פנייה למיון יולדות

יש כמה סיבות לדימום נרתיקי או הפרשה דמית. הטיפול בדימום תלוי במקור של הדימום.

מקור הדימום: שליה

שליית פתח

מצב בו השליה מושרשת בחלק התחתון של הרחם וחוסמת את הפתח הפנימי של צוואר הרחם באופן מלא או חלקי. שליית פתח מאובחנת באולטרסאונד במהלך ההריון. הסתמנות קלינית היא דימום נרתיקי שלרוב לא מלווה בכאב.

במצב של שליה חוסמת חלקית או באופן מלא את הפתח הפנימי של צוואר הרחם, אפשר יהיה ללדת בניתוח קיסרי בלבד.

במצב של שליה נמוכה, הקרובה לפתח הפנימי של צוואר הרחם, תהיי במעקב במהלך ההריון. עם התקדמות ההריון השליה יכולה לשנות את מיקומה היחסי (עקב גדילת הרחם) ולפי מיקום השליה יוחלט אם תתאפשר לידה נרתיקית או שתצטרכי לעבור לידה בניתוח קיסרי.

גורמי סיכון לשליית פתח הם: שליית פתח בהריון קודם, ניתוחים קיסריים בעבר,
הריונות מרובים, גיל אימהי מעל 35, צלקות ברחם מניתוחים / גרידות / פרוצדורות רפואיות אחרות, הריון מרובה עוברים, עישון סיגריות או שימוש בקוקאין.

היפרדות שליה

היפרדות שליה גורמת לכשליש מהדימומים הרחמיים במהלך המחצית השנייה של ההריון. היפרדות שליה מוגדרת כהתנתקות חלקית או מלאה של השליה מדופן הרחם שמתרחשת טרם יציאת העובר מהרחם, מה שעלול לפגוע באספקת הדם לעובר.

ברוב המקרים הסיבה לתופעה לא ידועה אבל לפעמים היא יכולה להתרחש על רקע חבלה לבטן או בתאונת דרכים בה הגוף הוטח לפנים ולאחור או להתפתח על רקע תהליך כרוני ממושך יותר כגון זיהום.

גורמי סיכון: היפרדות שליה בעבר, רעלת הריון, יתר לחץ דם כרוני, ירידת מים מוקדמת וזיהום תוך-רחמי, עישון ושימוש בקוקאין, מצבי קרישיות יתר.

הסימנים הקליניים השכיחים שמאפיינים היפרדות שליה הם דימום נרתיקי ופעילות רחמית מוגברת. הדימום יכול להיות פתאומי ובכמות גדולה, מלווה בהתכווצויות כואבות של הרחם. אבל יש מקרי היפרדות שליה בהם הדם כלוא בין השליה לרחם ולא נראה דימום נרתיקי ואז נראה פעילות רחמית מוגברת וכאבי בטן. במקרה של היפרדות גדולה יכולה להיות גם השפעה על קצב לב העובר ולגרום לו מצוקה עוברית. במצבי היפרדות כרונית בדרך כלל התסמינים פחות סוערים.

היפרדות שליה

היפרדות שליה מאבחנים באבחון קליני אבל בדיקת אולטרסאונד לא תמיד תדגים את ההיפרדות. מצבי היפרדות שליה הם בעלי פוטנציאל מסכן חיים לאם ולעובר. תזמון היילוד במצבי היפרדות שליה הוא תלוי שבוע ההריון והמצב הקליני שלך, האם, ושל העובר שלך.

שליה נעוצה

מצב בו השליה משתרשת בדופן הרחם, וחודרת בדרגות שונות אל תוך רירית הרחם. בדרגה חמורה עשויה השליה לחדור אף לאיברים סמוכים כגון שלפוחית שתן או מעיים.

גורמי סיכון לשליה נעוצה: שליית פתח, ניתוח קיסרי בעבר, טיפולי הפרייה IVF, לידות מרובות, הריון בגיל מבוגר. שליה נעוצה מאובחנת באולטרסאונד בשליש השני או השלישי. אם יש חשד לשליה נעוצה, אפשר לאבחן גם עם MRI. שליה נעוצה עלולה לגרום לדימום במהלך ההריון אבל הסיבוך המשמעותי ביותר שלה הוא דימום משמעותי במהלך לידה שעלול להוביל אף לצורך בכריתת רחם. במקרה של שליה נעוצה תתבצע לידה בניתוח קיסרי בלבד. בניתוח לפי הצורך יהיו מעורבים גם מעורבים גם רופאים ורופאות מתחומים נוספים: אורולוגיה, כירורגיה וכדומה. יש סוגים רבים של ניתוחים המטרה בניתוח היא להפחית את הדימום, ובכך לאפשר את הוצאת השליה ולנסות לשמר את הרחם.

מקור הדימום: צוואר הרחם

במהלך ההריון, צוואר הרחם עשיר בכלי דם. כלי דם אלה הם רגישים מאוד ולכן יכולים לדמם לאחר קיום יחסי מין, לאחר בדיקה נרתיקית ואם יש פוליפ על צוואר הרחם, גם הוא יכול לדמם.

פתיחת צוואר הרחם (כחלק מתהליך לידה) עצמו יכולה לגרום לדימום וכאשר הצוואר נפתח מעט לקראת הלידה, גם הפקק הרירי משתחרר ואז נראה הפרשה ורדרדה-חומה בעלת מרקם צמיגי-רירי.

מקור הדימום: נרתיק

דימום שמגיע מפצע או נגע בנרתיק שדיממו אחרי שגירדת אותו או אחרי מגע מיני או חבלה. בכל דימום טרי, בכמות הדומה לכמות של וסת, חשוב לפנות להערכת רופא מיידית.

באופן כללי מומלץ לגשת להערכת רופא או רופאה כאשר יש דימום נרתיקי בהריון על מנת להעריך את מקורו ואת השפעתו על העובר.

בירור במיון: הערכה קלינית שלך ושל העובר, בדיקות דם לפי הצורך, כאשר סוג הדם הוא RH שלילי הצוות הרפואי יקבל החלטה לגבי הצורך במתן נוגדנים (אנטי D) ליולדת ועוד.

בכל מצב שבו יש חשד לירידת מים כמו רטיבות פתאומית או בצורת טפטוף, ללא תלות בשבוע ההריון, חשוב לפנות למיון יולדות שם יבצעו בדיקות שנועדו לשלול או לאמת את המצב.

האבחון יעשה על ידי ספקולום או תבחין המשנה את צבעו כאשר הוא באינטראקציה עם מי שפיר. הטיפול יינתן בהתאם למצב שלך, לשבוע ההריון בו את נמצאת ולחיוניות העובר. בכל מקרה של פקיעת קרומי השפיר יהיה צורך באשפוז בבית החולים.

תנועות העובר ברחם הן מדד חשוב למצב בריאותו של העובר. בדרך כלל, תתחילי להרגיש את תנועות העובר בין שבוע 16 לשבוע 24 אבל כדאי שתדעי שנשים בהריון ראשון מדווחות על הרגשת התנועות מאוחר יותר, יחסית לנשים בהריון חוזר.

בתחילה התנועות ירגישו לך כמו "רפרוף" וככל שההריון מתקדם התנועות הולכות ונעשות ברורות יותר. את גם תרגישי מתי העובר שלך ער ומתי הוא ישן במהלך היממה וייתכן שתלמדי לזהות את מחזורי השינה, שנעים בין 20 עד 40 דקות במהלכן העובר לא זז.

כמות התנועות משתנה במשך שעות היום ולכל עובר דפוס פעילות משלו. עם הזמן את תכירי את דפוסי הפעילות של העובר שלך ותדעי לזהות מתי הוא פעיל יותר ומתי פחות, האם הוא זז יותר ביום או בשעות הערב.

אם את מרגישה שינוי בדפוס התנועות, או הפחתה בתנועות או שאת לא חשה בתנועות כלל – חשוב לגשת מיידית להערכה רפואית.

החל משבוע 28-26 להריון מומלץ להתחיל לעקוב אחר תנועות עובר.

כיצד סופרים תנועות עובר

יש מספר שיטות לספירת תנועות עובר, נפרט כאן את הנפוצה ביותר. התייעצי עם אחות ליווי הריון או עם הרופא או הרופאה שלך לגבי השיטה עליה הם ממליצים:

כדי לבצע ספירת תנועות עובר כדאי לפנות זמן, כחצי שעה לפחות, ולהיות במקום שקט (כדי למנוע רעשי רקע והסחות דעת) ואחרי ארוחה קלה.

שכבי על צד שמאל והתרכזי בנשימות שלך. הניחי ידיים על הבטן, ספרי במשך 30 דקות את תנועות העובר. בזמן הזה את אמורה להרגיש 5-3 תנועות. אם לאחר 30 דקות הורגשו פחות מ-3 תנועות, אל תעצרי. המשיכי את הספירה למשך 30 דקות נוספות, בהן את צריכה לספור 6 תנועות בשעה. אם התוצאה לא מתקבלת במספרים אלה, חשוב לפנות מיידית להערכה רפואית.

בדיקה במיון יולדות: ניטור עוברי ממושך עם הדרכה לסימון תנועות עובר (באמצעות סמן שרושם על דף המוניטור את התנועות שסומנו). בהמשך ביצוע פרופיל ביופיזיקלי על ידי רופא או רופאה.

פרופיל ביופיזיקלי היא בדיקת אולטרסאונד לא פולשנית אשר מעריכה את מצבו של העובר ברחם על ידי מתן ניקוד לכל פרמטר שנבדק: תנועות גוף, תנועות נשימה, טונוס גוף, כמות מי שפיר ובנוסף, ניטור עוברי.

יש גורמים רבים המשפיעים על מספר התנועות עליו תדווחי, רובם שכיחים כמו חוסר ריכוז או חוסר תשומת לב שלך במהלך יום עמוס, שינוי באופי התנועות התקין בשל גדילת העובר ברחם ועוד. אבל גם מצבים ומחלות, בהן עלול להיגרם סבל עוברי, יכולים להתבטא בהפחתה והיחלשות תנועות העובר.

מעקב יומי של תנועות עובר מאפשר לך לעקוב אחר מצב העובר שלך ברחם.

בכל חבלה, נפילה, או מעורבות בתאונת דרכים גם ללא חבלה ישירה לבטן, חשוב לגשת להיבדק במיון. במצב כזה יש חשש להיפרדות מוקדמת של השליה בגלל החבלה. לעיתים יש צורך גם בהערכת אורתופד או כירורג לפי מנגנון החבלה והתלונות שיהיו לך בעקבותיה.

אם נחבלת, בין אם הייתה פגיעת בטן ישירה ובין אם לא, הרופא או הרופאה ישקלו בהתאם למצב שלך, אישפוז בהשגחה לכ-24 שעות.

יתכן ותישארי להשגחה באשפוז במהלכו ינטרו את העובר, יבצעו אולטרסאונד להערכת מצבו ותתבקשי לשים לב לתנועות עובר ולדווח על הופעת פעילות רחמית. אם יש לך סוג דם RH שלילי, ישקלו לתת לך אנטי D.

כאב ראש, החמרה בבצקות, לחץ דם גבוה, טשטוש ראיה, או כאב ברום הבטן יכולים להיות סימנים המעידים על מצב של התפתחות רעלת הריון. במיון יבצעו הערכה הכוללת בדיקות דם, הערכה אימהית ועוברית, בדיקת שתן לחלבון ומדידות לחץ דם.

לקריאה מורחבת על רעלת הריון.

נשים רבות מתארות את כאבי הצירים בתחילת לידה כ"כאבי מחזור" שמתבטאים בכאבי בטן תחתונה וכאבי גב המופיעים לסירוגין. בכל מקרה של צירים, התכווצויות או לחצים לפני שבוע 37, שלא חולפים, חשוב שתפני לייעוץ ובדיקת הרופא או הרופאה המטפלים בקופת החולים או במיון יולדות.

במיון יולדות: בזמן החיבור למוניטור עוברי, המיילדת תחבר אלייך גם מתמר להערכת הפעילות הרחמית (רישום צירים) וכך אפשר יהיה להתרשם אם אכן ישנם צירים ומה הסדירות, התדירות ומשך כל ציר. בנוסף, המיילדת תניח את ידיה על הרחם לבדוק את התקשות הרחם.

בדיקה נרתיקית – יתכן ויהיה צורך לבדוק גם בדיקה נרתיקית פנימית לבדוק אם יש צירים מקדמי לידה שגורמים לשינויים בחלל הרחם (פתיחה, מחיקה מיקום ומרקם).

צירים במועד: קשה מאוד לומר במדויק מתי לפנות למיון יולדות, אבל הדבר הכי חשוב הוא באמת הקשבה לגוף שלך. אם את מרגישה כאב צירים שמתגבר, כאב שאת מתקשה להתמודד עימו בבית, כדאי שתגיעי למיון יולדות להערכה.

העיקרון: ככל שהצירים סדירים יותר (שניים או יותר בעשר דקות) ועולים בעוצמתם ובמשכם, כך גדל הסיכוי שהאישה נכנסת ללידה גבוה יותר.

ככלל, צירים סדירים, שהולכים ומתגברים בכאב שלהם, מדי 5 דקות במשך שעה – שעתיים (שעתיים בלידה ראשונה) או אפילו פחות אם מדובר בלידה חוזרת, פני למיון יולדות.

כשאת שוקלת אם לצאת למיון יולדות, קחי בחשבון עוד נתונים כגון העומס בכבישים בשעת הפנייה למיון, מרחק הנסיעה ועוד.

לקריאה מורחבת על שלבי הלידה.

מצב של אובדן נוזלים כתוצאה משלשולים והקאות עלול לגרום לצירים מוקדמים. שלשולים והקאות יכולים להיגרם בגלל מזון מקולקל או נגוע ולגרום לזיהום ויראלי או חיידקי. אם בנוסף, יש לך חום, חשוב לשלול זיהום עם ליסטריה ובהתאם לשיקול הדעת הרפואי של הצוות המטפל, ייתכן שיתנו לך טיפול אנטיביוטי עד שלילת הדבקה בליסטריה.

הרופא או הרופאה המטפלים יציידו אותך בפגישה האחרונה שלך איתם (סביב שבוע 38) במכתב ובו מידע מפורט על מהלך ההריון. אם הגעת לשבוע 40, זה אומר שכעת את במצב שנקרא הריון עודף. משבוע 40 מתבצע מעקב הריון בהתאם לצורך ולהמלצות הרפואיות.

לפעמים הרופא או הרופאה שמטפלים בך בהריון, יפנו אותך למיון יולדות עקב ממצא בבדיקה שערכת.