ריבוי ומיעוט מי שפיר

מי שפיר הם נוזל צלול וצהוב, שמקיף את העובר במהלך ההתפתחות שלו בתוך הרחם. העובר ומי השפיר נמצאים בתוך שק הנקרא "שק השפיר", העשוי משני קרומים: קרום פנימי, הנקרא "קרום האמניון", וקרום חיצוני הנקרא "קרום הכוריון". מי השפיר מתחילים להיווצר כבר כ-12 ימים לאחר ההפריה, בתוך שק השפיר שמקיף את העובר לאורך כל התפתחותו.

בשבועות המוקדמים של ההריון, מי השפיר מורכבים בעיקר ממים. עם התקדמות ההריון, נפח מי השפיר גדל בהדרגה, הרכבם משתנה, וכולל גם חלבונים, שומנים, הורמונים, נוגדנים, אלקטרוליטים, תאי עור, שתן עוברי ועוד.

נפח מי השפיר מגיע לשיאו סביב שבוע 32 להריון - ועומד על ליטר אחד בממוצע. נפח זה נשאר יציב עד שבוע 38 ומתחיל לרדת בהמשך.

כמות מי שפיר תקינה בשק השפיר לאורך כל ההריון משקפת את בריאות העובר והאם.

נפח תקין של מי שפיר

כמות מי השפיר משתנה בין אישה לאישה, כאשר השונות הגדולה ביותר היא בין השבועות 33-32. הכמות התקינה בטווח שבועות זה נעה בין 2,100-400 מיליליטר (אחוזון 95-5).

ייצור מי השפיר

בשליש הראשון של ההריון מי השפיר מכילים בעיקר מים, ומקורם הוא הדם האימהי שעבר סינון (פלזמה אימהית). לקראת סוף הטרימסטר הראשון, הכליות של העובר מתחילות לייצר שתן. עם התקדמות ההריון, כמות השתן שמייצר העובר גדלה - עד שבמחצית השניה להריון המקור העיקרי של מי השפיר הוא השתן העוברי.

לכן, מערכת שתן מתפקדת ותקינה אצל העובר היא חיונית לייצור תקין של מי השפיר.
בנוסף, חלק קטן יותר ממי השפיר מיוצרים בריאות העובר ומופרשים לשק השפיר.

ספיגת מי השפיר

עיקר ספיגת מי השפיר נעשית בעת בליעה של המים על ידי העובר, והיתר נספג דרך השליה והקרומים של שק השפיר. מסיבה זו, ספיגה של מי השפיר תלויה גם בקיומה של מערכת עיכול תקינה ומתפקדת אצל העובר.

באופן תקין, האיזון בנפח מי השפיר מתקיים על ידי בליעת מי השפיר מצד אחד, ומתן שתן על ידי העובר מהצד השני.

בדיקת מי שפיר

את מי השפיר אפשר לדגום ​בבדיקת מי שפיר (דיקור מי שפיר). הנוזל הנדגם בבדיקה מכיל תאים של העובר, אותם אפשר לגדל במעבדה כדי לבצע בדיקות גנטיות או אחרות לעובר.

הערכת כמות מי השפיר

קיים קושי טכני למדוד במדויק את כמות מי השפיר, ולכן מדובר בהערכה בלבד ולא במדידה מדויקת. בעבר השתמשו בטכניקות של מישוש הבטן להערכת ריבוי או מיעוט מי שפיר, אבל כיום בעזרת מכשיר אולטרסאונד אפשר להעריך ולזהות (ללא מדידה) אם כמות הנוזל תקינה. הערכת כמות מי השפיר מבוצעת במהלך מעקב הריון שגרתי, על מנת לוודא שהיא בטווח התקין. בנוסף, ההערכה מבוצעת גם כחלק ​​​​מבדיקת פרופיל ביופיזיקלי - בדיקה לא פולשנית שמטרתה להעריך את מצבו של העובר ברחם ובפרט את הסיכון למוות תוך-רחמי.

אם עולה חשד למיעוט או ריבוי מי שפיר, תבוצע מדידה מדויקת יותר, גם היא באמצעות אולטרסאונד.

ב-1%–2% מכלל ההריונות מתגלה מקרה של ריבוי מי שפיר (Polyhydramnios). מצב זה יכול להתרחש בדרגה קלה, בינונית או חמורה.

מידע שכדאי לך לדעת לגבי ריבוי מי שפיר

• אמנם ריבוי מי שפיר יכול להיות בעל משמעות, אבל במקרים רבים הוא עשוי להיות זמני בלבד.
• מצב קל של ריבוי מי שפיר לא בהכרח מנבא בעיות בעובר.
• ככל שהמקרה מתרחש מוקדם יותר בהריון או שדרגת ריבוי מי השפיר היא גדולה יותר, כך הסיכוי לתחלואה עוברית עולה.

הסיבות

ברוב המקרים של ריבוי מי שפיר קל, הסיבה לא ידועה והמצב חולף מעצמו. לעיתים מצב זה קורה בגלל שהתינוק הוא גדול מהממוצע או שההריון הוא של יותר מעובר אחד. במקרים של ריבוי מי שפיר בדרגה בינונית עד חמורה, הסיבות האפשריות כוללות:

• סוכרת אימהית לא מאוזנת: יכולה לגרום לעלייה בכמות השתן של העובר ולריבוי מי שפיר.
• מומים בעובר: למשל, חסימה במערכת העיכול הנובעת מחוסר התפתחות של הוושט, יכולה לפגוע בספיגה של מי השפיר ולהיווצרות ריבוי מי שפיר. גם מומים במערכת העצבים של העובר יכולים לגרום לכך.
• גורמים גנטיים או תסמונות: למשל, תסמונות נוירולוגיות אצל העובר המתבטאות במום בשרירי השלד, יכולות לגרום לניוון שרירים, וכתוצאה מכך לפגיעה ביכולת הבליעה של העובר.
• זיהומים בהריון: למשל, נגיף פרוו (Parvo).

הסיבוכים

ריבוי מי שפיר יכול להיות בעל השלכות על ההריון והלידה ועלול לגרום לך לתופעות הבאות:

• צירים מוקדמים.
• לידה מוקדמת.
• מצג עובר לא יציב (עלול להתהפך למצג עכוז).
• צניחת חבל הטבור - במצב זה עלול חבל הטבור להקדים את הראש (מכונה גם שמט של חבל הטבור).
• היפרדות שליה - יכולה להיגרם בעת ירידת המים, כתוצאה מירידה מהירה בלחץ התוך רחמי.
• דימום מוגבר לאחר לידה בעקבות קושי של הרחם להתכווץ.

חשוב לציין, שסיבוכים אלה קשורים בדרך כלל למצב של ריבוי מים קיצוני, והם נלקחים בחשבון כאשר יולדת מגיעה לחדר הלידה. צוות חדר הלידה יודע לנקוט בפעולות מניעתיות בעת הצורך ובהתאם למצב ריבוי המים וכדי להפחית את הסיכויים לסיבוכי לידה.

ב-1%-3% מכלל ההריונות מתגלה מקרה של מיעוט מי שפיר (Oligohydramnios). בקרב נשים עם סיכון מוגבר לסיבוכי הריון, השכיחות גבוהה יותר ומגיעה ל-19%-20%. מצב זה יכול להתרחש בדרגה קלה, בינונית או חמורה.

ככל שמיעוט מי השפיר חמור יותר, או אם המצב התגלה במחצית הראשונה של ההריון, כך עולה הסיכון לתחלואה של העובר.

הסיבות

ברוב המקרים לא ידועה הסיבה למיעוט מי שפיר בדרגת חומרה קלה, ובדרך כלל היא לא כרוכה בתחלואה וסיבוכים. הסיבות האפשריות למיעוט מי שפיר כוללות:

• פקיעה של קרומי השפיר, הנקראת גם "ירידת מים": כאשר קרומי השפיר נפתחים לפני מועד הלידה הצפוי, הדבר עלול לגרום למיעוט מי שפיר
• מומים מבניים: גורמים להפרעות בהתפתחות מערכת השתן של העובר, כגון חסימות בדרכי השתן או אגנזיס כלייתי דו-צדדי (אי היווצרות כליות).
• הפרעות גנטיות: כמו מחלות כליה.
• אי ספיקת שליה: מצב שבו בגלל סיבות שונות, השליה לא מספקת מספיק חמצן וחומרי מזון חיוניים לעובר. במקרים אלה לרוב תתרחש גם האטה בגדילת העובר.
• הריונות לאחר המועד: לאחר שבוע 38 כמות מי השפיר מתחילה לרדת. הריון ממושך מעבר למועד יכול להוביל באופן טבעי לכמות מי שפיר מועטה.
• תחלואה אימהית: כגון יתר לחץ דם, סוכרת הריון, רעלת הריון, התייבשות - עשויה לפגוע בזרימת הדם בשליה (פרפוזיה) וכתוצאה מכך נוצר מיעוט במי השפיר.

סיבוכים

מכיוון שמי השפיר הם בעלי תפקיד חשוב בהתפתחות העצמות ושרירי העובר ומניעת לחץ על חבל הטבור, מיעוט מים עלול לגרום לעיוותים מבניים, להפרעה בהתפתחות הריאות, ואפילו למצוקה עוברית ולמות העובר ברחם.

לסיום, כדאי לחזור ולהדגיש שאמנם מצבים של ריבוי או מיעוט מי שפיר הם לא נפוצים, אבל בעזרת אבחון מוקדם, הקפדה על מעקב הריון סדיר ומעקב אחר תנועות העובר אפשר למנוע סיבוכים בזמן ההריון ובלידה.