אני רוצה

התמכרות למין

18 נובמבר 2025

התמכרות למין (Compulsive Sexual Behavior Disorder – CSBD) היא התנהגות כפייתית שעלולה לפגוע קשות בדימוי העצמי ובמהלך החיים התקין. התמכרות זו נתפסה בעבר כחולשה, אבל כיום מבינים שמקורה בבעיות פיזיולוגיות וביולוגיות במוח. מדובר באנשים (לרוב גברים) שמוצפים במחשבות על מין וזקוקים לסיפוק כפייתי.

תסמינים של התמכרות למין

חיפוש מתמיד אחר פרטנרים, שימוש בלתי נשלט בחומרים ארוטיים, הסתרת פורנוגרפיה, שימוש מוגזם באינטרנט לגירוי מיני, שימוש בכוח או מניפולציות לשם השגת מין, ודרישה בלתי פוסקת למין במערכות יחסים.

סוגים של הפרעות התמכרות למין

ה-ICD-11, מדריך האבחון של ארגון הבריאות העולמי, מגדיר 3 סוגים עיקריים של הפרעות התמכרות למין:

  • התמכרות ליחסי מין (sex addiction).
  • התמכרות לאוננות.
  • התמכרות לפורנוגרפיה.

קריטריונים לאבחון

  • כישלון מתמשך בשליטה על דחפים מיניים למשך 6 חודשים לפחות.
  • פגיעה תפקודית משמעותית.
  • ניסיונות כושלים לשלוט בהתנהגות.
  • שלילת מצב רפואי אחר.

גורמים אפשריים להתמכרות למין

  • גורמים גנטיים.
  • גורמים נוירולוגיים.
  • גורמים פסיכולוגיים.
  • גורמים חברתיים-תרבותיים.

הקשר בין התמכרות למין והפרעות נפשיות אחרות

קיים קשר חזק בין CSBD לדיכאון, חרדה (כולל OCD), שימוש בחומרים, הפרעות אישיות (כמו גבולית ונרקיסיסטית) ופוסט טראומה כתוצאה מטראומה מינית.

הקשר בין פגיעה מינית בילדות להתמכרות למין

רבים מהמכורים חוו פגיעה מינית בילדות, שמשבשת את תחושת הגבולות. בטיפול, חשוב לעבד טראומה זו במקביל לטיפול בהתמכרות.

התלהבות ממין יכולה להיות דבר חיובי, כשהיא מהווה מקור ליצירתיות ולביטוי עצמי, וכשיש למתלהבים שליטה במצב. מנגד, יש מצבים פתולוגיים שבהם האיזון מופר. התמכרות למין היא התנהגות כפייתית, שעלולה לפגוע בדימוי העצמי, בתפקוד ובמהלכם התקין של החיים.

מהי התמכרות למין

התמכרות למין או התנהגות מינית (Compulsive Sexual Behavior Disorder – CSBD), מוכרת היום כבעיה ביולוגית של ממש, שדורשת טיפול תרופתי ופסיכולוגי. במונחים מקצועיים מוגדרת התופעה כ"חוסר שליטה על דחפים". בעבר התייחסו אליה כאל חולשה אישית או כסוג של התנהגות בוטה וחסרת טעם. היום כבר יודעים שמקורה בבעיות פיזיולוגיות וביולוגיות שקשורות במוח, ומחייבות, בין היתר, גם טיפול תרופתי.

במציאות היום-יומית, מדובר באנשים (בדרך כלל גברים, אבל לא רק) שכל הזמן חושבים על סקס וצריכים לבוא על סיפוקים בצורה כפייתית.

שכיחות והיקף התופעה

לפי מחקר ברוקדייל לשנת 2024, שנעשה בהזמנת המחלקה לטיפול בהתמכרויות במשרד הבריאות, נמצא ש -9% מן המשיבים היהודים הם בסיכון להתמכרות למין. בקרב המשיבים הערבים נמצא ש-18% נמצאים בסיכון. הסיכויים להימצא בסיכון להתמכרות למין גבוה יותר בקרב גברים, צעירים, גברים לא דתיים וגברים לא נשואים.

מאפייני התמכרות למין

  • חיפוש מתמיד אחר פרטנרים חדשים.
  • רכישה ושימוש בלתי נשלטים בחומרים ארוטיים.
  • הסתרה ואגירה של חומרים פורנוגרפיים.
  • שימוש מוגזם באינטרנט לגירוי מיני ולמציאת פרטנרים, עד כדי כך הפרעה למהלך החיים הרגיל.
  • שימוש בכוח או במניפולציות לשם השגת מין.
  • דרישת בלתי פוסקת למין במסגרת מערכת יחסים.

דפוסי התנהגות אופיינים

התמכרות למין יוצרת אצל המתמכרים דפוסי התנהגות אופייניים, שמשפיעים הרבה מעבר לסיטואציה המינית עצמה, ולא פחות מכך, על הסובבים אותם:

הרבה מין - אפס הנאה

נשים שמכורים למין, מקיימים יחסי מין ללא הפסקה וללא אבחנה, גם 10 פעמים ביום, אבל הם לא נהנים כלל! בשיחות איתם מתברר, שמה שבאמת מסתתר מאחורי הרדיפה התמידית שלהם אחרי משגלים, הוא ברוב המקרים צורך עמוק במגע, ולאו דווקא בסיפוק המיני.

קשיים ביצירת קשר

רבים מהם בדרך כלל אנשים מצליחים מבחינה מקצועית, אולם יש להם קושי אמיתי וטרגי ביצירת קשר אינטימי. קושי זה עשוי ללבוש פנים שונות:

  • קושי לבנות קשר אינטימי ולהישאר בו עם אובייקט אחד לאורך זמן.
  • צורך בלתי נשלט בכיבושים, ריגושים וחידושים.
  • צורך בהוכחות חוזרות ונשנות של הגבריות או הנשיות.
  • פחד עמוק מקרבה, אינטימיות, זוגיות ומין שהוא חלק מהותי מקשר רגשי ונדבך ישיר של אהבה.
  • פחד מכאב לב, אותו לב שמנסה למצוא את המזור בהתמכרות לחיזור ולמין "גורלי".

תחושת אשמה וחרדה

אנשים שמתמודדים עם התמכרות למין עלולים להרגיש אשמה וחרדה, כי הם לא מצליחים להפסיק או להפחית את ההתנהגות המינית, ולעיתים צריכים להגביר אותה כדי להרגיש את אותה רמת סיפוק. הם משתמשים במין כבריחה מהמציאות, וכשהם מנסים להפסיק – הם עלולים לחוות מצוקה רגשית או פיזית. זה יכול להוביל להזנחת תחומים חשובים בחיים כמו עבודה, משפחה או בריאות. לעיתים הם מגיבים בכעס או בפחד כשמבקרים את ההתנהגות שלהם, וזה פוגע במערכות היחסים עם הקרובים אליהם, שיכולים לחוש תסכול ואכזבה.

סוגים של הפרעות התמכרות למין

התמכרות למין לא מופיעה כיום כהפרעה רשמית ב־ DSM-5 (המדריך האבחוני של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי), אבל קיימת הכרה בהפרעה זו במסגרות אחרות, בעיקר תחת המונח "התנהגות מינית כפייתית" (Compulsive Sexual Behavior Disorder – CSBD), שהתווספה ל־ICD-11 בשנת 2018 תחת הפרעות של שליטה בדחפים. לפי ICD-11 (מדריך האבחון של ארגון הבריאות העולמי) ההפרעה כוללת בתוכה 3 סוגים עיקריים: התמכרות ליחסי מין, התמכרות לאוננות והתמכרות לפורנוגרפיה.

לפי ICD-11 התמכרות למין כוללת בתוכה 3 סוגים עיקריים:

  • 1
    התמכרות ליחסי מין (sex addiction)

    • מאפיינים עיקריים: דחף בלתי נשלט לחפש מגע מיני עם פרטנרים, לעיתים רבים ושונים ופעילות מינית חסרת הבחנה, כולל סיכון עצמי או סיכון לאחרים.
    • מוטיבציה נפשית: לרוב מדובר לא רק בסיפוק מיני אלא בבריחה ממצוקה רגשית ומרגשות כמו חרדה, בדידות ודיכאון.
    • סיכונים: מחלות מין, פגיעה ביחסים זוגיים, פגיעה במקום העבודה, מעורבות בזנות או אלימות.

  • 2
    התמכרות לאוננות

    • מאפיינים עיקריים: אוננות תכופה מאוד (לעיתים עשרות פעמים ביום), באופן שפוגע בתפקוד היום-יומי, ביחסים, בעבודה או בלימודים.
    • הקשר רגשי: לרוב מלווה בתחושת אשמה, בושה, ודימוי עצמי נמוך. האקט נעשה כתגובה למתח או שעמום, לאו דווקא לעוררות מינית.
    • הבדל מהתמכרות ליחסי מין: אין בהכרח אינטראקציה עם אדם אחר – ההתמכרות היא למעשה לאקט עצמו ולחוויית הבריחה שהוא מספק.

  • 3
    התמכרות לפורנוגרפיה

    • מאפיינים עיקריים: צפייה כפייתית בפורנוגרפיה, לעיתים במשך שעות רבות ביום, תוך פגיעה בתפקוד האישי, הזוגי או התעסוקתי.
    • השלכות: ירידה בעוררות ביחסים זוגיים, צורך בתכנים קיצוניים יותר עם הזמן (סבילות), ולפעמים בעיה בהגעה לגירוי מיני מחוץ למסך.
    • הבדל מהתמכרות למין ואוננות: ההתמכרות כאן קשורה לצריכת תוכן ולא לפעולה מינית אקטיבית (לבד או עם אחר), והיא לעיתים מלווה באוננות.

הקריטריונים האבחוניים לפי ה-ICD-11:

  • כישלון חוזר ומתמשך בשליטה על דחפים מיניים: האדם חווה דחפים מיניים עזים או דחפים בלתי נשלטים, אשר מובילים להתנהגות חוזרת, למשל אוננות, סקס מזדמן, שימוש בפורנוגרפיה, סייבר-סקס, למרות השלכות שליליות.
  • משך של לפחות 6 חודשים: ההתנהגות מתקיימת לאורך זמן, ולא נובעת מאירוע חד-פעמי או תקופה קצרה.
  • פגיעה תפקודית משמעותית: ההתנהגות גורמת למצוקה ניכרת או לפגיעה משמעותית בתחומים מרכזיים של החיים, כגון תפקוד חברתי, תעסוקתי או אישי.
  • ניסיונות כושלים לשלוט או להפחית את ההתנהגות: האדם ניסה שוב ושוב לשלוט בדחפים או להפחית את ההתנהגות המינית – ללא הצלחה.
  • ההתנהגות לא נובעת ממצב רפואי אחר: חשוב לשלול שההתנהגות נובעת ממצב רפואי אחר, כמו מאניה (בהפרעה ביפולרית), שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים, או מצב נוירולוגי.

חשוב לדעת

חשוב לדעת

ההגדרה של התמכרות למין לא מבוססת רק על כמות ההתנהגות המינית, אלא על היעדר שליטה, נזק מתמשך והעובדה שההתנהגות משמשת להימנעות מרגשות שליליים או כאמצעי לוויסות רגשי.

גורמים אפשריים להתמכרות למין

  • גורמים גנטיים

    נטייה תורשתית לאימפולסיביות או חיפוש ריגושים.

  • גורמים נוירולוגיים

    • פעילות מוחית חריגה באזורים הקשורים לשליטה בדחפים, תגמול וויסות רגשי.
    • דפוסים שדומים להתמכרות לחומרים מבחינת תגובת יתר לגירויים מיניים.

  • גורמים פסיכולוגיים

    • היסטוריה של טראומה מינית, רגשית או הזנחה בילדות.
    • טראומה במערכת יחסים מוקדמת (בעיה בהתקשרות), תחושת ריקנות, חרדה, בושה או דיכאון.
    • שימוש בהתנהגות מינית כפייתית כאמצעי לוויסות רגשי ובריחה ממצוקה.

  • גורמים חברתיים-תרבותיים

    • חשיפה מוקדמת לפורנוגרפיה ונורמליזציה של מין נטול קשר רגשי.
    • בדידות, ניכור חברתי ודימוי גוף נמוך.
    • נורמות מגדריות ולחץ תרבותי סביב ביצועים וזהות מינית.

הקשר בין התמכרות למין להפרעות נפשיות אחרות

  • אנשים עם התמכרות למין על סוגיה מדווחים על שיעורים גבוהים יותר של דיכאון, תחושות ריקנות ובושה עצמית, ולעיתים תחושת חוסר ערך שמובילה להתנהגות מינית כדרך לוויסות רגשי.
  • בהפרעה דו קוטבית – התנהגות מינית מוגברת מופיעה לעיתים בתקופות של מאניה או היפו-מאניה, ויצריך לשלול זאת לפני אבחון CSBD.

  • התנהגות מינית כפייתית יכולה לשמש אמצעי להפגת חרדה זמנית.
  • מחקרים מצביעים על קשרים בין CSBD להפרעת חרדה כללית (GAD) ו־OCD (הפרעה טורדנית־כפייתית), בעיקר בשל דפוסי חזרתיות, אי־שליטה ותחושת דחף עז לפעולה.

  • קיימת שכיחות גבוהה של תחלואה נלווית עם שימוש לרעה באלכוהול, קוקאין, אמפטמינים, או קנביס.
  • בחלק מהמקרים, השימוש בחומרים מגביר את ההתנהגות המינית הלא מבוקרת, ולעיתים ההתנהגות עצמה מתרחשת תחת השפעת חומרים.

  • במיוחד הפרעת אישיות גבולית (BPD) והפרעת אישיות נרקיסיסטית שמאופיינות בקשיים בוויסות רגשי, תחושת ריקנות, וחיפוש אחר אישור חיצוני.
  • במקרים מסוימים, ההתנהגות המינית משמשת כדרך לביסוס זהות או לחיפוש קירבה אינטנסיבית.

  • שיעור גבוה מהסובלים מ-CSBD מדווחים על פגיעות מיניות בילדות או טראומות מוקדמות, כולל הזנחה רגשית.
  • ההתנהגות המינית משמשת לעיתים כדרך להתמודד עם רגשות קשים, דיסוציאציה, או שחזור לא מודע של חוויות טראומטיות.

הבדלים מגדריים בהתמכרות למין

התמכרות למין שכיחה יותר בקרב גברים, אבל אצל נשים היא לעיתים סמויה ומלווה בבושה רבה יותר. גברים נוטים להתמכרות לפורנוגרפיה ואוננות ואילו נשים נוטות להתמכרות למין כחלק מקשר רגשי. נשים מדווחות יותר על תחושת פגיעה עצמית בעקבות ההתנהגות המינית הכפייתית.

הקשר בין פגיעה מינית בילדות להתמכרות למין

רבים מהמכורים למין חוו פגיעה מינית בילדות או בגיל ההתבגרות. הפגיעה עלולה לשבש את תחושת הגבולות האישיים ולעוות את הקשר בין אינטימיות למיניות. בטיפול חשוב לאתר ולעבד טראומה מינית מוקדמת במקביל לטיפול בהתמכרות.

השלכות ההפרעה

  • חרדה, דיכאון ובושה: ההתנהגות החוזרת והבלתי נשלטת עלולה לגרום לרגשות קשים של חרטה, דימוי עצמי נמוך, בושה ותחושת כישלון.
  • תחושת בידוד: המתמכר עלול להתרחק מהסביבה החברתית מתוך פחד להיחשף או להישפט.
  • תלות בהתנהגות לוויסות רגשי: שימוש במין כבריחה מהתמודדות עם רגשות שליליים במקום לפתח דרכי התמודדות בריאות.
  • סיכון מוגבר לאובדנות: במיוחד כאשר יש תחלואה נלווית עם דיכאון או תחושת אובדן שליטה חמורה.

  • סיכון להידבקות במחלות מין (STD): בעקבות קיום יחסי מין לא מוגנים עם מספר פרטנרים.
  • פציעות גופניות: במקרים של התנהגות מינית אגרסיבית או לא בטוחה.
  • עייפות גופנית: כתוצאה ממעורבות מופרזת בהתנהגות מינית שפוגעת בשינה, בתזונה או בשגרה.

  • ירידה בריכוז ובביצועים: התעסקות כפייתית במין גוזלת אנרגיה, זמן וקשב.
  • היעדרויות מהעבודה או הלימודים: כדי לעסוק בהתנהגות המינית או בשל תחושת תשישות נפשית.
  • סיכון לאובדן מקום עבודה: בעקבות שימוש במחשב או טלפון לצרכים מיניים במסגרת העבודה, או ירידה חדה בתפקוד.

  • פגיעה באמון ובקשר הזוגי: שקרים, בגידות או סודות סביב ההתנהגות יוצרים ריחוק, כעס ולעיתים פרידה.
  • תחושת פגיעה ובגידה רגשית: בני זוג חווים כאב רגשי קשה ולעיתים מרגישים שאינם מספיקים או "מתחרים" עם ההתנהגות.
  • פגיעה בילדים: ילדים עלולים להיחשף לחומרים או התנהגויות לא מותאמות, או לסבול מהיעדר נוכחות הורית זמינה ורגועה.
  • תחושת בושה במשפחה: התנהגות גלויה או חשיפה ציבורית עלולה להביא לבושה או לבידוד חברתי.

הקושי המרכזי בטיפול: בושה, סודיות וסטיגמה

כשמדובר בטיפול במתמכרים למין, הקושי המרכזי הוא הבושה והסודיות הגדולה מסביב לנושא, שמונעות מהמכורים ומשפחותיהם לבקש עזרה. היבטים נוספים של התופעה מקשים על הטיפול: הסטיגמה החברתית והסלידה ממיניות לא ראויה, שגורמים למכורים ולסובבים אותם להסתיר את הבעיה, הכל נסתר ומוסתר. בניגוד, למשל, למכורים לסמים, כשמדובר במכורים למין אין שימוש בחומר או בסם ממכר כלשהו. בנוסף, יש למכורים צורך אדיר לשכנע את עצמם "שהכל בסדר", כדי לדכא את הכאב והבושה שלהם כתוצאה מהמחלה.

טיפול בהתמכרות למין

תפקיד הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי הוא ללמד את המכורים לחיות עם הדחף, ואיך "לא ליפול בפח להבא". מטרת התהליך היא לא להפוך את המכורים לנזירים, אלא להקנות להם יכולת לתעל את המין לאפיק חיובי ובריא, בתוך מסגרת זוגית ואינטימית.

בטיפול הגמילה מלמדים אותם ליהנות ממין (ולאו דווקא להתנזר ממנו), ליהנות ממגע, מליטוף, מחיבוק, מחום אנושי. להבין את משמעות המין בחיים, ולראות אותו הרבה מעבר לאקט הטכני.

אחוזי ההצלחה בטיפול נעים בין 70 ל-80 אחוז, בהתאם למוטיבציה של המכורים לשנות את מצבם, כמובן. אולם הבשורה הטובה היא, כי מעצם ההכרה בבעיה והטיפול בה, יש למכורים תקווה לראות את האור הרומנטי והאינטימי בקצה מנהרת הבדידות, הריקנות והדיכאון.

הטיפול התרופתי המודרני כולל תרופות אנטי-חרדתיות, וכן תרופות נוגדות אפילפסיה, כגון: למיקטל, טופמקס וגמפנטין. בגישה זו מסתכלים על הדחף כעל סוג של התקף אפילפטי, או פעילות לא סדירה של המוח, שדומה לזו שמתרחשת כשהמוח אינו שולט בגל העצבי שיוצר את האפילפסיה, ומטפלים בהתאם. עבודה מעניינת בנושא זה פורסמה על ידי המחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטת סטנפורד, שם קיבלה קבוצה של 24 מטופלים טיפול בציפרלקס, עם תוצאות טובות. כמו כן קיימת מגמה של מחקר להרחבת השימוש ב-נלטרקסון והתאמתו גם למכורים לפורנוגרפיה.

הטיפול הקבוצתי במכורים למין מפחית בושה ובידוד, מסייע בזיהוי טריגרים, שליטה בדחפים ושיקום יחסים. קיימות קבוצות 12 צעדים, SAA, SA וקבוצת טיפול רגשי.

  • מתמקד בקונפליקטים לא מודעים, דפוסי התקשרות מוקדמים, דימוי עצמי, ויחסים בין-אישיים.
  • נמצא יעיל במיוחד כאשר ההתנהגות המינית נובעת מקונפליקטים פנימיים, חוויות דחייה, או צורך בוויסות רגשי.
  • מסייע בהבנת המשמעות האישית של ההתמכרות ובקשר שלה להיסטוריה הנפשית של המטופל. מחקרים הראו שטיפול פסיכודינמי מסייע בשיפור וויסות רגשי ובהפחתת התנהגות מינית אימפולסיבית, במיוחד בגברים עם טראומות ילדות.

  • מתאים במיוחד למטופלים עם היסטוריה של פגיעה מינית, התעללות או הזנחה בילדות.
  • גישות כמו EMDR, SE (Somatic Experiencing) או TF-CBT, מסייעות לעבד חוויות טראומטיות ולהפחית את הצורך להשתמש במין כדרך התמודדות.
  • משפרות חיבור לגוף, ביטחון עצמי, והפחתת דיסוציאציה.

  • חשוב במיוחד כשיש זוגיות פעילה או השפעה על ילדים.
  • עוסק בשיקום האמון, גבולות, תקשורת ויחסי אינטימיות.
  • מאפשר לבני הזוג להבין את ההתמכרות כבעיה מערכתית ולא רק "אשמת" הפרט.
  • יש גישות ייחודיות כמו PACT או Emotionally Focused Therapy (EFT) שעובדות עם רגשות ההתקשרות והביטחון.

מיינדפולנס, ותרגולי מודעות גופנית מסייעים לחזק שליטה בדחפים, נוכחות והתמודדות עם רגשות קשים. טכניקות אלה יכולות להוות השלמה יעילה במיוחד למטופלים שמתקשים להפסיק "באוטומט" את ההתנהגות.

לסיכום, מודל אינטגרטיבי מומלץ:

  • CBT להפחתת התנהגות ויצירת תחליפים בריאים.
  • טיפול דינמי או טראומתי לעיבוד עומק של שורשי ההתמכרות.
  • קבוצות תמיכה, כמו SAA, לחיזוק שייכות ואחריות.
  • טיפול תרופתי במידת הצורך (SSRI, mood stabilizers).
  • טיפול זוגי במקרה שיש צורך לשיקום מערכת יחסים פגועה.

איך לפנות לעזרה בהתמכרות למין

אם את, אתה או מישהו שאתם מכירים מתמודדים עם התמכרות למין, יש כמה פעולות שאפשר לבצע ממש עכשיו:

1. לחפש קבוצת תמיכה של SA, SAA מכורים לסקס אנונימיים – יש קבוצות ברחבי הארץ, ההשתתפות בקבוצה היא ללא עלות.

2. לפנות לרופא או לרופאת המשפחה בקופת החולים בה מבוטחים. אם קיימים יחסי מין, חשוב לבצע בדיקות לגילוי מחלות מין.

3. לפנות ליחידה להתמכרויות במחלקת הרווחה בעיר או ברשות בה מתגוררים.

4. לפנות לאחת מאשפוזיות הגמילה הציבוריות או למרפאה לטיפול בהתמכרויות לקבלת ייעוץ ותמיכה מקצועית. חשוב לדעת: הגמילה הפיזית והנפשית במערכת הבריאות הציבורית היא ללא עלות. פנייה למסגרת אשפוז או טיפול פרטית – כרוכה בעלות על חשבון המטופל.

אולי יעניין אותך עוד