גברים ונשים יכולים לחיות עם דמנציה ואלצהיימר במשך שנים רבות. הדמנציה מתחילה בדרגה קלה ולאורך השנים תחול ירידה הדרגתית ביכולות הקוגניטיביות, בזיכרון ובהתמצאות שלהם בזמן ובמרחב. עם התקדמות המחלה נראה ירידה ביכולת לבצע מטלות בשגרת היום יום, יופיעו התנהגויות לא מוכרות, היכולת לתקשר עם הסביבה מצטמצמת ולפעמים גברים ונשים עם דמנציה יתקשו בביצוע פעולות יום-יומיות פשוטות כמו אכילה, לבוש ושליטה על הסוגרים.

שינויי ההתנהגות מושפעים מהתקדמות המחלה וגם מתגובת הסביבה לחולים. רכישת כלים להתמודדות עם השינויים בצד שילוב התערבויות התנהגותיות בשגרת הטיפול יכולים לשפר את איכות החיים של המטופלים ושלכם, בני המשפחה והמטפלים המלווים אותם.

בכל שלב של הדמנציה, יש שני עקרונות חשובים שעומדים בבסיס החיים והטיפול באנשים:

1. לשמור על הבטיחות שלהם.
2. לשמור על הכבוד שלהם.

תקשורת עם אנשים בשלבים מתקדמים של דמנציה

עם התקדמות המחלה, אנשים עם דמנציה מזהים פחות ופחות את הסובבים אותם. כבני משפחה ומטפלים חשוב לא לעמת אותם עם השכחה הזו.

זה טבעי ולגיטימי אם קשה לכם לקבל את המצב ולהתמודד אתו וכדאי שתקבלו תמיכה, אבל בקשר שלכם עם בני המשפחה או המטופלים עם הדמנציה, חשוב להפגין את האהבה שלכם אליהם ולהתייחס אליהם בכבוד, כי גם אם הם לא בהכרח יודעים מי אתם ומה אתם בשבילם, הם מרגישים שמי שנמצא לידם אוהב אותם, מכבד אותם ורוצה בטובתם.

מחוות גופניות כמו אחיזת יד, ליטוף וחיבוק הן דרך לתקשורת וחשוב ללמוד להעניק אותה בדרך שתתאים לאדם עם הדמנציה וגם לכם.

חשוב לדבר בטון נעים, גם אם האנשים בהם אתם מטפלים לא מבינים את מה שנאמר. למילים אין משמעות, רק הטון בו מדברים חשוב.

חשוב להימנע מצעקות, דיבור קצר ו"תפקודי" שנשמע לעיתים כמו פקודה: "קום", "שב", "תאכל" וכדומה, כי סגנון דיבור זה מלחיץ ומעורר לעיתים התנגדות. כדאי להחליף אותו בדיבור רך ונעים, למשל: "עכשיו ננסה לקום", "הנה הכסא", "כדאי לשבת" וכדומה.

יציאה מהבית אצל אנשים עם דמנציה מתקדמת

לאנשים עם דמנציות שונות יש צורך בתנועה וחשוב לאפשר להם הליכה ושוטטות בסביבה מוגנת או בליווי ופיקוח של בני משפחה או מטפלים.

הרבה פעמים אנשים עם דמנציה בוחרים לשוטט במסלולים קבועים ובסביבות מוכרות. כדאי להקדים תרופה למכה ולהכיר את מסלולי ההליכה האלה, כך שאם הם ייצאו לשוטט ללא השגחה, תוכלו לאתר אותם במהרה. תוכלו לעשות זאת על ידי ליווי שלהם למקומות שהם נוהגים לבקר וללוות אותם במסלולי ההליכה שלהם. תוך כדי הליכה משותפת כדאי להצביע על סימנים בדרך שיקלו על ההתמצאות (למשל, עצים, חנויות, ספסלים וכדומה), ואפילו לציין את מיקומם במחברת.