לאחר לידת היילוד, מתחיל השלב השלישי של הלידה, הנמשך עד לצאת השליה. דימום יתר בשלב זה (Postpartum Hemorrhage) יכול לסכן את חיי האם. המנגנון האחראי על לידת השליה הוא אותו מנגנון של הלידה: כיווץ הרחם גורם לשליה להתנתק מדופן הרחם. עם ניתוק השליה, כל כלי הדם אשר סיפקו דם לשליה נשארים פתוחים ונדרש שוב כיווץ של הרחם כדי לסגור את כלי הדם האלה ולמנוע דימום יתר ואיבוד דם.

דימום יתר ב-24 שעות הראשונות לאחר לידה מוגדרת כדימום מוקדם לאחר לידה והוא אחד מגורמי המוות העיקריים בנשים לאחר לידה בעולם המתפתח. השכיחות של התופעה נעה בין 1.2% עד ל-12.5% באוכלוסיות שונות. בישראל השכיחות היא כ-0.4%. במדינות לא מפותחות שיעור המוות יכול להגיע ל-33% בנשים עם דימום לאחר לידה, לעומת השיעור במדינות מפותחות, שהוא רק 13.4% מתוך היולדות שהוגדרו עם דימום יתר לאחר לידה.

הסיבה העיקרית לדימום ב-80% מהמקרים היא אי כיווץ של הרחם (תופעה שנקראת אטוניה) וזה יכול לקרות לאחר לידה ממושכת מאוד או לידה של תאומים, לאחר לידה של עובר במשקל גבוה ועוד. סיבות נוספות לדימום לאחר לידה הן: נזק לתעלת הלידה (קרעים של צוואר הרחם, של הרחם עצמו, או של הנרתיק), בעיות הקשורות בשליה (כגון שליה נעוצה, חוסר היפרדות תקינה של השליה או שארית שליה ברחם) או בעיות של קרישיות הדם.

גורמי סיכון לדימום לאחר הלידה

• גידולים שפירים של הרחם.
• דימום לאחר לידה, בלידה קודמת.
• ניתוח של הרחם בעבר.
• הפריה חוץ גופית.
• אנמיה בהריון.
• יתר לחץ דם בהריון.
• סוכרת הריונית.
• ריבוי מי שפיר.
• לידת תאומים.
• מקרוזומיה (ילוד גדול).
• לידה מוקדמת.
• חום בלידה.
• זירוז לידה (השראת לידה).
• לידת ואקום (לידת שולפן ריק).
• עודף משקל.
• גיל אימהי מעל 35.
• שאריות שליה ברחם.

יחד עם זאת, ברוב המקרים של דימום לאחר לידה, אין ליולדת אף גורם סיכון. כלומר, התופעה יכולה להתרחש בכל יולדת גם ללא גורמי סיכון.

כיום אפשר למנוע את רוב המקרים של הדימום, וברוב המרכזים הרפואיים בארץ עובדים בהתאם להנחיות ארגון הבריאות העולמי בנוגע לשלב השלישי של הלידה. כלומר, מבצעים ניתוק מושהה של חבל הטבור, נותנים אוקסיטוצין בעירוי, ומקדמים את הוצאת השליה על ידי עיסוי רחמי ובסיוע המיילדת. יש יולדות שמתנגדות לפעולות אלה, לפעמים מתוך אמונה שהנקה מספקת את האוקסיטוצין הנדרש כדי למנוע דימום. מבחינה רפואית, הנקה וגירוי פטמות אכן גורמים להפרשה מסוימת של אוקסיטוצין בגוף, ומסייעים בכיווץ הרחם, אבל הם לא מהווים תחליף למתן אוקסיטוצין למניעת הסיבוך של דימום לאחר לידה.

בסוף ההריון אולי הרגשת כבדה ואיטית. לרחם יש השפעה מסוימת על הרגשת הכבדות, שכן בסוף ההריון הוא שוקל בממוצע כקילו (לשם השוואה: משקל הרחם לפני הריון הוא כ-50 גרם בלבד).

מיד לאחר לידת השליה, המיילדת תבצע מעקב של כיווץ הרחם והיולדת בעצמה יכולה לחוש איך הרחם יורד לגובה שממוקם מתחת לגובה הטבור שלה. תוך שבועיים הרחם בדרך כלל יחזור למקומו הטבעי, בתוך האגן. לאחר 6 שבועות, הרחם גם חוזר לגודלו הקודם, הגודל שהיה לפני ההריון.

הימים הראשונים של משכב הלידה

האזור בו הייתה השליה מתמלא בטסיות דם לבנות בתגובה דלקתית, ששומרת על הגוף מפני חדירה של פתוגניים (מחוללי מחלות).

מיד לאחר הלידה יש הפרשה דמית שהופכת במהרה להפרשה בצבע חום. השם המקצועי להפרשות אלה הוא "לוכיה" (lochia). הפרשות אלה ימשיכו להופיע במשך 3 עד 4 ימים לאחר הלידה ואף יותר מכך.

החודש הראשון של משכב לידה

ההפרשות שתבחיני בהן לאחר הלידה יהפכו בהמשך להפרשות בצבע בהיר יותר מהצבע החום הראשוני. הפרשות אלה ילוו בריח לא נעים. גם שמן של ההפרשות ישתנה: עד ל-22 עד 27 ימים לאחר הלידה שמן יהיה לוכיה סירוזה (lochia serosa) ובין 10 ל 15 אחוז מהנשים יסבלו מהן במשך עד 6 שבועות לאחר הלידה. אצל יתר הנשים ההפרשות ישתנו להפרשות בצבע צהוב-לבן, שנקראות לוכיה אלבה (lochia alba).

איך מטפלים בהפרשות? אין שום צורך בטיפול מיוחד, רוב הנשים יסתדרו היטב עם תחבושות, או פדים. חשוב להקפיד להחליף את הפד לעיתים קרובות, כדי לשמור על ההיגיינה שלך. ומה עם טמפונים? כדאי לחכות איתם כי שימוש בטמפונים מייד לאחר הלידה עלול להגביר סיכון לזיהום ולהפריע לתהליך ההחלמה הטבעי, בייחוד במצבים בהם יש קרעים בפרינאום או תפרים בנרתיק. חשוב לדעת שבכל מקרה, ההנקה לא משפיעה על הפרשות אלה.

אצל 70% מהנשים שלא מניקות, הווסת תחזור עד 12 שבועות לאחר לידה. בממוצע, הווסת חוזרת 7 - 9 שבועות לאחר לידה. אצל הנשים המניקות לעומת זאת, הביוץ יתעכב והווסת תגיע בממוצע אחרי 6 חודשים. אצל נשים מסוימות הווסת תגיע גם רק אחרי 36 חודשים (שלוש שנים) לאחר הלידה. יכול להיות שאת כבר רוצה לדעת מתי תגיע הווסת? אבל לא תמיד אפשר לדעת את זה. יש כמה גורמים שמשפיעים על התופעה כמו משך הזמן בו האם מניקה, אורך ההנקות, התזונה שלה ועוד.

הנקה מונעת כניסה להריון? אז זהו, שלא. בניגוד לאמונה העממית הרווחת, בלתי אפשרי לסמוך על הנקה כשיטה אמינה למניעת הריון. אישה שמניקה בהנקה בלעדית (ללא תוספת תמ"ל) יכולה לחוות ביוץ בחצי השנה הראשונה לאחר הלידה. הסיכויים לכך אמנם נמוכים, 1% - 5% אבל הם בכל זאת קיימים. אם את לא מעוניינת בהריון נוסף, כדאי להשתמש באמצעי מניעה. מומלץ להתייעץ עם רופא או רופאה לגבי אמצעי מניעה המתאים עבורך.

במהלך ההריון השדיים שלך התפתחו והגיעו לשלב בו הם מסוגלים להפריש את החלב הראשוני - קולוסטרום (Colostrum). לאחר יציאת השליה, רמות הפרוגסטרון יורדות ואז מתחיל השלב השני ביצירת חלב שנמשך 2 - 4 ימים אחרי הלידה. בזמן הזה לאחר הלידה, החלב ממלא את השדיים והם יהיו גדושים ומלאים בחלב. כדי למנוע תופעות לוואי כמו כאבים וגודש יתר, מומלץ להניק את התינוק או התינוקת לעיתים קרובות.

למידע נוסף על הנקה והיתרונות שבהנקה

משקל היילוד, השליה, הדם ומי השפיר ביחד הם כ-4.5 - 5.5 ק"ג. לרוב, לא תוכלי לראות את הירידה במשקל באופן מיידי כי בימים הראשונים לאחר הלידה עדיין יש צבירת נוזלים שמתרחשת ממספר סיבות, שהעיקרית בהן היא הסטרס של הלידה, שגורם לשינויים הורמונליים. גם השימוש באפידורל, עם מתן הנוזלים הנדרש לכך, תורם לבצקת. חשוב שתדעי שלא מדובר בתופעה מדאיגה, אלא בתופעה חולפת. הבצקות צפויות להיספג אחרי כשבועיים (עודף הנוזלים מופרש בשתן), אבל זה משתנה בין אישה לאישה.

גם הירידה במשקל לאחר לידה היא הדרגתית ורק 28% מנשים חוזרות למשקל איתו החלו את ההריון, 6 שבועות לאחר הלידה. בהמשך ובמשך כ-6 חודשים אחרי הלידה תתרחש ירידה הדרגתית עד שתחזרי למשקל שאיתו נכנסת להריון.

חשוב שתדעי: נשים שהעלו יותר מ-15 ק"ג במהלך ההריון, עלולות להישאר עם משקל עודף של כ-5 ק"ג. השמועה שהנקה גורמת להרזיה, היא לא נכונה: ההנקה לא משפיעה במיוחד על ירידה במשקל בתקופת משכב לידה או בכלל. מחקרים מראים שנשים שמצליחות לחזור למשקל הטרום הריוני שלהן נמצאות בסיכון נמוך יותר למשקל יתר ב-5 עד 10 השנים שלאחר מכן. התקופה של משכב לידה היא תקופה חשובה לקביעת הרגלים בריאים עבור האם והיילוד, במיוחד לאור העובדה שכיום ידוע שמשקל יתר הוא מחלה ושהסיכון למשקל יתר של ילדים עולה כאשר ההורים סובלים ממשקל יתר.

במהלך ההריון בלוטת התריס מתפקדת ברמה גבוהה יותר מאשר לפני ההריון (כ-30% יותר). אם מצבך הגופני תקין, במשך 12 שבועות לאחר הלידה תפקוד בלוטת התריס שלך יחזור לרמות הקודמות שהיו לפני הלידה. כיום ידוע שנשים במשכב לידה נמצאות בסיכון יתר לפעילות אוטואימונית עודפת של בלוטת התריס, שיכולה להפוך למחלה כרונית שנקראת פוסט פרטום טירוידיטיס (postpartum thyroiditis PPT) והיא מופיעה אצל 2% - 17% מנשים. שכיחות יתר להופעה של הפרעה בתפקוד בלוטת התריס ישנה עד שנה מהלידה.

אם את מטופלת בתרופות לבלוטות התריס: מומלץ שתבקשי מרופא או רופאת המשפחה הפניה לבדיקות רמות הבלוטה ב-6 שבועות לאחר הלידה ותמשיכי את הטיפול במשך שנה ורק לאחר מכן לבצע בדיקה חוזרת ואז להעריך את הצורך בהמשך הטיפול.

נשים עם סוכרת הריון סוג 1 נמצאות בסיכון יתר למחלה: הסיכון עומד על 25%. בין 5% - 30% מהנשים אשר חולות במחלה יפתחו תת פעילות של בלוטת התריס בהמשך החיים. ההמלצה לטיפול היא רק לנשים עם סימפטומים קליניים.

מיד לאחר הלידה את עשויה להרגיש האטה בצמיחת השיער והיא תימשך 3 חודשים בממוצע. האטת צמיחת השיער היא תופעה מוכרת לאחר לידה, שגורמת לאיבוד שיער והיא נקראת: טלוגן אפלוביום (Telogen effluvium). יולדות טריות מכנות אותה לפעמים: הנשירה שאחרי הלידה. אם המראה של שיער רב במברשת מלחיץ אותך, זה לגמרי טבעי ומובן, אבל חשוב שתדעי שבדרך כלל אין סיבה לדאגה ותוך מספר חודשים צמיחת השיער שלך תחזור לקדמותה.

אם לא היו סיבוכים בלידה, תוכלי לחזור כמעט מיידית לכל פעילות גופנית, כולל הרמת משקולות בינוניות, רכיבה, ריצה ועוד. פעילות גופנית לא משפיעה לרעה על הנקה, להפך. הפעילות הגופנית עשויה להקל עלייך במצבי מתח וחרדה ולהפחית את הסיכון לדיכאון לאחר לידה. עם זאת, חשוב שתזכרי שהתקופה הזאת מאופיינת בתחושת עייפות, ולכן כדאי שתתאימי את הפעילויות למצב הפיזי שלך: פעילויות קצרות יותר, בעוצמה נמוכה יותר. כדאי לבחור בתרגילים לחיזוק שרירי הליבה ורצפת האגן במקביל.

כאשר מצב הפרינאום והירידה בדימום יאפשרו זאת, תוכלי לחזור לפעילות מינית. בממוצע נשים יכולות לחזור לתפקוד מיני 6 - 7 שבועות לאחר לידה, אבל חשוב לציין שחצי מהן מדווחות על כאב בזמן יחסי מין. יש נשים שמדווחות שהכאבים ממשיכים גם שנה אחרי הלידה ואפילו יותר.

הנקה מעלה פי 4 את שכיחות הכאב בקיום יחסי מין (זוהי תופעה שנקראת Dyspareunia). אם את מניקה וסובלת מכאבים, חשוב שתדעי שיכול להיות שהסיבה לכאב היא יובש נרתיקי, תופעה שמלווה את תקופת ההנקה, ומוגברת לאור השינויים ההורמונליים ודיכוי הפרשת האסטרוגן. רמות האסטרוגן הנמוכות בתקופה זו גורמות לירידה בכמות ההפרשות בנרתיק, שמגבירה את היובש. כדי להקל על כל התופעות האלה, אפשר להשתמש בחומרי סיכה (לובריקנטים) ייעודיים לנרתיק.