רווחה הורית - לצאת ממעגל הכעס

נהיה עם הילד או הילדה ברגע שהם חווים עכשיו. במקום לומר: "אבל הכפית שרצית מלוכלכת! / אבל הסברנו שאי אפשר לצאת עכשיו לפארק כי גשום ורטוב / אי אפשר לראות עוד סרטון כי ראית כבר המון היום", ניתן מילים לתחושות שאנחנו רואים: "ממש רצית את הכפית הזו במיוחד / זה מבאס שאי אפשר לצאת עכשיו לפארק כי הכול רטוב / זה באמת קשה להפסיק לצפות בסרטונים ולעבור לפעילות אחרת".

כשאנחנו אומרים לילד או לילדה "לא" או מבקשים מהם להפסיק התנהגות מסוימת, הם נשארים קצת מבולבלים, בוואקום. הם לא יודעים מה כן מותר. לכן, חשוב שנוסיף תמיד את האפשרות של מה כן: "בבית אנחנו לא רצים, אפשר לרוץ בחוץ / אנחנו לא זורקים חול על אנשים אחרים, אפשר לזרוק אותו לכיוון ההוא / היום גשום, אבל מחר נוכל לצאת לפארק כי הוא כבר יהיה יבש".

ילדים, כמו מבוגרים, לא אוהבים שנותנים להם הוראות. הם רוצים להרגיש שיש להם מקום להתבטא, לבחור ולפעול. לכן, נוכל לתת בחירה בין כמה אפשרויות: "מה בא לך לעשות קודם – לצחצח שיניים ואז להתקלח, או קודם להתקלח ואז לצחצח שיניים? / מה לשים בצלחת שלך – חביתה וגבינה, או מלפפונים וגבינה?". יחד עם זאת, יש ילדים שבחירות מרובות מעמיסות עליהם. במתן אפשרות הבחירה כדאי להשתמש בעיקר במצבים שבהם אנחנו או הילדים נמצאים במעגל מתמשך של ויכוחים או כעס. אבל חשוב לזכור שיש מקרים וזמנים שבהם אנחנו כהורים פשוט צריכים לומר מה עושים ואיך, למשל כשצריך לקדם את ההתנהלות לקראת שינה, או כשצריך לצאת מן הבית או לתת תרופות.

כשיש מצב מאתגר שדורש הצבת גבול - במקום לתת לילד או לילדה הוראה לעשות משהו, כדאי להגיד (באווירה נעימה, לפני שמתחיל הכעס) מה אנחנו עומדים לעשות כדי שיהיה להם קל יותר לעמוד בגבול שאנחנו מציבים. למשל, במקום להגיד "תפסיק לשחק עם הכדור עכשיו, אחותך התינוקת מנסה להירדם!", נגיד משהו כמו: "אני רואה שאתה ממש אוהב לשחק עם הכדור ואתה לא מצליח להפסיק לבד, לכן אני אעזור לך, אקח את הכדור עכשיו ואחזיר לך אותו אחרי שהיא תתעורר".

כולנו אוהבים להרגיש חלק, מועילים וייחודיים. לכן כדאי לחשוב על פעולה שהילד או הילדה טובים בה במיוחד, גם אם היא קטנה ונראית חסרת חשיבות בשלל משימות הבית, ונמנה אותם לאחראיים הבלעדיים עליה. לדוגמה, "אתה הכי טוב בלסדר את המדף של הנעליים! יותר טוב מכוווולנו! מה דעתך שרק אתה תהיה אחראי על זה?".

משחק מעביר ילדים וילדות ממצב של תסכול למצב של דמיון. לכן משחקיות היא דרך מעולה לאוורר סיטואציות מאתגרות. גם אם אנחנו מאוד כועסים או לא בא לנו לשחק, כדאי לזכור שזה כלי יעיל כדי לקטוע את הסיטואציה המעצבנת שבה אנחנו נמצאים עכשיו. גם אם זה אומר שלפעמים אנחנו צריכים קצת לזייף. אפשר להגיד למשל: "בוא נראה אם אתה מצליח להגיע למקלחת בקפיצות של צפרדע! / את תאספי את הקוביות הכחולות ואני אאסוף את האדומות. בואי נראה איזה קוביות ייגמרו קודם! / צוות הצלה יציל את כל הבובות מהרצפה!". צריך לזכור שיש ילדים שתחרויות ומשחקים מכניסים אותם למצב נפשי של לחץ או להתלהבות יתר. לכן כדאי להשתמש בכלי הזה אם הוא מתאים לילד או לילדה שלנו, וגם לזמן ביום ולאווירה הביתית שהיינו רוצים לבסס באותו הרגע.

ילדים וילדות אוהבים מאוד להקשיב לסיפורים. לפעמים, נוכל להעביר את המסר שלנו בדרך של סיפור כדי להגדיל את הסיכוי שהם ירצו להקשיב, ואולי גם להפנים. למשל, לילד שמאוד רוצה את כל מה שיש לאחיו הקטן, נוכל לספר על עצמנו, ועל איך פעם ממש רצינו את האופניים שהיו לחברה שלנו, וכמה זה היה קשה כל כך לרצות ולא לקבל.

סצנות מפוארות של בכי או כעס של הילד או הילדה שלנו במקומות ציבוריים או בפני מכרים ומשפחה יכולות להביך ולתסכל אותנו. צריך לזכור שזה קורה לכולם… אין הורה שלא התמודד עם זה בעבר ומבין בדיוק איך אנחנו מרגישים ברגע הזה. לכן, במקום להתמקד במי שמסביב, נתמקד בעצמנו ובילד או בילדה שלנו. במקום לומר "תסלחו לו, הוא עייף", ניגש אל הילד או הילדה שלנו, נשב לידם, ננסה ליצור קשר עין ללא מילים ונחכה יחד שהסערה תשכך מעט. לא חייבים לדבר, השהות יחד מספיקה לפעמים, אבל כן אפשר לומר "אני פה כדי להיות איתך".