בריכה והיגיינה: כל מה שצריך לדעת

הבילוי בבריכה הוא אחד התענוגות של הקיץ, לילדים ולהורים כאחד. אנחנו כבר יודעים לשמור על כללי הבטיחות במים ולמרוח קרם הגנה - אבל מה לגבי ההיגיינה? דלקות עיניים, שלשולים וגירויי עור הם תוצאה שכיחה של שהייה בבריכה, ורובם ניתנים למניעה: לא בזכות הבריכה, אלא בזכות מה שאנחנו עושים לפני הכניסה למים ובתוכם. ריכזנו כאן המלצות: איך לבחור בריכה, מה כדאי לעשות לפני השחייה ואחריה, ומתי עדיף לוותר עליה.

בחירת בריכה

מבקרים ושוחים רק בבריכות בעלות רישיון עסק. רשיון זה מעיד שהבריכה נמצאת בפיקוח משרד הבריאות ועומדת בדרישות התברואה שלו.

מה לעשות?

הרישיון אמור להופיע על שלט בכניסה לבריכה. אם הוא לא נמצא שם, אפשר לבקש ממפעילי הבריכה לראות את הרישיון.

כלור

תופתעו לדעת, אבל לבריכה נקייה באמת אין ריח חזק של כלור, זה מיתוס נפוץ, אבל שגוי. ריח הכלור החריף שאופייני בעיקר לבריכות מקורות (וגורם לצריבות בעיניים) הוא תוצאה של חשיפה לתוצרי לוואי של תהליך החיטוי בכלור ולא הכלור עצמו. "כלור-אמינים" הם כימיקלים שמשתחררים כשהכלור נפגש עם תרכובות החנקן שמגיעות בעיקר מהשתן והזיעה שמופרשים על ידי המתרחצים.

מה לעשות?

• כדאי להתקלח מקלחת קצרה במים נקיים לפני הכניסה לבריכה. דקה תחת המים מורידה מהגוף זיעה, לכלוך ושאריות קרם הגנה שמשבשים את פעולת החיטוי של הכלור.
• מומלץ להצטייד במשקפת שחייה כדי להפחית מגע ישיר של המים עם העיניים ולמנוע צריבה.
• לאחר הרחצה בבריכה: חשוב להתרחץ היטב במים וסבון, כדי להסיר שאריות כלור.

טפילים

טפילי מעיים מסוימים (כמו קריפטוספורידיום) יכולים לשרוד בבריכה עם כלור, אפילו כמה ימים. הכלור אמנם מחטא, אבל הוא לא מחסל את כל הטפילים.

בבריכות פעוטות ובבריכות טיפוליות, שבפיקוח משרד הבריאות, קיימות מערכות סינון שמפחיתות 99% מטפילי המעיים, או מערכות לטיפול משלים (כמו קרינת UV או הפתתה).

מה לעשות?

מרגישים לא טוב? הילד משלשל? הכלל הוא פשוט: לא נכנסים למים. חכו לפחות שבועיים לאחר שהתסמינים חלפו לחלוטין, לפני שתחזרו לבריכה ציבורית. זה מעשה אחראי, שישמור על הילדות והילדים של כולנו.

שתיית מי בריכה

ילדות וילדים לומדים לשחות ולצלול ובדרך בולעים לא מעט מים. הבעיה היא שמי בריכה הם לא מים המיועדים לשתייה - הם מכילים את כל מה שדיברנו עליו קודם, מכלור ועד חיידקים.

מה לעשות?

ציידו את הילדות והילדים בבקבוק מים אישי וקריר מחוץ לבריכה, מכיוון שכשהם צמאים, הם נוטים לבלוע יותר מים תוך כדי שחייה. חשוב להסביר להם במילים פשוטות, למשל: "המים בבריכה הם למשחק. המים בבקבוק הם לשתייה".

פעוטות וחיתולים

חשוב לדבר עם הילד או הילדה ולהבהיר להם שפיפי עושים רק בשירותים. אמנם יש חיתולים ייעודיים לפעוטות לבריכה והם המצאה טובה, אבל חשוב להבין את תפקידם: הם נועדו לעצור מוצקים, הם לא עוצרים שתן.

מה לעשות?

אל תסמכו רק על החיתול. קחו את הילד או הילדה להפסקת שירותים יזומה מדי חצי שעה-שעה.

אם מדובר בתינוק או תינוקת: בדקו את החיתול לעיתים קרובות (לא ליד שפת הבריכה) כדי למנוע דליפות לא רצויות.

הפרשות גוף

צואה, דם וקיא מעבירים מחלות במים ולכן נחשבים לזיהום. אם יש לכם חשש שיש מפגע כזה בבריכה, צאו מיד מן המים והודיעו למפעיל הבריכה כדי שהנושא יטופל מיידית באמצעות ניקוי וחיטוי של הבריכה. עד לאחר השלמת התהליך, אסור להיכנס למים.

• בקבוקי מים אישיים: כדי למנוע מהילדים לשתות ממי הבריכה כשהם צמאים.
• סבון רחצה ושמפו: למקלחת היסודית שאחרי הבריכה ולהסרת שאריות כלור.
• חיתולי שחייה נוספים: תמיד כדאי שיהיו יותר חיתולי שחייה ממה שחשבתם שתצטרכו.
• מגבונים לחים ושקיות אשפה: להחלפת חיתולים היגיינית הרחק משפת המים.
• משקפת שחייה: כדי להפחית מגע ישיר של המים עם העיניים ולמנוע צריבה.
• קרם הגנה עמיד במים: למרוח לפחות 20 דקות לפני הכניסה למים כדי שייפגש עם העור ולא עם הכלור.
• כפכפים: למניעת פטריות וזיהומי עור בשטחים הציבוריים ובמקלחות.