בכי ממושך: הסיבות לבכי והדרכים להרגיע
הורות משנה את החיים שלנו בכל כך הרבה מובנים. במסע הארוך הזה יש רגעי אושר, יש למידה שלא נגמרת, ויש גם רגעים של משבר. בכי ממושך של התינוק או התינוקת שלנו יכול להיות אחד מרגעי המשבר האלה, ולפעמים נדמה שהוא נמשך שעות. למה הוא או היא בוכים? ואיך אפשר להרגיע את הבכי? חשוב להבין את הסיבה לבכי ולהכיר דרכים להרגיע, אבל לא פחות מזה - חשוב שנזהה שאנחנו מתקרבים לרגע שעלולים לאבד בו איזון ושליטה בעצמנו. זה נכון לגבי כל ההורים, וגם לכל מי שמטפלים בתינוקות כמו סבא וסבתא או הצוות במשפחתון.
בכי כדרך לתקשורת
לבכי יש תפקיד חשוב ביצירת הקשר בינך ובין התינוק או התינוקת שלך. למעשה, בתחילת החיים הבכי הוא אחת הדרכים החשובות שבהן תינוקות מבטאים את הרצונות והצרכים שלהם. היענות רגישה ויעילה לצרכים ולבכי של תינוקות תסייע להם לרכוש ביטחון במבוגרים הסובבים אותם.
ב-3 החודשים הראשונים לחיים תינוקות בוכים בדרך כלל שעתיים עד 3 שעות ביממה. בין תינוקות שונים יש הבדלים בתדירות הבכי, במשך ובעוצמה שלו, וגם במזג, באישיות וביכולת להרגעה עצמית. ככלל, רוב התינוקות בוכים יותר בשעות הצהריים המאוחרות (כן, בדיוק באותם הזמנים שההורים כבר עייפים).
הבשורה הטובה היא שברוב המקרים שיא הבכי של תינוקות מתרחש בשבועות הראשונים לחיים, ועד גיל 3 חודשים התדירות והעוצמה הולכות ויורדות. הירידה הזאת קורית גם בשל התפתחות התינוק או התינוקת, וגם מפני שההורים לומדים לזהות את הסימנים של הבכי ולהבין את הצרכים.
האתגר הגדול: בכי ממושך
התמודדות עם בכי ממושך היא אחד האתגרים הגדולים שעומדים בפני הורים לתינוקות בגיל הרך. בכי כזה, שנמשך זמן רב, יכול לעורר בהורים או במטפלים תחושות של דאגה, קושי, תסכול, מתח וחוסר אונים, במיוחד כשעייפים מאוד. התחושות האלה הן טבעיות, מוכרות ונורמליות, והן לא מעידות על בעיה עם התינוק או התינוקת או עם ההורים.
לפני שנגיע לדרכים להתמודדות עם בכי כזה, יש כמה דברים שחשוב לדעת: תינוקות לא בוכים מתוך פינוק או כדי להרגיז, אלא כדי לתקשר את הצרכים שלהם. בהמשך לזה, הרמה על הידיים כדי להרגיע בכי לא גורמת לפינוק. בנוסף, בכי ממושך הוא לא סימן להורות לא טובה, זה קורה לכולם. עם הזמן אנחנו לומדים להכיר את התינוק או התינוקת שלנו, לזהות את סוגי הבכי השונים ולהגיב בהתאם.
הסיבות השכיחות לבכי והתמודדות איתן
כשהתינוק או התינוקת שלנו בוכים, דבר ראשון צריך לבדוק ולטפל בצרכים הבסיסיים, שהם רעב, עייפות או חיתול שצריך להחליף.
אם טיפלנו בכל אלה והבכי נמשך, חשוב לבדוק אם יש משהו שגורם לכאב או לאי נוחות: להפשיט את התינוק או התינוקת ולבדוק אם יש שערה שנכרכה סביב אחת האצבעות ברגליים או בידיים, או חרק שנכנס לתוך הבגד ומציק, וכדומה. אם הבכי עדיין נמשך, אולי הצורך הוא בכלל במגע, קרבה וחיבה.
כמו כן, לפעמים יש עודף גירויים מסביב ולפעמים חוסר בגירויים, וצריך לבדוק אם שינוי ברמת הגירויים מרגיעה את הבכי. כדאי לבדוק גם את תנאי הסביבה, שלא חם מדי ולא קר מדי. ולבסוף, חשוב לשים לב לסימנים שיכולים להעיד על מחלה, ולמדוד את החום של התינוק או התינוקת.
דרכים להרגיע את הבכי
אם הבכי נמשך למרות הטיפול בצרכים השונים, אפשר לפעול באחת או יותר מהדרכים הבאות:
- להרגיע באמצעות מגע, חיבוק, ליטוף או עיסוי קל.
- לדבר ולשיר לתינוק או לתינוקת.
- להחזיק בידיים בתנוחת ערסול או בתנוחות החזקה אחרות, למשל להניח את התינוק או התינוקת כשהבטן שלהם על האמה של היד שלנו (תנוחה המכונה "נמר על עץ").
- לעשות לתינוק או לתינוקת אמבטיה חמימה.
- להשמיע קולות מרגיעים (כמו רחש של מים) או מוזיקה נעימה.
- לנענע קלות במנשא, או בעגלה, או על הידיים עם תמיכה בראש.
- לצאת יחד לטיול בחוץ. היציאה החוצה עוזרת גם לתינוקות וגם להורים להירגע.
כל תינוק ותינוקת זקוקים לשילוב אחר של פעולות כדי להירגע מבכי, וההורים לומדים מהניסיון מהי הדרך הטובה ביותר. הפעולות האלה יכולות להפסיק את הבכי, או לקצר את משך הבכי, אבל לפעמים הוא יימשך זמן רב למרות כל הניסיונות שלנו להרגיע. כדאי לזכור: הבכי עצמו, גם אם הוא ממושך, לא פוגע בתינוקות אלא מראה את הצורך שלהם לתקשר. אם הבכי ממושך הרבה יותר מהרגיל, או אם עולה חשש שיש בעיה רפואית, כדאי לפנות לבדיקה אצל הרופא או הרופאה המטפלים.
זהירות: אסור לטלטל תינוקות
כבר האכלנו, החלפנו חיתול, נענענו, ליטפנו, רחצנו, דיברנו ושרנו, וכלום לא עוזר. זה לא קל לשמור על רוגע עם הבכי הבלתי פוסק, קשה לשמוע את המחשבות של עצמנו כדי להבין מה לעשות, ואנחנו מתקרבים למצב של איבוד שליטה. בתוך כל הבכי והתחושות שעולות בנו, חשוב לזכור דבר אחד: אסור בשום מקרה לטלטל תינוקות.
טלטול כזה נעשה פעמים רבות כתגובה לבכי ממושך של תינוקות, כתוצאה מתסכול או ממתח של ההורה או המטפל, בניסיון להשתיק את הבכי. צריך להבהיר: אפשר ורצוי לנענע קלות את התינוק או התינוקת תוך כדי תמיכה בראש. לעומת זאת, טלטול הוא תנועה חדה וחזקה שנעשית כאשר אדם מבוגר אוחז בתינוק, בזרועותיו או בצלעותיו או בצידי גופו ומטלטל אותו בכוח קדימה ואחורה. כתוצאה מהטלטול ראשו של התינוק נע במהירות וללא שליטה קדימה ואחורה. תינוקות וילדים שטולטלו בחוזקה עלולים לסבול מפגיעות מוחיות וגופניות קשות. במקרים מסוימים עלול להיגרם נזק מוחי בלתי הפיך ולפעמים אף מוות.
לדעת איך להרגיע את עצמנו
אם נהיה במודעות לסיכון לאבד שליטה ונכיר מראש דרכים שיכולות להרגיע את עצמנו - כשיקרה מצב שבו התינוק או התינוקת שלנו לא מפסיקים לבכות, נוכל להתמודד איתו בצורה טובה ומאוזנת.
בשלב הראשון, חשוב שנזהה שאנחנו קרובים לאיבוד שליטה. במקרה כזה, גם אם התינוק או התינוקת ממשיכים לבכות, לא נוכל להרגיע אותם לפני שנרגיע את עצמנו (ממש כמו עם מסכת החמצן במטוס: קודם ההורה עוטה אותה לעצמו ורק אחרי זה לילד).
בשלב השני, נפעל כדי לאפשר לעצמנו להתרחק לכמה רגעים מהסיטואציה, כדי שנוכל להתאוורר ולחזור בכוחות מחודשים:
- נניח את התינוק או התינוקת בעריסה.
- נלך לחדר אחר ונחזור לבדוק את התינוק או התינוקת פעם בכמה דקות.
- ניקח נשימה עמוקה וננסה להירגע.
- נכין לעצמנו משהו חם או קר לשתות.
- נתקשר למישהו קרוב מהמשפחה, מהחברים או מהשכנים, ונשתף בקושי.
- נבקש עזרה ממישהו שאפשר לסמוך עליו, שידאג לתינוק או לתינוקת בזמן שאנחנו לוקחים פסק זמן.
ניתן לפנות לטיפת חלב בטלפון: בשעות הפעילות אפשר גם להתקשר למוקד האחיות של טיפת חלב, ולהתייעץ עם אחות לגבי מה אפשר לעשות.
טלפון: 5400*, לבחור במוקד שגרה, ולאחר מכן שלוחה 9.
שעות פעילות: ימים ראשון עד חמישי - משעה 16:00 עד 21:00. יום שישי - משעה 8:00 עד 13:00.
לטפל גם בעצמנו: אם יש לנו קושי מתמשך בהתמודדות עם בכי ועם הטיפול בתינוק או בתינוקת, או שיש עייפות מצטברת וחוסר סבלנות לאורך זמן, כדאי לפנות לקבלת טיפול רגשי או פיזי (למשל עיסוי) בעצמנו.
חשוב שנזכור תמיד: בכי לא הורג, טלטול כן.