העלייה לכיתה א'

פרידות ומעברים הם חלק בלתי נפרד מהחיים של כולנו. יש אנשים שקל להם יותר עם שינוי מסגרת, בעוד אצל אחרים מדובר באירוע מלחיץ ואפילו מפחיד. אם חושבים על כל המעברים השכיחים בגיל הילדות, המעבר שנהוג לשים עליו את המשקל הרב ביותר הוא מגן החובה אל כיתה א'.

רבים מייחסים למעבר זה משמעות כה רבה, עד שלפעמים יש קושי לראותו כפי שהוא - מעבר נורמטיבי ברצף ההתפתחותי הרגיל. אין ספק שזהו מעבר מרגש, שיאפשר לילד או הילדה שלנו לראות ולהבין את העולם אחרת, אבל כך גם המעבר של התינוק או התינוקת מזחילה להליכה ובטח הפעם הראשונה בה הם משתלבים בגן או במשפחתון.

הסיבה לכך היא ככל הנראה בגלל הציפיות והחששות שעולים סביב הלימודים בבית הספר, הדרישות הלימודיות, ההתנהגותיות והחברתיות, וכמובן המגע הראשון של ילדים עם אנשי מקצוע בעלי סמכויות שטרם פגשו.
אם הילד או הילדה שלך נמצאים לפני המעבר לכיתה א' אתם ודאי מתרגשים מאוד וגם חוששים, וזה בדיוק הזמן להבין כיצד אפשר לסייע להם בתקופה זו? איך להתמודד עם הרגשות שלך ולא לתת להן להשפיע על בנך או בתך? וכיצד התמיכה הרגשית שלך יכולה לתרום למעבר קל וחלק יותר?

הכתבה הבאה תספק את כל המידע הנחוץ לך לפני המעבר לכיתה א', תיתן כלים ותובנות לסיוע בתהליך ותתייחס למגוון היבטים רגשיים ומעשיים.

כניסה חדשה ברגשות מעורבים

כשתלמיד או תלמידה מגיעים לכיתה א' הם בדרך כלל פוגשים לראשונה את מבנה בית הספר ונפגשים עם ילדים גדולים מהם - מה שיכול לגרום להם מצד אחד להרגיש חסרי ביטחון ואולי קצת "אבודים", ומצד שני לשמוח שהם סוף סוף יכולים להיכנס למבנה של הילדים "הגדולים", שעד היום הסתכלו עליו מבחוץ.

רוב בתי הספר כיום מודעים לקשיים האפשריים הכרוכים במעבר זה, ומשתדלים מאוד ליצור רצף עבור ילדי כיתה א' מבחינת משך וסוג הפעילויות שמוכרות מהגן. הילדים מצידם, לרוב פחות עסוקים בשאלת הזהות והמשמעויות השונות של המעבר לכיתה א', ויותר מתמקדים בהתרגשות מההתחלה החדשה, הילקוט, הציוד הלימודי, התלבושת והילדים בכיתה.

אם נתמקד בכל זאת בקושי של הילדים, בדרך כלל החשש והפחד העיקרי שלהם הוא ממה שהם לא מכירים. כלומר, עליהם להתרגל לחוויה של בית הספר מכל הבחינות הבאות:

• כללים ומושגים שהם עוד לא מכירים ומבינים, כמו "צלצול", "שיעורים" ו"הפסקה".
• ילדים גדולים מהם שאותם יפגשו במסדרונות בית הספר.
• מבנה בית הספר, שבדרך כלל הוא גדול מאשר מבנה הגן, ובהתחלה אפשר ללכת בו קצת לאיבוד.
• דרישות לימודיות והתנהגותיות מצד צוות ההוראה.
• הרצון למצוא חברויות חדשות.
• הצלחה לצד אי-הצלחה בלימודים.
• זמן ההפסקות בין השיעורים, ובעיקר - איך לא להיות לבד בהפסקה.

פחד מול התרגשות

יש כמה גורמים שיקבעו אם הילד או הילדה שלך יקבלו את החוויה באור חיובי או שלילי. הדבר הראשון הוא האופי והחוסן הפנימי. הורים מכירים הכי טוב את הילד או הילדה שלהם ויכולים לצפות את העתיד: ילדים ביישנים שמתקשים עם הסתגלות למקומות חדשים, מן הסתם יתקשו גם במעבר לבית הספר, וחשוב להתכונן לכך. ילדים פתוחים יותר שזורמים עם שינויים, צפויים להכיר די מהר חברים חדשים ולהתאקלם יותר בקלות.

הדבר השני הוא היחס של ההורים לנושא המעבר לבית הספר. אם הצלחת לנטרל את הלחץ והחשש שלך מהמעבר ולהציג לילד או הילדה את בית הספר באור חיובי, יש סיכוי טוב שגם הם יראו במעבר חוויה טובה ואפילו כיפית. לעומת זאת, אם ההתייחסות שלך למעבר לכיתה א' היא מלחיצה, עם אמירות כמו: "נגמרו המשחקים, בבית הספר צריך ללמוד", זה ודאי יקשה על ההתחלה ויגביר את החשש לגבי הצפוי לבוא.

הדרך הטובה ביותר להקל על ילדים וילדות שעולים לכיתה א' היא לעודד אותם לדמיין מה יהיה במקום החדש ולחשוב על מיומנויות שרכשו בגן או בבית שיכולות לעזור להם בכיתה א'. כדאי להסביר שבית הספר הוא ההמשך של מה שחוו בגן, השלב הבא שמתאים לגילם ושאחריו יבואו שלבים נוספים ומתקדמים. המטרה היא לתת תחושת ביטחון ורוגע שהם יצליחו להשתלב במסגרת החדשה ושסומכים עליהם.

חוויות העבר צפות

חוויות בית הספר האישיות שלך כהורה ויכולתך להסתגל למסגרות סמכותיות, משפיעות לעיתים גם על התגובה שלך לכניסה של הילד או הילדה לכיתה א'. למשל, ברגעים של קושי בלימודים או בהסתגלות למעבר לכיתה א', יש הורים שמבלי להתכוון משליכים את החוויה של הילד או הילדה על החוויה האישית שלהם מהעבר, ומגיבים בתחושה של כישלון ואפילו מצוקה אישית.

בנוסף, חשוב לדעת כי זה טבעי להתמודד עם שאלות וחששות שעולות אצלך מחוויות העבר בבית הספר, למשל: האם הבן או הבת שלי בשלים למעבר לבית הספר? האם הם יהיו אהובים על ידי ילדים אחרים? האם המורים ידעו להעריך את הכישורים והיכולות שלהם? האם תהיה בבית הספר סבלנות והבנה גם לרגעים שבהם מתנהגים בשובבות? ועוד ועוד.

ואם לא מספיקות כל הדאגות הללו, הרבה פעמים, בלי כוונה, הורים מתייחסים לילד או הילדה כמעין "שגרירים" של המשפחה ודואגים שלא יעשו להם בושות או יקלקלו את שמם הטוב.

הימים הראשונים ללימודים

הימים הראשונים בכיתה א' הם תקופה חשובה להסתגלות ילדים למערכת החדשה. חשוב ליצור עבורם שגרת בוקר יציבה שכוללת ארוחת בוקר והתארגנות רגועה. בסוף כל יום, כדאי להקדיש זמן לשמוע חוויות, להיות קשובים לרגשותיהם ולהביע סקרנות. הדרך להשיג מידע לגבי מאורעות היום היא לא לשאול שאלה כללית כמו "איך היה בבית הספר?", אלא שאלות יותר ספציפיות המכוונות לחוויה של הילד או הילדה, כמו "עם מי שיחקת בהפסקה הראשונה?", "מה למדת היום בשיעור חשבון?". עוד דרך טובה היא לשתף את הילד או הילדה בחוויות מהיום שלך, מה שיעודד שיתוף גם מצדם.

חשוב לזכור, כי חוויות של ילדים מורכבות לפעמים מתובנות ילדותיות ומהקשרים שהם לא בהכרח הגיוניים לאוזניים מבוגרות. כדאי לנסות לא להיות שיפוטיים לכך, להתייחס ברצינות גם לדברים שאולי נשמעים חסרי משמעות, וכמובן - להשתדל לשבח על מאמצים והתקדמות, גם אם קטנים.

קושי, חשש ומצוקה

הכניסה לכיתה א' יכולה לגרום לחלק מהילדים לקשיים רגשיים שונים שיכולים להתבטא בהתפרצויות, בכי וכעס ואפילו חוסר משמעת בכיתה. הדרך הנכונה להתמודד עם קשיים אלה היא להיות שם עבורם, להביע סקרנות לגבי הרגשתם ושלומם. למרות זאת, יש ילדים שמתקשים לספר ולשתף, ואז ההורים פוגשים רק את ההתנהגויות הבעייתיות. חשוב לעודד אותם ולתמוך בהם ואם לא מצליחים להתגבר לבד, אפשר לפנות להתייעצות עם הגורמים המתאימים בבית הספר, כמו היועצת, המחנך או המחנכת. במקביל, אפשר לפנות גם לגורמים טיפוליים מחוץ לבית הספר, כמו קופת החולים שמציעה מענה למצבים של קושי רגשי או אפילו רופא או רופאת המשפחה שמכירים את הילד או הילדה וידעו להמליץ מה יכול לעזור להם.

מצבים נוספים אפשריים בתקופה משמעותית של המעבר לבית הספר היא חזרה להרטבה בלילה או התגברות של תלונות פיזיות, כמו כאבי ראש, כאבי בטן ועוד. חשוב לדעת שאלו ביטויים שיכולים להצביע על מצוקה רבה וכדאי להתייחס אליהם בהתאם.