התמכרות למסכים וגיימינג

בעשור האחרון הפכו המסכים לחלק בלתי נפרד מחיי היום-יום שלנו. הם נמצאים בכל מקום: בבית, בעבודה, בלימודים ובפנאי. הם מעניקים לנו גישה מיידית לידע, תקשורת ובידור, ואפילו יכולים לשמש ככלי טיפולי ורפואי מרחוק. עם זאת, לצד היתרונות הברורים, הולכת וגוברת בעיה מורכבת: שימוש מוגזם במסכים עד כדי התמכרות, תופעה שלא מוגבלת רק לילדים ובני נוער, אלא משפיעה גם על מבוגרים בכל הגילים ומביאה איתה השלכות בריאותיות, נפשיות וחברתיות.

בנות ובני נוער פגיעים במיוחד להתמכרות למסכים, בגלל לחץ חברתי, צורך בשייכות והרצון להיות "מחוברים תמיד". פלטפורמות כמו אינסטגרם, טיקטוק ויוטיוב הן חלק מרכזי בעולמם. בנוסף, משחקי מחשב מקוונים יוצרים קהילות וירטואליות, שמספקות תחושת שייכות ומעמד חברתי, אבל לפעמים הן באות על חשבון קשרים בעולם האמיתי.

הבדלים בין התמכרות למסכים לבין התמכרות לגיימינג

התמכרות למסכים כוללת שימוש מופרז בטלפונים, מחשבים, רשתות חברתיות, צפייה בסרטונים ואף פורנוגרפיה או הימורים. התמכרות לגיימינג מתייחסת ספציפית למשחקי מחשב ווידיאו, שבהם ילדים, בני נוער וגם מבוגרים מתקשים לעצור, למרות פגיעה בשינה, בלימודים או בעבודה. התמכרות לגיימינג מאופיינת במנגנון ייחודי: גיימינג מתבסס על מנגנוני תגמול חזקים – רמות, ניקוד והישגים – שמייצרים מעגלי חיזוק מתמשכים במוח. מנגנונים אלו מפעילים את מערכת הדופמין, מעגל העונג במוח, בדומה להתמכרויות אחרות, וגורמים לקושי ממשי ביכולת להפסיק לשחק.

מגמות עדכניות ונתונים בישראל

מנתוני דו"ח מכון ברוקדייל לשנת 2024, שבוצע בהזמנת המחלקה לטיפול בהתמכרויות במשרד הבריאות, עולה תמונה מדאיגה:

• 28% מבני הנוער דיווחו על שימוש במסכים שפוגע בשגרת חייהם - בשינה, בלימודים ובחיי החברה.
• 17% מבני הנוער עומדים בקריטריונים של "הפרעת גיימינג" כפי שהוגדרה על ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO).
• בקרב מבוגרים, 1 מכל 5 ציין שהשימוש במסכים פוגע בעבודה, במערכות יחסים ובבריאות.

השפעות ייחודיות לתקופות לחץ ומלחמה

השנה האחרונה, ובעיקר מלחמת "חרבות ברזל", העצימה את התופעה. רבים מצאו מפלט במסכים כדי לברוח מהלחץ, להתעדכן בחדשות או להעביר את הזמן. הדו"ח מצביע על עלייה חדה בשימוש במסכים בתקופות לחץ, בייחוד בקרב בני נוער וצעירים. דו"ח ברוקדייל מצא שבזמן המלחמה:

• 8.3% מהיהודים ו-19.3% מהערבים בישראל נמצאים בסיכון להתמכרות לגיימינג.
• השימוש ברשתות חברתיות, משחקים וצפייה בתוכן זינק בקרב ילדים, נוער ומבוגרים.
• שיעור הפנייה לעזרה נמוך, במיוחד בקרב צעירים וגברים.

תקופות משבר יוצרות צורך מוגבר בבריחה מהמציאות, מה שמעמיק את דפוסי השימוש הבעייתיים גם אחרי חזרת השגרה

מסכים ומבוגרים: התמכרות שקטה שמתגברת בתקופות משבר

גם מבוגרים לא חסינים מהתמכרות למסכים. בתקופת המלחמה נרשמה עלייה בשימוש במסכים כדרך לברוח מלחץ וחרדה. המעבר לעבודה מרחוק, טשטש את הגבולות בין עבודה לפנאי, והטלפון הנייד הפך למכשיר שמשמש לעבודה, צריכת חדשות ובידור גם יחד.

סימני אזהרה אצל בנות ובני נוער

• ירידה בהישגים בלימודים ובתחומי עניין אחרים.
• שעות מסך מרובות במיוחד, בעיקר בשעות הלילה.
• עצבנות כשהמסך נלקח מהם.
• הסתגרות והימנעות ממפגשים חברתיים.

פנייה לייעוץ מקצועי

מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי במצבים הבאים:

• כאשר הילד, הנער או המבוגר, לא מצליחים לשלוט בזמן המסך למרות ניסיונות חוזרים.
• כאשר יש פגיעה ברורה בתפקוד (לימודים, עבודה, שינה, חברים).
• כאשר יש תסמינים רגשיים נלווים, כמו חרדה, בדידות, עצב, כעס.
• כאשר בני המשפחה חשים מיצוי, תסכול או עימותים חוזרים על הנושא.

לסיכום, ההתמכרות למסכים ולגיימינג היא מגפה שקטה שמחריפה בתקופות משבר, אבל נוכחת גם בשגרה. היא פוגעת בילדים, בני נוער ומבוגרים – בבריאות, בתפקוד ובמערכות היחסים. המלחמה האחרונה הדגישה את הנטייה שלנו לברוח למסכים, אבל עם חזרת השגרה חשוב לבצע "ריסטרט": להחזיר שליטה, להציב גבולות ולבנות הרגלי שימוש בריאים.

כמו בכל התמכרות – כוח הרצון העצמי חשוב, אבל לעיתים התהליך המוצלח ביותר הוא כזה שמשלב אנשי מקצוע, תמיכה משפחתית, ומעגלי סביבה תומכים. אין תחליף לדוגמה אישית של הורים ולשיחה פתוחה בגובה העיניים. מומלץ לפנות בהקדם לכל אחד מהשירותים בקהילה, בריאות הנפש או רופא המשפחה, ולזכור תמיד – כל שינוי מתחיל בצעד קטן.

המסכים כאן כדי להישאר, השאלה היא האם אנחנו מנהלים אותם, או שהם מנהלים אותנו.