כאב בטן
כאב בטן הוא אחת התלונות השכיחות ביותר שנשמע מהילדים והילדות שלנו והגורמים לו רבים ושונים. ברוב המקרים מדובר בגורמים קלים שחולפים במהרה, אבל יש גם מצבים רפואיים שדורשים קבלת טיפול רפואי במהירות. אז איך יודעים מתי להכין כוס תה ומתי לפנות למיון? נעבור כאן על הסיבות השונות לכאבי בטן, נסביר איך לטפל בבית ומהם הסימנים לכך שצריך לפנות לקבלת טיפול רפואי.
סימנים נפוצים לכאב בטן אצל תינוקות ופעוטות
הורים לילדים צעירים או תינוקות לא תמיד ישמעו "כואבת לי הבטן". אצל תינוקות ייתכן שמדובר בגזים.
כאשר הילד או הילדים עדיין לא מדברים, כדאי לשים לב לשפת הגוף: משיכת רגליים לכיוון הבטן, בכי בלתי נשלט שמתגבר בזמן מגע בבטן וסירוב קיצוני לאוכל או שתייה, יכולים להעיד על כאב בטן.
גורמים אפשריים לכאב בטן
גורמים נפוצים
גורמים נדירים יותר
- דלקת התוספתן (אפנדיציט): דלקת התוספתן יכולה לגרום תחילה לכאב במרכז הבטן שלא מפסיק. בהמשך, הכאב עובר יותר למטה בצד ימין, ולא חולף כעבור זמן קצר. ילדים עם דלקת התוספתן בדרך כלל יפסיקו לאכול. אם מופיעים תסמינים, חשוב לפנות בהקדם למוקד רפואי.
- חסימת מעיים: חסימה והתעבות של המעי יכולות לקרות מכמה סיבות, למשל כשחלק מהמעיים נלכדים ונתקעים בבקע (שבר או הרניה) שקיים בדופן הבטן, או שהמעיים מתפתלים סביב עצמם, ולרוב נגרם כאב חזק והקאות. במקרה כזה חשוב לפנות למוקד רפואי.
- פיתול אשכים או שחלות: סיבוב של צינורית הזרע או של השחלה סביב עצמן יכול לגרום לכאבי בטן חזקים בבטן התחתונה או באשכים. תסמינים אלה דורשים הערכה רפואית או כירורגית מהירה.
סיבות רגשיות
לצד הסיבות הפיזיות, כאב בטן אצל ילדים נגרם לפעמים בעקבות רגש חזק כמו לחץ נפשי, פחד או חרדה. למשל, חשש ממבחן בבית הספר, ריב עם חבר, שינוי בבית או תקופה של אזעקות ואיום ביטחוני יכולים להתבטא בכאב בטן. חשוב לומר: הכאב הוא אמיתי, גם אם לא נמצא גורם רפואי לכך. במקרים כאלה הכאב נובע מהדרך שבה הגוף והנפש משפיעים זה על זה.
אחת האפשרויות לזיהוי כאב בטן שנובע ממקור רגשי היא בזמן השינה: כאב בטן שנובע מסיבה רגשית לרוב לא יגרום לילד להתעורר משינה עמוקה, אבל כאב שנובע מסיבה פיזית - כן.
אם יש כאב בטן שחוזר שוב ושוב, במיוחד כשיש מתח רגשי, העזרה צריכה להיות לא רק רפואית אלא גם רגשית. חשוב לנסות לברר מהם הגורמים הרגשיים שמעוררים את הכאב. נסו לברר עם הילד או הילדה שלכם אם יש משהו שמטריד אותם בבית, בבית הספר, עם אחים או אחיות, עם קרובי משפחה או עם חברים. אם זה לא עוזר – כדאי לפנות לטיפול רגשי.
למידע נוסף על לחץ וחרדה אצל ילדים ולאפשרויות הטיפול
טיפול בבית
ברוב המקרים אפשר לטפל בכאבי בטן בבית באמצעים הבאים:
- מנוחה.
- שתייה מרובה: לא לשתות כמות גדולה בבת אחת (זה עלול לעורר הקאה), אלא "במנות קטנות" – כפית בכל כמה דקות, במיוחד אם יש הקאות.
- תזונה קלה: למשל אורז, תפוח אדמה או מרק צח.
- אפשר לתת משככי כאבים במינון המותר בהתאם לגיל (פרצטמול עדיף על פני איבופרופן, אלא אם הרופא או הרופאה המליצו אחרת).
- במקרה של עצירות: מומלץ לשתות הרבה, לתת מזון עשיר בסיבים, למשל פירות יבשים (מגיל 5 ומעלה), פירות, ירקות ומיץ שזיפים. כדאי לעודד ישיבה על האסלה – לרוב אחרי מתן צואה יש הקלה בכאב.
מתי לפנות למוקד רפואי
המצבים הרפואיים הבאים דורשים התייחסות רפואית מיידית וחשוב להגיע בהם למוקד רפואי או למיון:
- כאב חמור פתאומי שלא חולף, במיוחד אם הוא בצד ימין תחתון של הבטן. כאב כזה מעורר חשד לדלקת התוספתן.
- סימנים להתייבשות: מתן שתן פחות מהרגיל, שתן כהה, יובש בפה, עיניים שקועות, דמעות מועטות או היעדר דמעות, שקיעה של המרפס (האזור הרך בראש התינוק).
- הילד או הילדה נראים חיוורים, רפויים, מנומנמים או שקשה להעיר אותם.
- העור ולחמיות העיניים (החלק הלבן של העין) מקבלים צבע צהבהב.
- כאב חזק שנשאר גם אחרי קבלת משככי כאבים.
- הקאות חוזרות בצבע ירוק או עם דם.
- דימום בשתן, שלשול עם דם, קושי במתן שתן.
- הבטן נראית נפוחה.
- חום ותסמינים שנמשכים יותר מ-5 ימים.
- אצל בנים – כאב באשכים.
מתי כדאי להתייעץ עם הרופא או הרופאה המטפלים
- עצירות בתינוקות יונקים עד גיל חודש: חשוב ביותר להגיע לרופא או לרופאה אם עברו 48 שעות ללא יציאות. מעל לגיל חודש יכולים לעבור כמה ימים ללא יציאה, כדאי לגשת לבדיקה רפואית אם נראה שיש כאב.
- עצירות בתינוקות שניזונים מתמ"ל (תרכובת מזון לתינוקות): אם עברו יומיים–שלושה ללא יציאות ונראה שהעצירות מלווה בכאב.
- עצירות בפעוטות וילדים: אם אחרי יומיים של טיפול ביתי העצירות נמשכת והם מתלוננים על כאב.
חשוב לגשת לבירור רפואי גם אם הילד או הילדה סובלים מעצירות תכופה.
שימו לב
שימו לב
תינוקות עד גיל שנה עלולים להתייבש מהר יותר וחשוב לשים לב לסימנים. גם אם התינוק או התינוקת שלכם נראים בריאים, אבל יש לכם חשש או דאגה – כדאי לפנות לרופא או הרופאה המטפלים.