צעדים ראשונים של תינוקות

הליכה עצמאית היא שלב התפתחותי משמעותי ומאתגר אצל תינוקות, במיוחד הצעד הראשון שנחשב לרגע מרגש שתופס מקום מיוחד בלב של ההורים והמשפחה. הליכה היא שינוי משמעותי עבור תינוקות: הם יכולים לחקור אזורים שעדיין לא הגיעו אליהם לפני כן, להגיע למקומות חדשים בכוחות עצמם ולהיות הרבה יותר עצמאיים.

בני אדם נועדו ללכת על שתיים, זה טבוע בנו גנטית. ההליכה היא זו שמאפשרת לנו שליטה בסביבה, להגיע ולהתנייד ממקום למקום, ללמוד, לחקור ולפתח קשרים חברתיים. שלבי ההתפתחות שקדמו להליכה וההתנסויות שהפעוט או הפעוטה חוו בסביבות שונות ומגוונות, הם משמעותיים ומכינים את יכולת ההליכה. כלל מערכות הגוף משפיעות על התפתחות זו, במיוחד המערכות הקוגניטיבית, החושית, השלדית והשרירית.

לצד זה, חשוב לציין, שאין גיל ייעודי לכך, אלא מדובר בטווח זמן רחב שבו רוב הילדים מתחילים לעשות את צעדיהם הראשונים.

בכתבה זו נציג את כל מה שכדאי לדעת על צעדים ראשונים אצל תינוקות: מתי בדרך כלל זה קורה, איך זה נראה בפועל, ואיך ההורים יכולים לתמוך בתהליך באופן נכון תוך שמירה על בטיחות.

מתי בדרך כלל מתחילה הליכה

כאמור, אין גיל מדויק להליכה. רוב התינוקות מתחילים לבצע צעדים ראשונים בין גיל 12 חודשים ל-15 חודשים. אבל, חלקם עושים זאת בגיל 10 חודשים וחלקם מחכים עד גיל 18 חודשים או אפילו 20 חודשים. כל זה אופייני לגמרי.

אם אחד מכם, ההורים, החל או החלה ללכת בשלב מאוחר, יתכן שגם התינוק או התינוקת שלכם ילכו בשלב מאוחר יחסית. לכל ילד וילדה קצב ורצף התפתחותי ייחודי. תהליכי ההתפתחות קשורים אחד לשני והם תוצר של שילוב של התפתחות מערכות גוף שונות, תכונות גנטיות והתנסויות בסביבות מגוונות.

סימנים מקדימים לצעדים ראשונים

יש כמה סימנים שמעידים שהתינוק או התינוקת קרובים לבצע את צעדיהם הראשונים:

• עמידה ליד רהיט עם תמיכת גוף ושחרור הידיים למשחק.
• הליכה צידית לאורך ומסביב לרהיטים וחפצים בגבהים שונים ומעבר מאחד לשני.
• מעבר מעמידה לישיבה ומישיבה לעמידה מכיסא ומהרצפה.
• עמידה ליד קיר, מראה, דלת.
• עמידה ליד שולחן או ספה בתמיכת יד אחת והרמת חפץ שנפל.
• עמידה ללא תמיכת ידיים למשך זמן.
• עמידה ללא תמיכת ידיים ואחיזה בצעצוע או בקבוק.

אם את או אתה רואים את הסימנים האלה, אתם בדרך הנכונה. עוד כמה שבועות או חודשים והצעדים הראשונים יתחילו.

מהצעדים הראשונים להליכה יציבה יותר

ההליכה לא תהפוך ליציבה בן לילה - מדובר בתהליך שיכול לקחת מספר חודשים מתחילת ההליכה:

• בחודשים הראשונים להליכה, התינוק או התינוקת עדיין צריכים תמיכה. הם יחזיקו בהורה או בריהוט כדי ללכת, ויעדיפו לזוז ממקום למקום תוך דחיפת חפץ או בזחילה.
• עם הזמן והניסיון, הם יעדיפו להעביר חפצים ממקום למקום בהליכה. ההליכה תהיה כדי להגיע ממקום למקום, ובמקביל הם יתחילו לטפס על משטחים גבוהים, להתיישב על שרפרף נמוך או כיסא; יצליחו לעצור, להרים חפץ מהרצפה, להיעמד ולהמשיך ללכת, ולשנות כיוונים בזמן ההליכה. במקביל, הם גם יתחילו ללכת בחוץ על משטחים שונים, עם עליות וירידות. בהתחלה הם יחפשו את יד ההורה כדי לקבל יציבות, ובהמשך יסתדרו לבד. בשלב הבא הם גם יתחילו לנסות לעלות ולרדת מדרגות עם החזקת יד של הורה.
• בגיל שנתיים בערך, משהו חשוב קורה: הפעוט או הפעוטה ילמדו לבעוט בכדור, למסור כדור, לרוץ ולעצור. הם ייהנו לסחוב חפצים גדולים ממקום למקום ולעלות מדרגות עם אחיזה במעקה.
• עד גיל שנתיים וחצי בערך, ההליכה אמורה להיות יציבה יותר. סביר להניח שהפעוט או הפעוטה כבר יתנסו בקפיצה במקום.
• מכאן ועד עד גיל 4 שנים בערך, ההליכה תמשיך להתפתח - עד שהיא תהפוך להיות דומה להליכה של אדם בוגר. בגיל 7 שנים תגובות שיווי המשקל בהליכה ובריצה כבר יהיו דומות לאלו של מבוגר.

תופעות שכיחות שכדאי להכיר

כף רגל שטוחה (פלטפוס): כשתינוק עומד וצועד, ייתכן שזה נראה שיש לו "כפות רגליים שטוחות". נושא זה גורם להורים רבים לדאגה, אבל זה תקין לגמרי. כף רגל של תינוק וגם של פעוט בדרך כלל נראית שטוחה, בגלל שיש בה כרית שומן עבה באזור הקשת, השרירים והרצועות עדיין לא מספיק מפותחים וחזקים ומערכת שיווי המשקל מתפתחת. לכן, כאשר התינוק נעמד הקשת 'נעלמת', אך כאשר הוא יושב או עומד על קצות האצבעות הקשת לרוב נראית. הליכה יחפה על משטחים שונים, קשיחים ולא קשיחים, כמו דשא וחול, עוזרת מאוד לחיזוק כף הרגל ובכלל לפיתוח מערכת היציבה ושיווי המשקל. הקשת של כף הרגל הופכת דומה לזו של מבוגר רק בגיל 4 או 5. לכן, לרוב אין צורך בטיפול מיוחד, כמו מדרסים או טיפולים אחרים. אם כף הרגל נשארת שטוחה אחרי גיל 6, אפשר לגשת לייעוץ רפואי, אבל עד אז זה פשוט חלק מההתפתחות המצופה.

הליכה על קצות האצבעות: חלק מהתינוקות, במיוחד בשלבים הראשונים של ההליכה, צועדים על קצות האצבעות. יכול להיות שהם ילכו רק על קצות האצבעות, או שישלבו זאת עם הליכה רגילה. זו תופעה נפוצה מאוד, שבדרך כלל חולפת מעצמה בתוך זמן קצר - ימים או שבועות, או לכל היותר כמה חודשים. רוב הילדים מפסיקים ללכת על קצות האצבעות מעצמם בלי צורך בטיפול. במקרים נדירים, הליכה על קצות האצבעות יכולה להיות ביטוי לבעיה אורתופדית או התפתחותית. לכן, אם ההליכה על קצות האצבעות מופיעה לעתים קרובות ולפרק זמן ארוך (יותר מכמה חודשים), כדאי להתייעץ עם רופא ילדים, אורתופד ילדים, או פיזיותרפיסט שמטפל בילדים.

סיבות רפואיות לאיחור בהליכה

סיבות כאלה אינן שכיחות, וכמעט כל הילדים ילכו באופן עצמאי לפני גיל שנה וחצי. אבל כשהן קיימות, הן יכולות לכלול:

• חולשת שרירים.
• גמישות יתר של השרירים או המפרקים.
• מתח שרירים שהוא גבוה או נמוך מדי.
• כאבים או צליעה.
• מנח לא תקין של כפות הרגליים.
• בעיות במפרקים.
• הבדל באורך בין הרגליים.
• עיכוב התפתחותי.
• פגות.
• בעיות נוירולוגיות (נדירות מאוד).

אבל, חשוב לזכור שוב שברוב המקרים הכל תקין, אך אם קיימת דאגה - עדיף לבדוק.

לסיום, חשוב לנו לחדד שוב שלכל תינוק ותינוקת יש תכונות שונות וקצב אישי - בשינה, באכילה ובהתפתחות כמו גם הליכה. לא מומלץ להשוות בין ילדים, כי אין פה מרשם מדויק. כדאי לתת לבנך או בתך את הזמן שלהם בלי להיות בלחץ. חשוב לדעת לשחרר, להעניק לתינוקות תחושה של ביטחון ורוגע ולאפשר להם הזדמנויות להתחיל ללכת באופן עצמאי. וחשוב גם לזכור - הצעדים הראשונים הם רק ההתחלה, אחריהם יגיעו הריצה, הטיפוס והקפיצה. תהנו מהרגע הזה, לפני שתצטרכו להתחיל לרדוף אחריהם...