מנינגוקוק

מנינגוקוק (Neisseria meningitidis) הוא חיידק שעלול לגרום לדלקת קרום המוח (מנינגיטיס), לזיהום בדם ולזיהומים נוספים. המחלה נדירה, אך במקרים שבהם החיידק חודר לזרם הדם או לנוזל המקיף את המוח וחוט השדרה, היא עלולה להחמיר בתוך שעות ספורות ולסכן חיים.

החיידק יכול להימצא באף ובלוע של אנשים בריאים בלי לגרום למחלה. מצב זה נקרא "נשאות". המחלה יכולה להופיע בכל גיל, אך תינוקות, פעוטות (בעיקר מתחת לגיל שנתיים) ובני נוער נמצאים בסיכון מוגבר.

סימנים שמחייבים פנייה מיידית

מחלה מנינגוקוקית עלולה להחמיר במהירות, ולכן חשוב לזהות את סימני האזהרה מוקדם ככל האפשר.

אין צורך שכל התסמינים יופיעו יחד. גם סימן חמור אחד, או שילוב של תסמינים שמעלה חשד למחלה, מחייבים פנייה מיידית לקבלת טיפול רפואי.

כאשר מתפתח זיהום בדם, עלולים להופיע גם:

• צמרמורות.
• ידיים ורגליים קרות.
• כאבים חזקים בגוף.
• נשימה מהירה.
• פריחה.

התסמינים לא בהכרח מופיעים יחד או בסדר קבוע. אם מופיעים סימני האזהרה שתוארו בתחילת הכתבה, או אם חלה החמרה מהירה במצב הילד או הילדה, יש לפנות מיד לקבלת טיפול רפואי.

הגורם למחלה והקבוצות השונות של החיידק

קיימות כמה קבוצות של חיידק המנינגוקוק, והן נבדלות זו מזו במבנה המעטפת שלהן. הקבוצות המרכזיות שגורמות לתחלואה בעולם הן A, B, C, W, X ו-Y. בישראל, קבוצה B היא הנפוצה ביותר, ואילו הקבוצות A, C, W ו-Y נדירות יותר.

ההבחנה בין הקבוצות חשובה משום שהחיסונים הקיימים מעניקים הגנה מפני קבוצות שונות של החיידק.

אופן ההדבקה

חיידק המנינגוקוק עובר מאדם לאדם באמצעות הפרשות מהאף ומהלוע של אנשים חולים או של נשאים של החיידק. ההדבקה מתרחשת בעיקר בעקבות מגע קרוב או ממושך, למשל בין בני משפחה שמתגוררים יחד או במגע ישיר עם רוק, כמו בנשיקות ובשיתוף כלי שתייה.

החיידק לא עובר בקלות במגע מקרי וקצר. לכן, שהייה באותו חדר עם אדם חולה לא תמיד נחשבת לחשיפה שמחייבת טיפול מונע.

תקופת הדגירה, כלומר הזמן שבין ההדבקה להופעת התסמינים, היא בדרך כלל 4-3 ימים, אבל עשויה להימשך עד 10 ימים.

קבוצות סיכון

המחלה יכולה להופיע בכל גיל, אבל יש אוכלוסיות שנמצאות בסיכון מוגבר לחלות בה:

• תינוקות וילדים צעירים: במיוחד תינוקות עד גיל שנה.
• בני נוער וצעירים.
• אנשים עם מצבים רפואיים מסוימים: למשל, מי שאין להם טחול או שהטחול שלהם לא מתפקד כראוי, אנשים עם ליקויים מסוימים במערכת החיסון, או מי שמקבלים תרופות שמחלישות מנגנונים מסוימים של מערכת החיסון.
• מי שנחשפו לחולה: בעיקר במגע הדוק או ממושך.
• מי ששוהים במקומות שבהם הסיכון לתחלואה מוגבר: למשל במסגרות מגורים צפופות מסוימות או באזורים בעולם שבהם קיימת תחלואה מוגברת, כמו אזורים באפריקה שמדרום לסהרה.

אם נודע לכם על מקרה של מנינגוקוק במסגרת החינוכית ולא קיבלתם הנחיות, אפשר לפנות לקופת החולים או ללשכת הבריאות לבירור. במקרה של הופעת סימני אזהרה, אין להמתין להשלמת החקירה האפידמיולוגית.

אבחון

כאשר מתעורר חשד למחלה מנינגוקוקית, נדרשת בדיקה רפואית דחופה. לצורך האבחון הרופא או הרופאה עשויים להפנות לכמה בדיקות:

• בדיקות דם: לזיהוי החיידק ולבירור חומרת הזיהום.
• ניקור מותני: בדיקה שבה נלקחת דגימה מהנוזל המקיף את המוח ואת חוט השדרה, כדי לבדוק אם קיימת דלקת קרום המוח.
• בדיקות מעבדה נוספות: למשל, בדיקות מולקולריות לזיהוי החיידק.

כאשר קיים חשד משמעותי למחלה מנינגוקוקית, מתחילים בטיפול אנטיביוטי בהקדם, בלי להמתין לתוצאות הבדיקות.

טיפול וסיבוכים אפשריים

הטיפול במחלה מנינגוקוקית פולשנית נעשה בבית החולים וכולל מתן אנטיביוטיקה, בדרך כלל דרך הווריד. בהתאם לחומרת המחלה, ייתכן שיהיה צורך גם במתן נוזלים, בתמיכה בנשימה ובאשפוז ביחידה לטיפול נמרץ.

למרות האפשרות לטיפול אנטיביוטי, המחלה עלולה להיות מסכנת חיים. גם עם טיפול מתאים שיעור התמותה עומד על 5%–10% מהחולים.

גם לאחר ההחלמה עלולים להופיע סיבוכים ארוכי טווח, ובהם פגיעה בשמיעה, פגיעה במערכת העצבים, עיכוב התפתחותי, קשיים בתנועה ולעיתים פגיעה בגפיים.

אם ידוע על חשיפה לחולה, חשוב לפעול לפי הנחיות לשכת הבריאות.