אני רוצה

מידע

לפי גיל

קעקועים ופירסינג אצל מתבגרים

30 נובמבר 2025

קעקועים ופירסינג יכולים להיות דרך לביטוי עצמי וגיבוש הזהות, אך הם דורשים הפעלת שיקול דעת. קעקוע הוא ציור קבוע על הגוף שנעשה על ידי החדרת דיו לעור, ופירסינג הוא ניקוב הגוף לשם ענידת תכשיט.

על פי החוק בישראל חל איסור לקעקע קטינים מגיל 16 ללא אישור בכתב מההורים בלי נוכחותם. פירסינג מותר לבצע מגיל 16 (מלבד איברים אינטימיים - מגיל 18).

שיח פתוח שחשוב לקיים

אם יש לך בן או בת בגיל ההתבגרות שמתעניינים בקעקועים או פירסינג, כדאי להציג בפניהם כמה עובדות ושאלות חשובות, בהן:

  • האם הרצון לעשות קעקוע או פירסינג מושפע מלחץ חברתי?
  • האם המיקום בגוף בו הם מעוניינים לבצע את הפעולה הוא גלוי או מוסתר?

במקרה של קעקוע - חשוב להדגיש שמדובר פעולה בלתי הפיכה שהם עשויים להתחרט עליה בעתיד.

בטיחות והיגיינה

אם התקבלה ההחלטה לעשות קעקוע או פירסינג - חשוב להקפיד לבדוק כמה פרטים חשובים:

  • בטיחות היא קריטית: חשוב מאוד לבחור מכון או איש מקצוע מורשה שעובדים עם מכשיר חיטוי (אוטוקלאב), מקפידים על סטריליות, משתמשים במחטים חד-פעמיות, בדיו בודד לכל לקוח ובטיפול היגייני וקפדני.
  • סיכונים אפשריים: זיהומים חיידקים וויראליים (נפיחות, הפרשות), תגובות אלרגיות, צלקות, ונזקים פיזיים אפשריים.

מתבגרים ומתבגרות מתעניינים לעיתים בקעקועים או בפירסינג כחלק מביטוי עצמי, שליטה על הגוף, גיבוש הזהות שלהם בגיל ההתבגרות, או פשוט כי זה נראה להם קישוט אופנתי ויפה. אבל לפני שהם מחליטים לבצע את הפעולה, כדאי לדעת כמה דברים חשובים ולשקול האם זה הזמן המתאים וההחלטה הנכונה.

מהו קעקוע ומהו פירסינג

  • קעקוע

    ציור או שרטוט שנעשה על הגוף באמצעות החדרת דיו לשכבת העור השניה (הדרמיס). קעקוע הוא תהליך שתוצאותיו נשארות לצמיתות, אם כי היום קיימות שיטות הסרה, כמו לייזר, שמאפשרות להפחית משמעותית את צבע הקעקוע - אך הן יקרות מאוד ועשויות להשאיר צלקות.

  • פירסינג

    הליך קוסמטי של ניקוב העור או הסחוס לצורך ענידת תכשיטים, ואפשר לבצעו באיברי גוף שונים. הליך הפירסינג הוא הפיך - אפשר להסיר את העגיל והחור אמנם יישאר פתוח באופן זמני, אך ברוב המקרים הנקב ייסתם עם הזמן (לעיתים תישאר צלקת או חור קטן - בייחוד אם מדובר בניקוב סחוס).

על החוק בישראל

לפי החוק בישראל (חוק רישוי עסקים, תיקון 19 משנת 2002) אסור לקעקע קטינים מתחת לגיל 16. בין גיל 16 ל-18 נדרש אישור הורים בכתב ונוכחות של אחד מהם. לגבי פירסינג – מותר מגיל 16, אך לא באיברים אינטימיים. מגיל 18 מותר להתקעקע ולעשות פירסינג ללא הגבלה.

שאלות שחשוב להציף

אמנם בגיל ההתבגרות הילדים והילדות כבר גדולים, עצמאיים ויש להם יותר מרחב להחליט בעצמם, אבל זה עדיין מקומם של ההורים לעזור להם לחשוב בצורה מעמיקה ואחראית.

הנה כמה שאלות שכדאי לך כהורה להעלות בפני בנך או בתך שמתעניינים בקעקוע או פירסינג:

כשמחליטים לעשות קעקוע כדאי לקחת בחשבון את עצם הטוטאליות שבמעשה, מכיוון שקעקוע לא משתנה ולפעמים ממרחק של שנים עלולה להופיע חרטה. בנוסף, יש לקחת בחשבון שמראה הקעקוע עשוי להשתנות עם השנים, יחד עם שינויים בעור שמתרחשים אצל כולנו כחלק מתהליכי ההתבגרות. לעומת זאת, אם מדובר בפירסינג - כמובן שאפשר להסירו.

חשוב להסביר לנער או הנערה שלכל בחירה יש השפעה בעתיד: מעבודה ועד יחסים חברתיים. אמנם כיום מאוד מקובל להתקעקע ולעשות פירסינג, אבל עדיין ייתכן שבחיים הבוגרים הם עשויים להיתקל גם בדעות אחרות וכדאי לחשוב טוב על המיקום - האם אזור שלרוב מוסתר בבגדים או גלוי? דבר נוסף שחשוב לשקול אותו היטב במקרה של קעקוע הוא גודל הציור, ובמקרה של פירסינג מיקום העגיל - דבר שעשוי להפריע בתפקוד היומיומי, לדוגמה: הפרעה בדיבור או באכילה כתוצאה מפירסינג בלשון.

כדאי לשוחח עם הנער או הנערה באופן פתוח ולנסות להבין את הרקע, הסיבה והמוטיבציה לרצון לעשות קעקוע או פירסינג. האם מדובר יותר בלחץ חברתי או דווקא דרך לביטוי אישי? אם התשובה היא לא חד-משמעית, אולי כדאי להמתין מעט ולחשוב שוב - אפשר לומר למשל, "בוא נחכה עוד שנה ואז נדבר על הנושא שוב", או אולי לנסות קעקוע זמני או עגיל שלא דורש ניקוב חור - אלו יכולים לתת מושג לגבי השינוי הצפוי והאם הוא מתאים.

לכל משפחה יש קוד התנהלות, ערכים וגבולות. כהורים, חשוב לבחון האם קעקוע או פירסינג מסוגים מסוימים תואמים את המדיניות המשפחתית שלכם. חשוב שהדיון יהיה פתוח – לא כפוי, אלא שיחה שבה שומעים ומכבדים את דעת המתבגר או המתבגרת, גם אם בסוף אתם מחליטים שזה לא מתאים לערכיכם.

בטיחות לפני הכל

אם בסופו של דבר התקבלה ההחלטה לעשות קעקוע או פירסינג - חשוב להקפיד לבדוק כמה פרטים חשובים:

בשני המקרים יש לוודא ש:

  • למכון הקעקועים או הפירסינג שנבחר יש רישוי עסק מהרשות המקומית (בדקו האם תעודת רישיון עסק מוצגת במקום, או פנו לרשות המקומית שבה העסק פועל ובררו מולם).
  • המקעקע או הפירסר עברו הכשרה מסודרת בנושא בטיחות וסטריליות.
  • אזור העבודה הוא נקי וסטרילי.
  • העבודה נעשית עם מכשיר חיטוי (אוטוקלאב) ובשימוש תקין
  • המקעקע או הפירסר דואגים לשטוף ידיים ולהחליף כפפות כירורגיות בין פעולה לפעולה.

במקרה של קעקוע לבדוק גם:

  • האם המקעקע עובד עם מחטים סטריליות וחד-פעמיות לכל לקוח?
  • האם הדיו חד-פעמי ולא משותף בין הלקוחות?

במקרה של פירסינג לבדוק גם:

האם הפירסר מקפיד על עבודה עם מחטים סטריליות או אקדח? חשוב לדעת שאקדח לא ניתן להעביר במכשיר חיטוי, וקשה לנקות אותו באופן יסודי, במיוחד את חלקי הפלסטיק שלו שעשויים לצבור חיידקים.

הסיכונים שחשוב להכיר

אחרי ביצוע קעקוע או פירסינג חשוב להקפיד לקבל הנחיות כתובות מהמקעקע או הפירסר עבור הטיפול בימים הראשונים ולעקוב אחריהן במדויק. לא מדובר בפרט קטן ושולי - אלא באחריות בריאותית.

בנוסף, יש כמה מקרים שחשוב להכיר ולשים אליהם לב:

זיהומים

הסיכון הגדול ביותר כתוצאה מקעקוע או פירסינג הוא זיהומים חיידקים וויראליים. אם המקום אדום, נפוח, כואב או שיש ממנו הפרשות - יש לפנות לבדיקה רפואית באופן מיידי.

תגובות אלרגיות

אנשים מסוימים אלרגיים לפיגמנטים או למתכות, למשל - ניקל עשוי לגרום לאלרגיות רבות, ואילו טיטניום או זהב 14 קראט בתכשיטים נחשבים לפחות אלרגניים.

סיבוכים אפשריים נוספים

הצטלקות יתר (במיוחד אצל אנשים עם עור כהה), נזק לשיניים אם מדובר בפירסינג באזור הפה, או בעיות בחניכיים.

חשוב לדעת

חשוב לדעת

עדיף לא לעשות יותר משני פירסינג בפעם אחת. הטיפול בכמות גדולה יותר של פירסינג במקביל הוא מסובך ומאתגר, ואי הנוחות הכללית עלולה להיות משמעותית.

ההיבט הנפשי

גיל ההתבגרות הוא תקופה של שינויים רגשיים עמוקים. אם הנער או הנערה בתקופה קשה או בסטרס גבוה, עדיף להמתין לתקופה רגועה יותר כדי לקבל את ההחלטה. קעקוע כ"שליטה" במצב כאוטי בחיים – זו תופעה מוכרת, אבל היא עלולה להוביל לחרטה. זה בסדר גם שזה חלק מ"ניסיון לגלות מי אני", כל עוד זו החלטה מושכלת.

לסיום, חשוב לזכור שהרצון לביטוי עצמי דרך קעקועים ופירסינג יכול להיות חלק טבעי מתהליך ההתבגרות. החוכמה היא לא לומר למתבגרים "אל תעשו את זה" או "אני לא מרשה לך", אלא - "בואו נעשה את זה בחוכמה וביתר זהירות". אם יש שאלות כלשהן לגבי ההליך או תופעות הלוואי, כדאי לפנות לרופא המשפחה או לאנשי מקצוע בתחום.