך שהאדם נוגע תכופות באזורים אינטימיים בגופו –היא כאב, דלקת או חוסר נוחות פיזית. בנוסף, בזמן המקלחת, חשוב שתאפשרו לאדם לנקות את איבריו האינטימיים בעצמו.
• אם ההתנהגות המינית המוגזמת מביכה את הסביבה, מומלץ להסיח את דעתו של האדם ולהעסיק אותו. כדאי לדבר עם האדם באסרטיביות או בהומור ולהבהיר לו שהתנהגות כזו לא מקובלת.
• במקרים קיצוניים, אפשר לשקול טיפול תרופתי, בהתייעצות עם הצוות הרפואי כמובן.

אנשים שיש להם דמנציה נוטים לסבול מחרדה ודיכאון. כתוצאה מהתחושה הנפשית הקשה הם גם עלולים לחוות ירידה בתיאבון, ירידה במשקל, קשיי שינה ושינויים בהרגלי השינה ודאגה לאנשים שאינם עוד בחיים.

עצות להתמודדות

• כדאי להתייעץ עם רופא או רופאת המשפחה לגבי טיפול תרופתי מתאים.
• חשוב לשמור על כבוד האדם ולאפשר לו לשלוט ככל האפשר בהתנהלות היום-יומית.
• מומלץ לחזק את הדימוי העצמי והביטחון העצמי באמצעים שונים, למשל מחמאות על מעשים ומראה, פעילויות בקבוצה או לבד לחיזוק הביטחון העצמי.
• חשוב מאוד להימנע מביקורת או העמדה במבחנים.
• כאשר נמצאים עם האדם, חשוב לשמור איתו על קשר עין, מגע ולדבר איתו בשפה חיובית.
• מומלץ להקפיד שהאדם ישתתף בפעילויות משמעותיות, כמו שמירה על קשרים חברתיים ומשפחתיים.

אנשים עם דמנציה עלולים לנהוג בפאסיביות ובאדישות כלפי הסביבה. לעיתים התנהגות זו עלולה להימשך במשך שעות רבות משעות היום.

עצות להתמודדות

• חשוב להתייעץ עם רופא או רופאה כדי לשלול גורם רפואי כמו מחלה זיהומית, כאב, הפרעות ביציאות או במתן שתן. גם בלבול בעקבות שינוי בסביבה המוכרת, למשל לאחר תהליך רפואי או מחלה חריפה, עשוי לגרום להתנהגות פאסיבית או אדישה. כמו כן, בשלב זה חשוב מאוד לאבחן דיכאון.
• מומלץ לעודד את האדם להשתתף בפעולות יום-יומיות בהתאם ליכולות האישיות שלו ולהעדפות שלו.
• כדאי להקפיד על שגרת יום קבועה ופעילה במידת האפשר. לדוגמה, אם האדם משתתף במרכז יום, כדאי להמשיך ולהגיע אל המרכז. אם הוא זקוק לעזרה להגיע לשם, סייעו לו.
• חשוב להמשיך להקפיד על שמירה על קשרים חברתיים, השתתפות בשיחות ובפעילות חברתית.