משפחה תומכת: איך לשמור על עצמכם
בני ובנות המשפחה של מכורים ומכורות מוצאים עצמם פעמים רבות מתוחים, מותשים רגשית, כועסים, מודאגים, ולעיתים גם מרגישים בושה, אשם או כישלון אישי. חשוב לדעת: כל התחושות האלו נורמליות. הן לא "חולשה", אלא תגובה אנושית למצב מורכב וכואב.
מהי תלות שיתופית
תלות שיתופית (Co-dependency) היא דפוס התנהגות נפוץ בקרב בני משפחה או בני זוג של אנשים שסובלים מהתמכרות. מדובר במצב שבו אדם נוטה להזניח את צרכיו האישיים ולמקד את חייו סביב הטיפול, השליטה או ההצלה של אדם אחר – לרוב מתוך תחושת אחריות מוגזמת, צורך באישור, או פחד מנטישה.
סימנים אופייניים לתלות שיתופית:
-
קושי להציב גבולות בריאים.
-
צורך תמידי לרַצות את האחר, גם על חשבון עצמך.
-
תחושת ערך עצמי שתלויה בהתנהגות או ברגשות של בן הזוג או של הילד המכור.
-
נטייה לקחת על עצמך את "תיקון" או "הצלת" האדם האחר.
תלות שיתופית לא נובעת רק מרצון לעזור – היא לעיתים תוצאה של דפוסים רגשיים עמוקים, שמחייבים גם הם טיפול ותשומת לב. בטיפול, אפשר ללמוד להבחין בין עזרה תומכת לבין הזנחת העצמי, ולבנות מערכת יחסים בריאה יותר – גם עם האדם המכור וגם עם עצמך.
בני המשפחה הם חלק מההחלמה – וגם מהכאב
לצד המכור, גם את או אתה עוברים תהליך. לעיתים קרובות המשפחה מנסה "להציל" את האדם המכור, לקחת אחריות או לשלוט בהתנהגותו – אבל מתישה את עצמה בדרך. הניסיון "לכבות את השריפה" בלי עזרה מקצועית עלול לגרום לשחיקה עמוקה, לתחושת אובדן שליטה, ואף לפגיעה בזוגיות, בהורות ובבריאות הנפשית של בני המשפחה.
אבל יש גם צד שני: לבני המשפחה יש השפעה מכרעת על הצלחת ההחלמה. כשהתמיכה מגיעה ממקום של הבנה, גבולות ברורים ודאגה לעצמכם – היא יכולה להיות מצמיחה ומרפאת.
הכרה במציאות: צעד ראשון ומשמעותי
אחד הקשיים הגדולים הוא שלב ההכחשה – של האדם המכור, ולעיתים גם של בני משפחתו. לא פשוט להודות שמשהו השתבש. אבל הכרה בכך שמדובר בהתמכרות, שהיא כאמור מחלה נפשית לכל דבר, היא שלב חיוני בהתמודדות. זה השלב שבו מתחילה ההחלמה, גם עבורכם.
אל תישארו לבד: טיפול עצמי הוא הכרחי
במהלך ההתמודדות עם התמכרות של בן משפחה, אתם זקוקים לא פחות ממנו לטיפול, ליווי ותמיכה. טיפול פסיכולוגי פרטני, ייעוץ זוגי או משפחתי, השתתפות בקבוצות תמיכה ייעודיות – כל אלה חיוניים לבריאות הנפשית שלכם.
חשוב לזכור
חשוב לזכור
אי אפשר למלא כוס ריקה. כדי שתוכלו לתמוך – עליכם לדאוג קודם לעצמכם. טיפול עצמי הוא לא מותרות. הוא תנאי הכרחי ליכולת שלכם לשמור על עצמכם, על המשפחה ועל הקשר עם האדם המכור.
הצבת גבולות – הגנה על עצמכם ועל מערכת היחסים
אחד האתגרים המרכזיים הוא לדעת כיצד להתנהג מול אדם מכור. הרצון לעזור עלול להפוך במהרה לשחיקה או להצלה לא בריאה. גבולות ברורים, תקשורת אסרטיבית ואי-השתתפות בהתנהגויות התמכרותיות – הם חלק מהדרך להחלים יחד.
עשו ואל תעשו בהתמודדות עם בני משפחה מכורים
איך לא ליפול לייאוש
זכרו שההחלמה היא לא קו ישר
מדובר בתהליך עם עליות ומורדות. עצם זה שהאדם ניסה, עשה דרך, ויש כעת נקודת עצירה – מראה שיש כוחות שאפשר להתחבר אליהם שוב.
חפשו תמיכה בעצמכם
אתם לא לבד. אלפי משפחות מתמודדות עם דינמיקה דומה, ומצאו כוחות דווקא מתוך השיתוף בקושי.
אל תמדדו את עצמכם לפי ההתנהגות של בן המשפחה
אתם לא אחראים להישנות – אבל אתם יכולים להיות גורם תומך בשיבה להחלמה.
הישנות היא רגע של משבר – אך גם רגע של בחירה מחודשת. הבחירה להישאר, לשמור על גבולות, להאמין, ולקבל עזרה. הדרך להחלמה רצופה מהמורות, אך כל פעם שחוזרים אליה – היא מקבלת עוד עומק, עוד כוחות. גם אם כרגע הכול מרגיש שברירי – זה לא הסוף. זה רק פרק נוסף בסיפור ההחלמה.
פניה לעזרה
בישראל קיימים שירותים ייעודיים לבני משפחה של מתמודדים עם התמכרות. בין היתר:
- קבוצות תמיכה לבני משפחה: כמו אלו הפועלות במסגרת משרד הרווחה ועמותות שונות (למשל עמותת אפש"ר).
- טיפול משפחתי או פרטני: דרך קופות החולים, מרכזים עירוניים לטיפול בהתמכרויות, או עמותות.
- קבוצות לעזרה עצמית של משפחות מכורים: כמו "נר אנון" או "אל אנון".
- מידע מקצועי וסיוע.
לסיכום, חשוב לקחת בחשבון שתהליך ההחלמה הוא ארוך – גם עבורכם. אל תצפו לפתרונות מידיים. לעיתים הדרך רצופה עליות ומורדות, אכזבות ותקווה. קחו נשימה, אפשרו לעצמכם להיעזר וקבלו את זה שתהליך ההחלמה שלכם חשוב לא פחות מזה של בן המשפחה המכור. דווקא כשאתם בוחרים לדאוג לעצמכם – אתם עושים את הצעד המשמעותי ביותר גם עבורו.