במקרים כאלה כדאי לפנות לרופא או רופאת המשפחה לאבחון. אם הרופאים יראו שיש צורך, הם יפנו את בני המשפחה להמשך אבחון דמנציה על ידי רופא או רופאה מומחים בתחום הגריאטריה, הנוירולוגיה או הפסיכיאטריה.

בכל מקרה ולאורך כל התהליך עליכם למצוא סבלנות ודרכים שיעזרו לכם לשמור על הכבוד האישי של האדם שבו אתם מטפלים, לדבר אליהם בנימוס ולא להעמיד אותם במבחנים שעלולים להביך אותם.

אמנם למחלת אלצהיימר אין תרופה והיא מחלה שאי אפשר לרפא, אבל יש מה לעשות כדי להקל על החולים במחלה ולשפר את איכות חייהם. קודם כל, באמצעות קרבה ויחס מכבד. זכרו מי היה האדם או מי הייתה האישה שחלו במחלה.

בשלבים הראשונים של המחלה, כדאי ליזום פעולות קוגניטיביות שיכולות לסייע בשימור היכולות של האדם ולהאט את קצב ההתקדמות של המחלה.

גם בשלבים המאוחרים יותר של המחלה אפשר לעזור לחולים בה באמצעות חוויות חיוביות ופעולות שקשורות למגע וגירוי החושים.

מומלץ להתייעץ עם רופא או רופאת המשפחה כדי לאבחן את הסיבה להפרעות השינה השונות. רופאי המשפחה יידעו להתאים את הטיפול הנכון לאדם או לאישה החולים.

חשוב לדעת שהפרעת שינה יכולה להצביע על בעיית בריאות נוספת, כגון זיהום או כאב אבל אנשים עם דמנציה מתקשים לפעמים לתאר או להביע כאב ולכן, הכאב עשוי להתבטא באי שקט או בניתוק.

הפרעת שינה יכולה להיות גם תסמין של דמנציה ולכלול גם סיוטים והזיות מפחידות. במקרה הזה, אפשר להתאים את סדר היום של החולה או להתייעץ עם הרופא לגבי טיפול תרופתי.

יש כמה מחלות שיכולות לגרום לדמנציה – אלצהיימר היא השכיחה ביניהן. המחלה השנייה בשכיחותה היא דמנציה וסקולרית, שנגרמת מחסימה של כלי דם קטנים במוח. יש עוד מחלות הגורמות לדמנציה ולכל המחלות האלה יש תסמינים משותפים: קשיים בזיכרון, בתקשורת, ביכולת השיפוט ובהבנה של גירויים חיצוניים, ולעיתים גם בעיות התנהגות.

יש גם הבדלים בין המחלות השונות וכל מחלה מתפתחת אחרת ודורשת טיפול אחר.

בקישור המצורף יש מידע על אשפוז במוסדות סיעודיים לפרק זמן ממושך.

אפשר להגיע לקבוצות תמוכה דרך עמותות וארגונים שמסייעים לבני משפחה של אנשים עם דמנציה.  

לדוגמה: 

• עמותת עמדא​.
• האגודה לזכויות החולה.
• עמותת CareGivers.
• עמותת מלב"ב.
• עמותת עזר מציון.

אפשר להיעזר גם בקופות החולים שלחלקן יש פעילויות שיכולות לעזור: צרו קשר עם קופת החולים לברר מה הם מציעים לכם.

אנשים עם דמנציה עלולים לפתח בעיות התנהגות וסירוב לרחצה היא אחת הבעיות הקשות ביותר בטיפול בהם. הסירוב של החולה להתקלח הוא נפוץ ביותר ובני המשפחה המטפלים חווים תסכול רב בגללו. כדאי לדעת שלסירוב להתקלח ולרתיעה מרחצה וניקוי הגוף יש סיבות שונות כמו רתיעה מעירום, פחד ממים או חפיפה ועוד. לפעמים המטופלים חושבים ואפילו בטוחים שהם התקלחו כבר ולא מבינים למה הם שוב צריכים להתרחץ.

רעיונות שיכולים לעזור לכם להתמודד:

• הכינו את האדם לרחצה: אם הרחצה מלחיצה את האדם שבו אתם מטפלים, נסו להפוך אותה לאירוע נינוח, למשל באמצעות הכנה מקדימה ("עוד שעה נלך להתקלח", "לפני שנצא מהבית נתקלח").
• פשטו את תהליך הרחצה: ארגנו מראש את הבגדים ואת ציוד הרחצה. בחרו בציוד נוח לשימוש ולהפעלה.
• הפכו את התהליך לנעים יותר: נסו ליצור אווירה רגועה, עם מוזיקה, תכשירי רחצה ריחניים, זרם וטמפרטורת מים נוחים וכדומה.
• התאימו את שעת הרחצה: קחו בחשבון את ההרגלים הקבועים של האדם ובחרו בשעה בה הוא לא עייף מדי.
• שמרו על פרטיות החולה: אם יש רתיעה מעירום, אפשרו לאדם להישאר בבגדים תחתונים בזמן המקלחת, ותנו לו לרחוץ לבד את האיברים המוצנעים. לפעמים הסיבה לסירוב יכולה להיות שגבר לא ירצה שאישה תרחץ אותו ואישה לא תרצה שגבר ירחץ אותה, קחו זאת בחשבון ונסו שאדם מאותו מגדר ירחצו את מטופל.
• במקרה של התנגדות מוחלטת לרחצה: אפשר לוותר על רחיצה מלאה של כל הגוף ולהסתפק ברחצה באמצעות ספוג וקערת מים או מטליות לחות בחדר שהוא לא חדר הרחצה – למשל, בסלון או בחדר השינה. כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כגון אחות או מרפאה בעיסוק בעלי ניסיון בנושא.

זכרו שמרו על הבטיחות: כדאי להיעזר בכיסא רחצה שמניחים בתוך המקלחון, ידיות אחיזה (מעקה) או אמצעי עזר אחרים כדי למנוע החלקה. לקריאה נוספת על בטיחות בסביבה הביתית

אנשים עם דמנציה ואלצהיימר נוטים להתכנס פנימה ולהעדיף לתקשר עם דמויות מעברם, בין השאר כדי להגן על עצמם מפני הקשיים בתפיסת ההווה והמציאות.

על אף הקושי בהתמודדות, מומלץ שלא להעמיד אותם על טעותם, לתקן אותם ולמשל להגיד להם שאדם מסוים כבר לא בחיים. במקום זאת, מומלץ להתייחס לקשר שלהם עם אותן דמויות מהעבר, להרגיע אותם, להיזכר ביחד באירועים חיוביים משותפים ולאחר מכן להחליף בעדינות את נושא השיחה כדי להסיח את דעתם.

מומלץ שלא להתווכח עם החולים ולא להעמיד אותם על טעותם. כל עוד תפיסת הזמן לא גורמת להם בעיה פיזית או טכנית אפשר לשתף איתם פעולה. לדוגמה, אם החולה חושבת שכל יום הוא שבת ורוצה להדליק נרות – אפשר לאפשר לה את זה, לא ייגרם כל נזק מעצם הפעולה.

היכולת לנהל עניינים כספיים היא בין היכולות הראשונות שנפגעות כשמאובחנים בדמנציה. חולי דמנציה עלולים, למשל, למשוך סכומי כסף גדולים מהבנק בלי סיבה הגיונית. בשלבים המוקדמים של המחלה, חשוב למנות אדם או אישה קרוב שינהלו את ההחלטות בנושאים כספיים, רפואיים ואחרים בעתיד, לאחר שתחול ירידה במצבו הקוגניטיבי.

המלצות לטיפול בענייני כספים של בן או בת משפחה עם דמנציה:

• העבירו את ניהול הכספים לבן או בת משפחה או אדם קרוב אחר.
• שוחחו עם מנהל או מנהלת הבנק ולבקש מהם לשים לב לפעילות חריגה בחשבון.
• חשוב לשקול למנות אפוטרופוס על רכוש החולה, כדי לתת תוקף משפטי לניהול הכספים.
• מומלץ להתייעץ על הסוגיות הכלכליות עם גורמים מקצועיים – רופא או רופאה, עובד או עובדת סוציאלית או עורך או עורכת דין.
• אפשר להיעזר בייעוץ משפטי לקשיש שניתן על ידי עמותת יד ריבה.
• חשוב לזכור כל הזמן שבצד הנושאים הפרקטיים האדם או האישה בהם אנחנו מטפלים הם במרכז ואנחנו רוצים לשמור על העצמאות שלהם או לפחות לתת להם תחושה של שליטה ועצמאות. לכן, כדאי להשאיר סכום כסף כלשהו בידי החולה.

שלילת רישיון הנהיגה עלולה לפגוע במידה רבה בעצמאות של האדם או האישה, בשגרת חייהם ובדימוי העצמי שלהם. עם זאת, דמנציה גורמת לקשיי התמצאות ולירידה ביכולת השיפוט ונהיגה במצב זה עלולה לסכן את האדם ואת הסביבה.

כדאי להתייעץ עם רופא או רופאת המשפחה בנושא זה.

חשוב לדעת: על פי חוק, הרופא או הרופאה יידרשו לדווח למשרד הבריאות (למרב"ד, המכון הרפואי לבטיחות בדרכים) על אדם או אישה שנהיגתם עלולה להיות מסוכנת. במקרים כאלה, גם אם הם יסרבו לוותר על נהיגה מרצונם, ייתכן שהם יוזמנו לבדיקת כשירות נהיגה. אם לאחר בדיקה זו יישלל מהם הרישיון, הם יוכלו לעבור שיקום נהיגה או לקבל סיוע בהתאמת אמצעי ניידות חלופיים.