משפחה תומכת: איך לשמור על עצמכם

בני ובנות המשפחה של אנשים שמתמודדים עם התמכרות מוצאים את עצמם פעמים רבות מתוחים, מותשים רגשית, כועסים, מודאגים, ולפעמים גם מרגישים בושה, אשם או כישלון אישי. כל התחושות האלו טבעיות. הן לא מעידות על חולשה, אלא תגובה אנושית למצב מורכב וכואב.

בקרב בני זוג ובני משפחה של אנשים שסובלים מהתמכרות קיים דפוס התנהגות נפוץ שנקרא תלות שיתופית (Co-dependency). מדובר במצב שבו אדם נוטה להזניח את צרכיו האישיים ולמקד את חייו בטיפול, בשליטה או בניסיון להציל אדם אחר, לרוב מתוך תחושת אחריות מוגזמת, צורך באישור, או פחד מנטישה.

סימנים אופייניים לתלות שיתופית:

• קושי להציב גבולות בריאים.
• צורך תמידי לרַצות את האחר, גם על חשבון עצמך.
• תחושת ערך עצמי שתלויה בהתנהגות או ברגשות של בן הזוג או של הילד המכור.
• נטייה לקחת על עצמך את "תיקון" או "הצלת" האדם האחר.

תלות שיתופית נובעת לא רק מרצון לעזור, אלא היא גם כתוצאה של דפוסים רגשיים עמוקים, שמחייבים גם הם טיפול ותשומת לב. בטיפול, אפשר ללמוד להבחין בין עזרה תומכת לבין הזנחת העצמי, ולבנות מערכת יחסים בריאה יותר – גם עם האדם המכור וגם עם עצמך.

בני המשפחה הם חלק מההחלמה וגם מהכאב

לצד המכור, גם אתם עוברים תהליך. לעיתים קרובות המשפחה מנסה "להציל" את האדם המכור, לקחת אחריות או לשלוט בהתנהגותו, אבל מתישה את עצמה בדרך. הניסיון "לכבות את השריפה" בלי עזרה מקצועית עלול לגרום לשחיקה עמוקה, לתחושת אובדן שליטה, ואפילו לפגיעה בזוגיות, בהורות ובבריאות הנפשית של בני המשפחה.

לצד זה, לבני המשפחה יכולה להיות גם השפעה משמעותית על הצלחת ההחלמה. כשהתמיכה מגיעה מתוך הבנה, גבולות ברורים ודאגה גם לעצמכם, היא יכולה להיות מצמיחה ומרפאת.

הכרה במציאות: צעד ראשון ומשמעותי

אחד הקשיים הגדולים הוא שלב ההכחשה של האדם המכור, ולפעמים גם של בני משפחתו. לא פשוט להכיר בכך שמשהו השתבש. אבל הכרה בכך שמדובר בהתמכרות, שהיא כאמור מחלה נפשית לכל דבר, היא שלב חיוני בהתמודדות. זה השלב שבו מתחילה ההחלמה, גם עבורכם.

טיפול עצמי הוא הכרחי. אל תישארו לבד

במהלך ההתמודדות עם התמכרות של בן משפחה, אתם זקוקים לטיפול, ליווי ותמיכה, לא פחות ממנו. טיפול פסיכולוגי פרטני, ייעוץ זוגי או משפחתי, השתתפות בקבוצות תמיכה ייעודיות, כל אלה יוכלו לתמוך ולעזור לבריאות הנפשית שלכם.

איך לא ליפול לייאוש

• זכרו שההחלמה היא לא קו ישר. מדובר בתהליך עם עליות ומורדות. עצם זה שהאדם ניסה, עשה דרך, גם אם יש כעת נקודת עצירה, מראה שיש כוחות שאפשר להתחבר אליהם שוב.
• חפשו תמיכה בעצמכם. אתם לא לבד. אלפי משפחות מתמודדות עם דינמיקה דומה, ומצאו כוחות דווקא מתוך השיתוף בקושי.
• אל תמדדו את עצמכם לפי ההתנהגות של בן המשפחה. אתם לא אחראים להישנות, אבל אתם יכולים להיות גורם תומך בשיבה להחלמה.

הישנות היא רגע של משבר, אך גם רגע של בחירה מחודשת. הבחירה להישאר, לשמור על גבולות, להאמין ולקבל עזרה. הדרך להחלמה רצופה מהמורות, אך כל פעם שחוזרים אליה היא מקבלת עוד עומק, עוד כוחות. גם אם כרגע הכול מרגיש שברירי, זה לא הסוף, זה רק פרק נוסף בסיפור ההחלמה.

קחו בחשבון שתהליך ההחלמה הוא ארוך, גם עבורכם. אל תצפו לפתרונות מידיים. לפעמים הדרך רצופה עליות ומורדות, אכזבות ותקווה. קחו נשימה, אפשרו לעצמכם להיעזר, קבלו את זה שתהליך ההחלמה שלכם חשוב לא פחות מזה של בן המשפחה המכור. דווקא כשאתם בוחרים לדאוג לעצמכם אתם עושים את הצעד המשמעותי ביותר גם עבורו.